הלחצים לא החלו מאתמול, כבר לפני מספר שנים רגיל הייתי "להתעלם" מסימנים רבים - עקצוץ בחזה, עוית רדופת כאב, שיעול ארוך ולילות של חרחורים. לא דחקתי לקרן מחשבה את הסימנים ואף הרביתי לצאת ערב-ערב להליכה, נרשמתי לפילאטיס, יוגה, רכשתי אופניים חדשים, אך הזאב יצא ממאורתו ובוקר אחד התבשרתי, כמו כל מי שמתבשר, שחלה מהפכה והחיים לא ייראו יותר כמו שהיו.
במחקר היסטורי נראה כי הגנים ה"אונקוגנים", אלו שהיו "רדומים" כל השנים, התעוררו ב-1948, שנתיים לאחר שהוקמה הממלכה ההאשמית. ירדן נאלצה לקלוט מאות אלפי פלשתינים שברחו/גורשו מפלשתין/ישראל. מאות אלפים שהפכו למיליונים והקשו עוד יותר על "הנשימה". ירדן פיתחה Small Cell Lung Cancer - SCLC.
גידולים מהסוג הזה מצויים במרכז מערכת הנשימה ושולחים גרורות למערכות לימפטיות חברתיות: בעיתונות, באוניברסיטות, במשרדי הממשלה, בבנקאות, במסחר, בתעשיה, בשירות החוץ ואפילו בשירות אישי ל
מלך. מטיבם של גידולים שכאלו "להירדם" בעקבות טיפולים כימותרפיים כמו רפורמות חברתיות, מלגות, העדפה מתקנת, אזרחות, שימור נאות של מחנות הפליטים ועוד.
במידה שתאים אונקוגנים מתעוררים, כמו שקרה בספטמבר 1970, הרי יש להתייחס אליהם כמו אל תאים מהסוג האחר - Non Small Cell Lung Cancer - גידולים שיש להסירם. כירורגיה לא נעימה ש"הגוף" ממהר לשכוח. הסרת הגידולים הפראיים שהחדירו גרורות לאיברים חיוניים הייתה מחויבת המציאות להמשכיותו של "הגוף", שלא נדבר על ה"נשמה" וה"רוח" הירדנית.
הסרת גידול, או סיכול ממוקד, בלשון אחרת, אינה שימוש באמצעים כימותרפיים, אלא מעשה דרסטי מחויב מציאות למניעת אפידמיה הסוחפת את הגוף לִמְחוֹלוֹת-מוות אכזריים. הסרת גידול אינה תרופה, היא פתרון נקודתי, מבחינת זמן ומקום, פתרון נוקב, כואב, מוחלט, אחריו תבוא סדרה שלמה של בדיקות, לבחינת הלך הרוחות בממלכה, בדיקת מערכות לימפטיות שהזדהמו והתחקות אחר הגורמים שהביאו את "הגוף" לידי כשל זיהוי של ה"פולש" המתגבב תא-תא, משפחה-משפחה, חמולה-חמולה, כפר-כפר.
כשל הזיהוי מתוך קהות וזחיחות, או אולי מתוך היסח דעת ומחשבות על אודות חוליים אחרים של "הגוף", יביא את הסביבה להגיב. השיעולים התכופים, הכיח, הריר, החרחורים, תכיפותן של דלקות מלוות בחום גבוה מביאות את הסביבה לנקוט אמצעים נגד הגוף החולה (בשנת 1969 לבדה בוצעו 3,170 פעולות נגד ישראל משטח ירדן וכתגובה ערך צה"ל פשיטות בעומק ירדן ומטוסי חיל האוויר הישראלי הפציצו מטרות בשטחה. המפורסמת בפעולות היא פעולת כראמה בשנת 1968).
