מונח שנפוץ כיום בתחום השמירה על איכות הסביבה הוא "זיהום חוצה גבולות". לדברי מאיר, היום מובן ומקובל בעולם שהזיהום אינו נעצר בגבול המדיני - עשן, שפכים ומזיקים חוצים בקלות את הקו המסומן על המפה, ועוברים מריבונות אחת לאחרת. "מקובל שמדינות שכנות מגיעות ביניהן להסכם ביחס לטיפול בבעיות סביבתיות. כשמדובר בשתי מדינות עשירות הן מטפלות בזיהום יחד. כשאחת ענייה ואחת עשירה, למשל ארה"ב ומקסיקו, מקובל שהמדינה העשירה לוקחת אחריות על הזיהום ומטפלת בו. אבל אצלנו זו בעיה גדולה שאין לה אח ורע בעולם. אנחנו והפלשתינים חיים אלה בתוך אלה, כאשר המודעות והמוטיבציה של האזרח הישראלי לשמירה על איכות הסביבה שונות מאלו של שכנו הפלשתיני, וישנן גם בעיות ביטחוניות. בעבר היה ברשות הפלשתינית אחראי על הנושאים הסביבתיים, ובזמנו נפגשנו ועבדנו איתו, אך ככל הנראה זה לא היה נראה להם חשוב מספיק וכיום איש אינו מאייש את התפקיד. לדעתי מדינת ישראל הייתה צריכה לקחת אחריות על הזיהום חוצה הגבולות ולטפל בו. בסופו של יום גם ההתיישבות וגם מדינת ישראל 'הקטנה' נפגעות מכך".
גם בצד הישראלי לא הכול מושלם. בנושא הביוב, לשם המחשה, 90 אחוז מהשפכים הישראלים מטופלים כיום באופן משביע רצון, זאת לעומת 35 אחוז מהשפכים הפלשתינים (שרובם מטופלים במתקנים ישראלים). המצב אומנם טוב בהרבה מאשר אצל השכנים, אומר מאיר, אך יש עוד מה לתקן. גם עשרה אחוזים של ביוב שאינם מטופלים הם בהחלט מפגע. כך גם בנושא המודעות המתפתחת לצורך במחזור ובהפרדה של פסולת. "יש בהחלט מגמת שיפור, והיא צריכה להימשך", אומרת ישראל.
|
|
איצ'ה מאיר: "השר ארדן אכן מזוהה עם המאבק בנושא הסביבתי של רוואבי, אבל לצערנו אין לו שום סמכות ושום יכולת אמיתית להשפיע כאן. ככל הנראה, האינטרסים של שר הביטחון לקידום העיר משמעותיים מדי" | |
|
|
|
לפני כחודש, ערב נסיעתו של ראש הממשלה נתניהו לארה"ב, כמעט אושר תוואי הכביש ה'זמני' לרוואבי, מתחת לאפם של הגורמים המקצועיים והסביבתיים באזור, הסבורים שיש בו סכנה ביטחונית, בטיחותית וגם אקולוגית.
"רוואבי הולכת ונבנית מבלי שהיא עומדת בדרישות הסף", אומרת ישראל. תוואי הכביש לעיר החדשה נמצא בדיונים כבר מזה כשנה. באופן עקרוני הוחלט על נתיב שיעבור במעבר תת-קרקעי מתחת לכביש 465 (חוצה בנימין - מוואדי חרמיה לעטרת), אך הכביש במתכונת הזאת אמור לעבור בשטח C, כלומר בשטח בשליטה ישראלית.
מסיבותיו האידיאולוגיות, היזם הפלשתיני של העיר אינו מעוניין להגיש בקשה לרשויות התכנון הישראליות - שבהן אינו מכיר - להפקעת קרקעות לצורך הציר או לסלילת הכביש עבורו, ודורש שהשטח יוגדר כשטח B, ובעצם יימסר לידי הפלשתינים.
לפני חודש, באופן מפתיע, הועלתה תוכנית לסלילת דרך זמנית לרוואבי לאישור בישיבת מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי (מת"ע). אם לדייק, מה שהועלה לאישור במועצה הוא סעיף האומר שאם ישנו פרויקט בעל חשיבות ציבורית שאין דרך נוחה המובילה אליו, תהיה בידיו של אלוף הפיקוד סמכות לאשר דרך כזו. לכל הגורמים היה ברור שמדובר ברוואבי.
