|
תאריך:
|
29/06/2011
|
|
|
עודכן:
|
29/06/2011
|
|
1 |
|
|
|
|
2 |
|
|
בדרך כלל שמחה אדירה אופפת אותי כאשר אני קורא כי בתקופת הצנע החינוך היה נפלא, ברור שהיה נפלא כי כמה מילדי ישראל סיימו לימודים על יסודיים? מי שהוריו ליווהו לבית הספר, מי שהוריו ויתרו על אוכל, כן, על אוכל, ושילמו במיטב כספם- להזכירכם שכר לימוד מדורג, מי שהביא עמו תרבות למידה מבית אבא, מי שלא התבייש לשנן, מי שהבין שידע מפתח להצלחה, והעיקר - ההורים לא השתלחו במורים, מילת היסוד היתה כיבוד מורים, והיום כל חסר השכלה בור ועם הארץ מבצע עליהום, נוטל את ילדיו לחופשה מצפצף על תקנון וחוק, אז מה יצמח? חינוך חינם- זו הצעקה האחרונה, נו, ברור , לפלפונים יש ממון, ולנסיעות לבורגס - כמובן, אנא טלו קורה מבין עיניכם, האנשים בזים להשכלה, לא תוכניות הלימוד פגומות, ההתייחסות ללימודים היא פגומה, הורים עתירי נכסים משלחים ילדיהם לעבוד עבור חיי הרגע- מותגים. לאור דברים אלה למערכת החינוך מגיע פרס, למורים פרס יחודי, ולגבי השכלה גבוהה - תזכורת, רק 50 אחוז זוכים בבגרות ורק כ- 30 אחוז בתואר, בחברה היהודית בתפוצות התמונה שונה ומדוע? כי ערך הלימודים לאורך הדורות נשאר יציב ואילו אצלנו ???? חגיגת הבוז לחוק , תפיסת העולם האנרכיסטית היא גן עדן לציבור הישראלי, איש הישר בעיניו יעשה, באווירה כזו מה פלא שהחינוך נרמס וכך המערכת, אז לקרא למערכת דיקטטורה זו מחמאה כי האלטרנטיבה במדינתנו היא האנרכיה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בן מנדל |
|
|
3 |
|
|
זה התחיל פה -
(על פי "הדרך לאייר" לשבתאי טבת):
"ברצף בלתי נפסק, כמעט – בישיבות בווה"פ ובמרכז, במועצות ובוועידות האיץ במפלגה לעשות את הדרוש, לדעתו, כדי לזכות במערכה. בשני עניינים החריפה המחלוקת במיוחד: חינוך ועליה. גישתו של בן גוריון לשני אלה נבעה ממקור אחד, מתפיסת "ממעמד לעם" שלו, ומתחושת הקרקע הבוער. ההתנגדות לו נבעה גם היא ממקור אחד: שמירה על ערכים. בתחום החינוך הציע בן גוריון עוד ב-1931 לספח את רשת בתי הספר של ההסתדרות – את זרם העובדים – למערכת החינוך הכללית של הישוב, שנוהלה על ידי הוועד הלאומי, וקיבלה את רוב תקציבה מהסוכנות היהודית. תכלית כפולה עמדה לנגד עיניו: שחרור ההסתדרות מעול כספי כבד, ותמריץ להסתער על ציבור המורים בארץ, להטותו לדרכה, כדי שהחינוך לערכי תנועת העבודה יהיה לנחלת כלל התלמידים. ואכן, בן-גוריון דבק במאבקו לביטול הזרמים בחינוך - הכללי, ההסתדרותי והדתי – עד שתפיסתו יצאה אל הפועל ב-1954, עם הנהגת חינוך ממלכתי אחד במדינת ישראל (באותה שנה עזבו את בית ספרנו בכפר-חסידים כל ילדי החילונים, לבית הספר לחינוך מחדש של בן גוריון. עד אז היה חינוך אחיד למורשת ישראל. לא היה קל להיפרד מחברותינו הטובות ולהתרגל לכתות המצומצמות, חסרות החברים והחברות). אבל אז, בשנות ה-1930 המוקדמות, קמו נגדו אלה שראו בהצעתו ויתור מדעת על אחד מהשגי תנועת העבודה החשובים ביותר, קולותיהם, בארץ ובחו"ל, של החוגים שבן-גוריון כינה "עממיים", שנתיראו או נרתעו מהחינוך ההסתדרותי כחינוך לסוציאליזם.... "
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חנה שרה- |
|
|
4 |
|
|
ביום הראשון נסע לעמק יזרעאל ומשם הגיע עד ראש פינה ולאחר שישה ימים חזר לטבריה. והנה הוא נכנס – ופניו קודרים ורוחו הטובה סרה מעליו.