פעולה מרכזית במבנה העל של האידיאולוגיה הירדנית היא החדרת התובנות האזרחיות כנגד "הרס הגוף" - החדרת תובנות אלו היא פעולה תמידית, כמו אספירין לחולה טרשת עורקים, אזהרה תמידית מפני ה"פִתְנָה", מלחמת האזרחים העלולה למוטט את הגוף. ב-27 במרס פנה המלך והזכיר שנית לכל האזרחים שוחרי הכבוד, ש"עִרְשׂ אַל-הַאשֶמִיָה צַמַאם אַלְ-אַמְן" (כס המלכות שסתום ביטחון נגד מלחמת האזרחים).
כל התרופות הכימותרפיות זמנן מוגבל בשל הרס תאים אחרים בגוף. עתים נעשה שימוש בכמה תרופות כימותרפיות מבין 50 התרופות המוכרות לרפואה המודרנית, הכל בהתאם למחלה, מיקומה, השפעותיה על מערכות שכנות, חוסנו של הגוף ועוד. אין ספק שהמלך חוסיין, אביו של עבדאללה, נקט במספר פעולות כימותרפיות להדברת הפולש: הוא הגיע להסכם בן שבעה סעיפים עם הארגונים הפלשתינים, שניסה להגביל את פעילותם של אנשי אש"ף ולכפוף אותם לחוקי המדינה, אך הסכם זה הופר עד מהרה על-ידי הארגונים הפלשתינים, שביקשו לערער את שלטונו ולבצע הפיכה בכוח הזרוע. כוחם הצבאי מנה באותה תקופה כ-15,000 אנשים/תאים חמושים, לעומת 55,000 אנשי צבא ירדן/תאים בריאים.
עוד בטרם החלה המגיפה בעולם הערבי, עמדו שני המלכים (הירדני והמרוקאי) על ההשפעות של התאים המסרטנים וביקשו לפתוח במסכת של "תרופות" מבניות/חברתיות, כל מלך לפי "הגוף" עליו הוא מולך.
המלך מוחמד החמישי עוסק כבר שנתיים בקידום ה"כימותרפוייטיקה" הדמוקרטית תחת רפורמות מפליגות במבנה הפוליטי של החברה המרוקאית. מעורבותם של האזרחים המרוקאים בתהליכי הדמוקרטיה תורמת גם לשינויים רבים בחלק מהאווירה החדשה של "בריאה חדשה", או "התחדשות/תאית".
הגנים האונקוגנים נובעים מהיותה של מרוקו מורכבת מ-1,500 קהילות. חוסר תפקוד מוחלט של "גוף מרכזי", התרופה הכימותרפית הראשונה הייתה להפעיל כל קהילה בנפרד, כדי לקדם את הבריאה החדשה. כל קהילה נדרשה לשאלות של בריאות, עבודה, חינוך, קביעת עדיפויות ודגשים לכל אחת בנפרד. הקהילות שולטות בקצב, התוכניות הוגשו לשרי הפנים והאוצר. כל קהילה חתמה על "כתב זכויות" שנמסר לה לבסוף. The Participatory Method משמעותה "ביזור הכוח" המרכזי לקהילות עצמן. כדי שזה יקרה, התוכנית זקוקה למדריכים חברתיים ופוליטיים בכל קהילה. סוכני השינוי הללו, אמורים לשאת בעצמם את הידע אותו הם מבקשים להנחיל לקהילה. סוכני השינוי הם "עובדי השטח", ה"יועצים", "סוכני מידע", כל זה כדי לעזור בארגון הקהילה, עריכת פגישות קהילתיות, הסרת מכשולים, עידוד לדיאלוג, כדי לוודא שכל הקולות יישמעו (נשים, נוער, מבוגרים, עדות, שבטים, מוגבלים, חולים, מפגרים וכולי). ה"מדריכים" אמורים להסביר פקטורים מיקרו-כלכליים ותוכניות האמורות להשפיע על החיים החברתיים ועל תוכניות מקומיות, כדי להסביר את יחסי הכוח בין בעלי ההון וחסרי ההון, כדי להסביר כיצד מארגנים את זירות הפעולה בהן קיימים אינטרסים שונים. הדגם המרוקאי מדגיש את "בניית האמון" בין המדריכים לבין הקהילה. את יחסי האמון בין חברי הקהילה לבין עצמם במסגרות החדשות. תיווכם של המדריכים נוגע גם ליחסים בין הקהילות, בין גופים, אך לא מתוך "שליטה" על הקהילה, כי אם מתוך עמדת "יודע" ו"מייעץ".