תושבי היישובים בסביבה, הסובלים מהאבק הרב כתוצאה מהבנייה ומהלמות פטישי האוויר הבלתי פוסקת, ייאלצו אם יאושר התוואי להתמודד עם מפגע נוסף. אבי רואה, ראש המועצה האזורית בנימין, הסביר ל'מקור ראשון': "מדובר בסיכון משני כיוונים: ראשית, מדובר בכביש מסוכן ומפותל שרק לפני שנה נהרגה בו בתאונה תושבת עטרת, ועכשיו רוצים להוסיף לו תנועה של משאיות וכלים כבדים, ובהמשך גם תנועה פלשתינית כבדה של עשרות אלפי אנשים. שנית, ידוע ש'אין קבוע יותר מהזמני', ובמיוחד מכיוון שסלילת הכביש הקבוע אינה מתקיימת".
נושא אישור התוואי השנוי במחלוקת פורסם רק שלושה ימים לפני קיומה של הישיבה, מה שהגביר את התחושה שמדובר בניסיון למחטף. כמה גורמים אזוריים חברו כדי לנסות למנוע את אישור העבודות, ובהם תנועת 'רגבים', המועצה האזורית, וכן 'ירוק עכשיו' ואיגודי הערים לאיכות סביבה.
לבסוף, במהלך הישיבה החליטו גורמי התכנון והתחבורה המקצועיים היושבים במת"ע שלא לאשר את התוואי הזמני שהוצג לפניהם, והוסכם על דחיית ההחלטה בנושא.
"זה דרש מחברי הוועדה לא מעט אומץ", אומרת ישראל. "מצד שני, דבר כזה לעולם לא היה 'עובר' במקום אחר. אף אחד לא היה מתיר לראש עיר, נניח, לאשר בעצמו כביש בלי התחשבות בגורמים המתכננים ובירוקים".
מהם הנזקים האקולוגיים שמהם אתם חוששים?
"אנחנו בעצם לא יודעים. רוצים לאשר כאן כביש שאין לו שום תוכניות. קשה לאמוד סכנה סביבתית כשאין תוכנית רלוונטית. צריך שתהיה תוכנית מסודרת כדי שאפשר יהיה להתייחס אליה ולתקן את הדרוש תיקון. מלבד זאת, הפרצה הזאת, שנותנת לאלוף לאשר לבדו, היא גרועה מאוד".
במשרד להגנת הסביבה הביעו בשבועות האחרונים חשש ספציפי יותר, שלפיו אפשרות הפיקוח על חומרי הבניין המועברים אל העיר והאפשרויות לבדוק שלא מועברים אליה חומרים מסוכנים בלתי מאושרים ייפגעו עם שינוי התוואי.
"לגבי רוואבי צריך לומר שעם כל ההערכה לפלשתינים שסוף סוף בונים עיר מתוכננת, הם תכננו אותה ללא פתרונות סביבתיים", מוסיפה ישראל. "בדרך כלל מגישים תסקיר איכות סביבה לפני הבנייה, וכאן הם הגישו תסקיר בתת-רמה, והמשרד לאיכות הסביבה קטל אותו. את התוצאות אנחנו כבר מכירים. אם כיום שפכי העיר שכם זורמים ומגיעים לנחל אלכסנדר ומפריעים כל הזמן למאמצי השיקום העצומים שמושקעים שם, השפכים של רוואבי עלולים לזרום לנחל שילה ומשם לירקון. הם לא תכננו אתר פסולת לעיר, אז הם יעשו אתר לא חוקי, מסוכן ומסריח".
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן שותף לחששות שלכם. הוא אמר לא פעם שאין לרוואבי תכנון סביבתי, ושעלולים להיווצר שם מפגעים אקולוגיים קשים. אין לו יכולת לסייע?
"השר ארדן אכן מזוהה עם המאבק בנושא הסביבתי של רוואבי", אומר איצ'ה מאיר, "אבל לצערנו אין לו שום סמכות ושום יכולת אמיתית להשפיע כאן. ככל הנראה, האינטרסים של שר הביטחון לקידום העיר משמעותיים מדי".
|
המפגע הנוסף שהוצג בסיור ושעלול לגרום לכלוך וצחנה בכל רגע, הוא אתר הפסולת החדש המתוכנן ליד היישוב רימונים, מצפון לירושלים.