- מה אירע? – שאלתיו.
- אל ישאלני אדוני – אמר בעצבות.
- אף על פי כן... – האצתי בו.
לא נעים לי לדבר. הייתי בכמה קבוצות מסביב לטבריה. ובתור מורה התעניינתי בלימוד התנ"ך. והנה בקבוצה אחת לימד המורה את "סיפורי המקרא" – ואף הוא ואף תלמידיו – ילדים וילדות בני תשע ועשר – היו מרושלים, אדישים, למדו בלא התלהבות, בלא רוח-חיים, והרי אין סיפורים נאים ונעימים לילדים כסיפורים של ספר-בראשית. המתנתי עד גמר השיעור ושאלתי את המורה בחשאי, מפני מה אין שום התלהבות בלימוד מעניין לילדים זה. המורה נתרתח כולו:
- מה אדוני רוצה? – ב"סיפורי המקרא" כמעט בכל שורה ושורה נזכר שם "אלו-הים" – ומהיכן תבוא ההתלהבות?
- ובקבוצה אחרת לימדו לילדים יותר גדולים את סיפורי הנביאים ועמדו במלכות דוד בן ישי. והמורה באר לילדים בני אחת-עשרה – שתים-עשרה, שהמלך דוד היה אכזר ומדד בחבל את המואבים, "שני חבלים להמית", ואת בני עמון שם "במגזרות ברזל", וגזל ארצות לא לו.
והמורה היהודי הגרמני הוסיף בחימה כבושה:
- יאמר נא לי אדוני את האמת, אם כך מחנכים דור יהודי בארץ מה איכפת לי אם ישלטו בה ערביים או נוצרים? – לא אלה ולא הללו ימאסו בשם אלוקים שבתורה ויחללו את כבודו של דוד מלך ישראל, שהמשיח נקרא על שמו, בדברי גנאי כאלה. וכלום "גזענים" אנו, שתהא בעינינו חשיבות, שיהיו בארץ ישראל יהודים על פי מוצא בלבד?
לא הסכמתי לדברי המורה, אבל כבשתי את פני בקרקע.
(אבטוביוגרפיה, פרופ' יוסף קלאוזנר)
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חנה שרה- |
|
|
5 |
|
|
הכותב צוחק מהעבודה. הכותב מתולנן על רפורמות ללא תשתית ולא בקרה ומציע עוד רפורמה ללא תשתית ובקרה. מערכת החינוך שלנו SUCKS אבל ההישגים התעשייתים והאקדמיים שלנו לא בהכרח נפגעים מכך. קיימת שאלה אם חינוך "נאצי" עדיף או חינוך המאפשר גם לתלמידים שאינם מצטיינים דוקא בשינון, להצליח. הבלאגן במערכת הוא חלק מבורך של האופי שלנו, כמו הברדק במימשל, בצבא, בכביש - אבל אסור לתת לכאוס לשלוט וחובה לשלוט בו, ולחום אותו במסגרת הסביר, המסגרת המעודדת יציאה מהקופסא ויטפול לא דוגמטי בבעיות - ומנגד מפשרת מידה מספקת של שליטה ובקרה. ולימינו אלה, לצערי ממשל אשר החזיר מנכ"ל ארוך שנים לתפקידו, לאחר שכל המדדים מעידים על הידרדרות המערכת עוד בקופתו הראשונה, היה מעשה פופליסטי שגוי, וודאי שפיטורי מדען על רקע של הבעת דעה מעידה על חולי יסודי המערכת, מערכת אשר ככל שתציג התקדמות, תהיה זו התקדמות רק לכאורה, התקדמות רק על הנייר, התקדמות רק עבור מסיבות העיתונאים והכתבות המונעות אינטרסים אחרים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
איש עצוב |
|
|
6 |
|
|
ואז זכרתי סיפור "נאה", שסיפר לי אחד מתלמידי הותיקים.
יש במצרים ערבי, תלמיד של האוניברסיטה הדתית המצרית "אל-אזהאר", שמוצאו מירושלים והוא יודע עברית ומדבר בה כיהודי גמור. ואפילו תרגם חלק מ"ממגילת האש" של ביאליק לערבית. פעם בא לירושלים, לשם ביקור. נטפלו אליו אנשי "ברית שלום" וביקשו אותו שירצה לפניהם בעברית על הספרות הערבית של עכשו. הסכים והרצה הרצאה בעברית נאה, שבה הרבה להלל ולשבת ולפאר ולרומם את הספרות הערבית החדישה. ההרצאה, כמובן, מצאה חן בעיניהם של אנשי "ברית שלום", ובקשו ממנו שיחזור עליה במקום אחר. היכן?- מובן, ב"עמק ארץ תפארת". הסכים הערבי להרצות בנהלל. שכרו בשבילו טאקסי ובא לנהלל.
