בשיח הישראלי והעולמי נהוג להתייחס אל ההנהגה של הערבים ביש"ע כנחלקת לשניים-הנהגת החמאס שהיא כידוע קיצונית ואלימה ולעומתה הנהגת אש"פ מתונה ופרגמטית בראשות הראשונה עומד כיום הנייה ובראשות הארגון לשחרור "פלשתין" עומד
מחמוד עבאס, בשמו המוכר יותר-אבו מאזן. איש זה מעמיד פני מתון וכלפי חוץ מספק את הסחורה אותה מתאווים "שוחרי השלום" בעולם לקבל . כלפי חוץ הוא איננו מתלהם, מבקש ללא הרף לקיים משא-ומתן (בתנאים ידועים...) ומשחר פני מנהיגים בעולם בבקשו מהם שיבייתו את ההנהגה הישראלית הקיצונית על-מנת שזו תסכים להניח לחרב ולשאת בפיה עלה של זית.
מסכת מעשיו, התנהגותו , טיעוניו והתנהלותו מטעים רבים לחשוב כי הינו בן שיח נעים מתון ומעשי ובהינתן שותף ישראלי רציני שאיננו מחרחר מלחמה - השלום הנכסף הוא מעבר לפינה. בכמה שורות דלקמן הנני מבקש להפריך הדימוי של אבו מאזן כאיש מתון ושוחר שלום ולהוכיח בעובדות כי ההיפך הוא הנכון וה"איש הנחמד", ה"נשיא" איננו אלא אויב מר שמשאת נפשו זהה לזו של הנייה-זה מהחמאס השולט בעזה ביד רמה. אוסיף ואטען כי בעוד הנייה מטיף את רצונו להשמיד את ישראל בגלוי, הרי שאבו מאזן מסתיר כוונתו זו ובכך הינו מסוכן יותר...
במאמרי זה אינני מבקש אלא לרכז עובדות ידועות ומוכרות. אך טבעי היה כי אלה היו מפורסמות ובכך הופכות לנחלת הכלל. לא אצל "שוחרי השלום" במקומותינו ובעולם.....אלה מעדיפים להצניע את עברו של האיש, את התנהגותו, אמירותיו ומעשיו - כל זאת במסע בלתי נגמר לעבר הצרת מתניה של מדינת ישראל בואכה חיסול מדינת היהודים חלילה.
אפרט:
דוקטור אבו מאזן הינו לא פחות מאשר מכחיש שואה. זאת עשה לא בסתר אלא במסגרת עבודת הדוקטורט שלו אשר הוגשה בשנת 1982 וכותרתה "הקשרים הסודיים בין הנאצים לבין מנהיגי התנועה הציונית". עבודה זו עוסקת בפועל בהכחשת השואה. שנתיים מאוחר יותר פורסם "מחקר" של אבו מאזן, שהתבסס על עבודת הדוקטורט אותה הגיש לקולג' ללימודי המזרחנות במוסקבה, ע"י הוצאת הספרים אבן רושד בעמאן, בירת ירדן.
במבוא ל"מחקר" שהתפרסם ב-84' התבסס אבו מאזן על מכחישי שואה ידועים והעלה ספקות באשר לנכונות קיומם של תאי הגזים. במבוא זה שב אבו מאזן וטען כי מספר היהודים שנרצחו בשואה איננו מגיע גם למיליון. הוא טען ב"מחקרו" כי התנועה הציונית רצתה בכל מאודה לשכנע את דעת הקהל העולמית שמספר הקורבנות היהודים היה גבוה, כדי להגיע "להישגים גדולים יותר" בתום המלחמה וכשבא הזמן "לחלק שלל.
בנוסף על עבר מפוקפק זה ידוע כי אבו מאזן היה בין מתכנני הטבח האכזרי במעלות. כזכור, בשנת 1974 חדרה חולית מחבלים של החזית הדמוקראטית של נאיף חוואתמה לצפון ישראל. החוליה רצחה פועלות בדרכן לעבודה, חדרה לבית במעלות שם רצחה את ההורים ואחד הילדים ולאחר מכן חדרה לבית הספר נתיב מאיר שם לקחה עשרות ילדים בני ערובה כשבסוף פעולה זו נרצחו עשרים ושניים ילדים ונפצעו עשרות. בין מתכנני הפעולה והטבח היה...ניחשתם נכון- אבו מאזן.
בעוד הדוקטורט הנ"ל והטבח במעלות הם מלפני שנים לא מעטות ממשיך ה"נשיא המתון" גם בימים אלה ממש בהכחשת זכותה של ישראל להתקיים, בהאדרת מחבלים רוצחים והנצחתם, באי-הכרה בזכותם של היהודים למדינה יהודית ועוד כהנה וכהנה...
פעילותו זו איננה מוסווית. היא מתועדת היטב ויש המודעים לה אך דומני שהציבור הרחב שמקורות המידע שלו הם כלי התקשורת הישראלית בעיקר - איננו מודע מספיק ,אם בכלל, לקופת השרצים אותה נושא על גבו אבו מאזן.
כמה דוגמאות:
במהלך ביקור מתוקשר בבית לחם, לפני חודשים ספורים, תועד ה"נשיא" עבאס -אבו מאזן מיודענו כאשר הוא מניף דגם של מפת "פלשתין"- מפה המוחקת בפועל את קיום מדינת ישראל, כאילו לא הייתה מעולם.