אתרי פסולת, או בשמם העממי יותר 'מזבלות', הם בעיה מוכרת וכאובה ביו"ש. על-פי הנתונים שיש בידי איגודי הערים לאיכות סביבה ביו"ש, נספרו בשנות ה-90 כ-400 מזבלות פעילות בשטח. "מאז יש יותר, לא ברור כמה בדיוק. מה שידוע הוא שנפתחו חדשות יותר משנסגרו קיימות", אומר מאיר. מדובר במצבורי זוהמה וריח לא נעים המכילים לעתים גם חומרים מסוכנים מסוגים שונים שעלולים לחלחל למי התהום. כשמצטרפת לכך הנטייה להבעיר את המזבלות הללו, נוספת סוגיית העשן המזהם והצחנה הבלתי נסבלת.
עם זאת, האתר המתוכנן ליד רימונים אינו כזה. מדובר באתר מודרני ומתוכנן, במימון גרמני, המיועד לטפל בפסולת של העיר הפלשתינית רמאללה, שבינתיים מושלכת לאתרים שאינם מוסדרים. באופן עקרוני, כל הצדדים שמחים על שיוקם אתר חדש עבור העיר הגדולה המייצרת לא מעט זבל; עם זאת, אומרים הגורמים הירוקים, המיקום שנבחר למתקן הוא בעייתי ביותר.
באיגוד הערים מסבירים שקיימת תוכנית בת כעשרים שנה שעל פיה ימוקם האתר במרחק כמה קילומטרים מהעיירה דיר-דיבוואן. "אותר שם אזור שמתאים יחסית מבחינת סוג הקרקע, וגם נמצא בשטח B. אבל גרים שם בעלי הון ובכירים ברשות הפלשתינית, וככל הנראה לא התחשק להם לגור ליד אתר פסולת", אומר מאיר. האתר הועבר לשטח C, סמוך מאוד לרימונים.
"היו עשרים חלופות למיקום אתר הפסולת, והמנהל האזרחי בחר את זאת. בתסקיר הסביבתי שהוצא עבור האתר לא מצוינים בכלל היישובים היהודיים, ולא רואים שרימונים נמצא קילומטר וחצי משם", אומרים ב'ירוק עכשיו', ומבהירים: "כרגע אין שם כלום, אבל בתוך חודש ייתכן שיהיה שם אתר פסולת. פשוט תגיע משאית ותשפוך זבל.
"מעבר לקרבה ליישוב, זה נמצא על השבר הסורי-אפריקני, מה שאומר שהרבה יותר קל לפסולת לחדור שם למי התהום, זה גם קרוב מאוד לשמורת נחל מכוך ומסכן אותה. מלבד זאת, המקום נמצא בשטח C , בשליטה ישראלית, ומיועד רק לפסולת פלשתינית. במנהל אומרים שהם יסגרו 20 מזבלות מעשנות במקום זו, אבל כששאלנו אילו מזבלות התשובה הייתה שטרם הוחלט".
פעילי הסביבה חוששים גם מהעובדה שהמימון הזר ניתן רק להקמה ראשונית. "בסמוך ליישוב פסגות קיים מתקן טיהור השפכים של רמאללה, שהוקם גם הוא במימון גרמני, אבל אין שם פיקוח ואין ניהול תקין, ולכן המתקן פה ושם נשבר קצת, פה ושם ביוב מחלחל למי התהום, וזה בדיוק מה שצפוי לקרות עם המזבלה הזאת. אף אחד לא ערב לנו שהאתר יפעל כמו שצריך".
ישראל מוסיפה כי המשותף לשני הפרויקטים - הדרך לרוואבי ואתר הפסולת ליד רימונים - הוא שמתוך מטרה להעביר את ההחלטה כמה שיותר מהר, מוותרים על הליך תכנוני חיוני. לדבריה, הריבון הצבאי בשטח באופן טבעי לא שם את ענייני הסביבה בראש סדר העדיפויות, ולכן הם, ב'ירוק עכשיו', רואים עצמם כמי שצריכים להפעיל לחץ בכיוון.
מאיר אומר שהכיוון שאליו הולכת מדינת ישראל – וכך גם ההתיישבות היהודית ביו"ש - הוא הפסקת השימוש במטמנות, ופינוי הפסולת למפעלים מיוחדים שמטפלים בה בצורה מיטבית. הקמה של מטמנה חדשה כמו זו המתוכננת ליד רימונים מנוגדת לצורות הטיפול המעודכנות.
הוא מוסיף שאין בכוונתו לעורר בהלה, אבל כיום פועלים ברמאללה שני מפעלים רפואיים שהפסולת שלהם זורמת היישר אל הנחלים, "כולל תוצרים רדיואקטיביים. קל להגיד 'יהיה בסדר', אבל מדובר בבעיות כבדות מ שקל".
|
|