X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  עיתונאים צעירים
תלמיד כיתה ה', בית הספר "ויצמן" - רמת גן
▪  ▪  ▪

סיפור זה התרחש בילדותי, באחד מטיוליי עם ההורים, כשהייתי בערך בן 10. לקראת סוף הטיול הגענו לאחד המקדשים הקדומים ביותר בסין. שם ניגש אליי אחד הנזירים, לבוש גלימה כתומה. הוא התקרב אליי, נתן בידי מראה קטנה, והלך. לא הבנתי למה עשה זאת. כשהגענו למלון הוצאתי את המראה מכיס מכנסיי והבטתי בה.
לפתע הסתחרר החדר סביבי. הרגשתי שאני מתחיל לרחף באוויר, ובתוך זמן קצר מצאתי את עצמי במקום מוזר ולא מוכר. כיוון שהיה שם שלט מואר שהציג את השנה - 2110, הבנתי שהגעתי לעתיד. במקום כבישים היה שם מסלול וירטואלי אחד מואר, עליו ריחפו מכוניות. גם האנשים נראו שם שונים. גובהם היה כשני מטרים, עור גופם הבריק כיהלום. לעיניהם, שנראו גדולות מהרגיל, היה צבע סגול, וכולם היו לבושים בחליפות לבנות. כשפגשו זה את זה הם חייכו, קדו קידה, דיברו זה אל זה בשקט ובנימוס, והיו אדיבים מאוד.
קשה לי להסביר, אבל הרגשתי כל כך נעים ביניהם, וכל כך בטוח. היה נדמה כאילו הגעתי לעולם מושלם. לאחר שנרגעתי ישבתי בבית קפה ופתחתי בשיחה עם אַחַד האנשים. סיפרתי לו שאני בא מן העבר. הוא חייך אליי והסביר לי שמאז התקופה שממנה באתי המציאו בעולם משקה שאנשים שותים פעם ביום. משקה זה מנטרל את הרגשות השליליים ומוציא מבני האדם את הרוע ואת הכעס. הוא סיפר שמאז אין גבולות בעולמם וכולם חיים בשלום. אין עוד מריבות וסכסוכים, והאווירה בכל מקום נעימה מאוד וחיובית. האיש הזמין אותי לבוא לביתו, וכמובן שהסכמתי.
בדרך הוא הראה לי את העיר והסביר כיצד היא מתנהלת. הוא סיפר שבעולמם אין כסף. אנשים אינם קונים דברים, אלא מחליפים ביניהם סחורות. הם מגדלים בעצמם את מזונם, בגינה שליד ביתם, וכל אחד עובד בעבודה שמתאימה לו. כך תרומתם לחברה גדולה יותר. ההתפתחות הטכנולוגית שלהם במחשבים היא ההתפתחות המתקדמת ביותר שקיימת בין כוכבי הגלקסיה.
הקשבתי לדבריו בעניין רב כשלפתע הרגשתי שהמראה בכיסי מתחממת. הוצאתי אותה מהכיס וראיתי שהיא מאירה. הבנתי שהיה זה הסימן שעליי לחזור לזמן שלי. נפרדתי לשלום מהחבר החדש. שוב הסתחרר החדר סביבי, ולאחר כמה רגעים מצאתי את עצמי שוכב במיטה בחדר של המלון. אימא עמדה מעליי, ואמרה: "קום, אתה מדבר מתוך שינה. כבר בוקר, עלינו להיות בשדה התעופה בעוד שעה." התרוממתי, ופתאום הבנתי שכל זה היה חלום.
במטוס חשבתי לעצמי: 'הלוואי שהעולם שבו אנו חיים היה כמו העולם שבחלום שלי. הלוואי שנבין שהמלחמות, הרשע, המריבות, חוסר הכבוד והנחמדות אחד כלפי השני פוגעים רק בנו בסופו של דבר.' אבל בלבי אמרתי שכשאהיה קצת יותר גדול ארצה לגרום לזה להשתנות. אני אהיה זה שישנה את העולם לעתיד קצת יותר יפה.

תאריך:  11/05/2011   |   עודכן:  11/05/2011
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
רשימות קודמות
רָוּעָה זכי מַריסאת
תלמידת כיתה ו', בית הספר "סלמה" - כפר סאלמה
רומי רון
תלמידת כיתה ו', בית הספר "נוף ים ב'" - אשקלון
ראמי אבו זהִיא
תלמיד כיתה ד', בית הספר "עילבון" - כפר עילבון
קִיילָה פת
תלמידת כיתה ג', בית הספר "סביון" - גני יהודה
קארין סלאמה
תלמידת כיתה ה', בית הספר "יוחנן הקדוש" - חיפה
רשימות נוספות
אל החוף הבטוח  /  צפורה טל סלקמון
כדור המריבה  /  עמית וייסמן
העננים פרצו בבכי  /  עידו מאירי
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il