התנהגות זו איננה מקרית ובאירוע נוסף אשר זה מקרוב התקיים בנוכחות אבו מאזן ובכירי אש"פ נוספים נשמע באופן חגיגי שיר בו מתוארים גבולותיה של "פלשתין" מראש הנקרה ועד רפיח, מחיפה עד בית שאן. מדינת ישראל מדינת היהודים-? יוק ! התנהגות זו היא עקבית וזכור לי היטב כיצד שבועות לאחר החתימה על הסכמי אוסלו ראיתי כיצד "קצינים" של הרשות צועדים בסך בטכס חגיגי שהתקיים באל עריש כאשר הם מדקלמים את רצונם לשוב לעכו,יפו, חיפה ובאר שבע. באותו מעמד ישבו ביציע ערפאת, אבו מאזן ןמחבלים נוספים והריעו ממושכות לצועדים.
ייחסו של אבו מאזן לטרור הערבי הטובח בנו ובילדינו ממשיך להיות אוהד ותומך. אומנם באזני שועי עולם ובנאומיו באנגלית הוא טוען שהינו מתנגד לכל אלימות אלא שמעשיו בפועל והתנהלותו בשפה הערבית כלפי" נתיניו" הערבים מלמדים על התייחסות אוהדת לטרור ותמיכה בו. עוד בהיותו סגנו של רב המחבלים ערפאת הביע אבו מאזן תמיכה גלויה ובלתי מסייגת בפיגועים נגד מתיישבים יהודים ביהודה שומרון וחבל עזה.
מחבלים מהגרועים ברוצחים זוכים ממנו עד לעצם היום הזה לכבוד הוקרה והנצחה. הוא איננו מסתיר את העובדה שהוא מעריצם ופועל להאדרת פועלם ושימור זכרם. אחד המקרים המפורסמים מהעת האחרונה הוא השתתפותו בטכס לציון חמישים שנה להולדת המחבלת/רוצחת דלאל מוגרבי שבצעה ביחד עם אחרים פיגוע רצחני בכביש החוף- בשנת 1978-פיגוע שהותיר פצע עמוק בחברה הישראלית. בטכס נשמעו שירי הלל ודברי שבח גורפים לרוצחת . בין המאזינים מדושני העונג היה אבו מאזן.
בחודש נובמבר 2010 קבע אבו מאזן כי להקה מוזיקלית שחלק מיצירותיה מתארים בערגה את חיסול מדינת ישראל תהא "להקה לאומית פלשתינית" ובתור שכזו תזכה לכבוד,הדר והשמעה לעתים קרובות לרבות הופעה באירועים וטכסים רשמיים של הרשות.
התייחסותו של אבו מאזן לשהידים (בעברית רוצחים שפלים) היא של הערצה וכבוד ועל יחסו זה הצהיר במופגן לא פעם. פרט נוסף, ידוע אף הוא הינו שבהנהגת אבו מאזן מעבירה ה"רשות הפלשתינית" כספים על בסיס קבוע ומדי חודש בחודשו למחבלים/רוצחים ערבים המאכלסים את בתי הכלא שלנו. הגרועים שברוצחים מהפיגועים הנפשעים ביותר הצרובים בתודעת כולנו , זוכים לתמיכה כספית זו, הם ומשפחותיהם. תמיכה היא הרי תמיכה עד הסוף...הלא כן ?
תחת "שלטונו" בפועל מתקיימת הסתה בלתי פוסקת לרצח יהודים. כך בסרטים בטלוויזיה, בשירים המושמעים מעל גלי האתר באחריות אבו מאזן,,בהצגות בית ספר,בתקשורת האלקטרונית והכתובה. ספרי הלימוד הם מגמתיים וכוללים שכתוב מסולף של ההיסטוריה. היהודים מוצגים באופן שלילי כאויב מר אותו יש לגרש, לנשל מרכושו ואף להרוג בו. מאפייני הסתה זו אינם שונים במאומה מאלה של ההסתה האנטישמית לדורותיה ממנה סבל עמנו רבות.
מפאת רוחב יריעה שאיננו מספיק אלה רק דוגמאות מעטות אך בקוראינו את תאור מעלליו נפלא ממני הכיצד האיש הרע הזה מתקבל באופן חיובי על-ידי הקהילה הבינלאומית בכלל ובקרב מנהיגים ישראלים ומעצבי דעת קהל בארץ בפרט.
מצד האמת אבו מאזן הינו אנטישמי מוצהר, מכחיש שואה, מתכחש לזכות היהודים לקיום במדינה שלהם טרוריסט בעבר ותומך טרור בהווה. הכיצד אם כך לוחצים מנהיגינו את ידיו בחום? היאך יתכן שראש ממשלתנו הקודם
אהוד אולמרט חבקו חיבוק אמיץ ביום השואה עת נפגשו?. מדוע ולשם מה מכריזים מעצבי דעת קהל במקומותינו השכם והערב ולאורך ימים כי אבו מאזן הינו מתון, שוחר שלום, פרטנר מעשי ונעים- עימו ניתן "לעשות עסק" ולהביא שלום?. בכוונת מכוון הנני מותיר השאלות הנ"ל שאלות פתוחות.