והנה, רק ירד מעל הטאקסי, ניגש אליו נער יהודי, בן נהלל, נער בן אחת-עשרה, שתים-עשרה, לערך, ופנה אליו בשאלה:
- מנין אתה?
הערבי תמה על ה"נימוסים" המשונים של נהלל; ילד מעז לפנות בשאלה אל אדם מבוגר, שהוא רואה אותו בפעם הראשונה, אף על פי כן השיב לו הערבי לפי תומו:
- מירושלים עיר-הקודש.
אז שילב הנער היהודי את שתי ידיו לאחוריו, ובחוצפה יתרה אמר:
- גם אתה צבוע? גם אתה מדבר על "קודש"? – רק צבועים מדברים על "עיר הקודש"!
הערבי נדהם למשמע אזניו. ובמשך חדשים לא היה יכל להירגע. והיה שואל שאלת-תם:
אם אין שום קדושה לירושלים, הרי אין קדושה לארץ ישראל, בכלל, ולמה לא ילכו היהודים להתיישב בארץ אחרת, למשל, במאדאגאסקר, בסאן דומינגו או בבירוביג'אן?
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חנה שרה- |
|
|
7 |
|
|
אף על פי שתקציב החינוך בישראל באחוזים לתקציב המדינה, הוא מהגבוהים במערב, שכר המורה ותנאיו עלובים ביותר, והכיתות עדין גדולות מידי יחסית למדינות המפותחות. בקיצור הכסף הולך במשרד החינוך למנגנון ולא למורים ולילדים וזאת הבעייה הראשונה לפתור, כנראה. כלומר צריך לבוא שר עם ביצים גדולות וכוח פוליטי רב, כדי להביא לרפורמה מבנית בתוך משרד החינוך, לפני כל רפורמה אצל המורים. כי הדרך היחידה להכניס בעלי מקצוע איכותיים למערכת, היא להגדיל משמעותית את שכר המורה, על חשבון המגנון הנופח, כאמור. כל טריק או שטיק אחר לא יצליח. ונכון להיום כל הרפורמות הללו הם שטיקים וטריקים. הגדלת שכר המורה ברפורמות אלו, היא וורטואלית לחלוטין, והשכר פר שעה, נשאר די דומה, למצב הקודם. ואף אדם איכותי לא יהי מוכן לעבוד כל כך קשה בשביל שכר כל כך זעום. ועבודה בהוראה היא המקצוע השוחק והקשה ביותר במשק הישראלי. ואסיים בנתונים המסכמים היטב תגובה זאת: בשווייץ וביפן, שכר המורה גבוהה יותר משכר הרופא. ושכר הרופא שם, כידוע, מאוד גבוה.... |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מטאטא |
|
|
מנחם רהט
קומיסרים מנצלים לרעה את הכוח שהעניק להם הציבור, לסתימת פיותיהם של אוהבי ישראל, ומתעלמים מהסתות מזעזעות של עוכרי ישראל
|
|
|
|
|
|
בעז שפירא
שונאי ישראל, אנרכיסטים, שמאל רדיקלי ושאר מרעין בישין חותרים להשמדת מדינת ישראל על כל חלקותיה הטובות הפסוק הארכאי "הקם להורגך השכם להורגו" נשכח ורדיפת היהודים נמשכת את המנגינה הצורמת הזו חייבים להפסיק!
|
|
|
|
|
|
יאיר דקל
האם השימוש בביטוי "אחרי הספירה" הוא נכון? מדוע טועות האימהות שמחכות לצמיחת שיני הבשר? מה הכוונה בביטוי "מופרעי מוזיקה" והאם הבנק יכול להיות נפקד?. על ביטויים והסלנג של ימנו
|
|
|
|
|
|
רלי פנחס
תשמע ילד שלי, לא מזמן הייתה לך בר-מצווה. אם אתה מספיק גדול לעלות לתורה, אתה גם מספיק בוגר כדי ללמוד כמה עובדות על החיים. ואלו העובדות:
|
|
|
|
|
|
מירב ארד
כאשר מחירו של מעדן יופלה חוצה את מחיר ה-4.5 שקלים לגביע, ניתן לומר שהכתובת לצעד הבא עליו הכריזו ראשי המאבק הייתה על הקיר. כבר היום נאלצות משפחות רבות להדיר ידיהן מרכישת מעדנים אלה ולרכוש מעדנים פשוטים וזולים יותר. לאור זאת, המשך ההימנעות מרכישת מוצרי חברות תנובה ושטראוס - היא משימה קלה לביצוע
|
|
|