המרוקאים אימנו 70,000 מדריכים. השם שניתן להם תחילה היה "מזמני הזדמנויות". תקציב האימון היה 140 מיליון דולר. במרוקו 35 מיליון תושבים, כך שהיחס בין אזרחים ל"יועץ" היה 1:500.
כל כפר קטן, כל שכונה עירונית, ועדי בתים, ועדי שכונות, ועדי כפרים, ועדי עובדים, עיתונות, אוניברסיטה, מקומות עבודה... עזרו בהכנת הבחירות הדמוקרטיות ומתן לגיטימציה פוליטית לבחירה. בפועל, כל המערכת משתנה!!!
המלך הירדני איחר את הרכבת. אומנם יש אומרים שכבר בתחילת השנה, לאחר שפיטר את ממשלתו של סמיר א-רפאעי ומינה את מערוף אל-בח'ית כראש ממשלה שיוביל את הרפורמות במדינה, ידע המלך שזמנה של ממשלה זו קצוב, אך עליו להפיק ממנה את התרופה הכימותרפית לשעות הרות-גורל בהן תהפוך הישות הערטילאית הפלשתינית למדינה ותושביה הפלשתינים של ירדן יתעצמו, יגלו את כוחם ויאיצו תהליכים הרסניים לגוף הירדני.
הקמתה של הוועדה לדיאלוג לאומי - אל-חוואר אל ווטני - בראשותו של טאהר אל מסרי, הייתה ניסיון למצוא תרופה מקדימה העוצרת לפרק זמן של שלושה חודשים את פרץ הגעש של תאים אקטיביסטים, קומוניסטים, מוסלמים ופלשתינים. לכאורה ארבע קבוצות שונות, אך לעתים ראינו בהפגנות פלשתינים שהם גם חברי האחים המוסלמים ופעילים בקבוצות התנגדות קבועות, בין אם זו הפגנה למען הדרום העני ובין אם זה יום זיכרון של ה"נכבה" או קרב כראמה או כל אזכור אחר הקשור בהוויה הפלשתינית. הקמתה של הוועדה לדיאלוג לאומי הובילה להקמתן של שתי ועדות משנה - הוועדה שתדון בחוק הבחירות והוועדה שתדון בחוק המפלגות. הדיונים ארכו חודשים ולפני ימים מספר התבשרנו ששני החוקים הללו לא יעלו לדיון במושב הנוכחי שנפתח ביום רביעי, ה-22 ביוני 2011.
ההתפטרות של חוסין מוג'אלי, שר המשפטים, יחד עם ד"ר יאסין חוסבאן, שר הבריאות, ב-26.5.11, בישרה את ימיה האחרונים של ממשלת מערוף אל בח'ית. ב-21.6.11 התפטר טאהר אל עודוואן, שר התקשורת וההסברה, אשר שימש גם כדובר הממשלה ובכך תרם להחלשתה של הממשלה שרבים רואים בה כבר ממשלת מעבר.
שלושת השרים "הבינו" שכל תרגילי ההשהיה נועדו לעכב את הפִתְנָה הממשמשת ומתרגשת באמצעים סימבוליים כל יום שישי, בין אם זה בכיכר מול משרד ראש הממשלה, בין אם זה בכיכר מול העיתונים היומיים, בין אם זה בדרום, בטפילה בקרק, או במען, או בין אם זה באירביד, עג'לון ורמתא. האדמה בוערת וד"ר אל-בח'ית עוסק בטיהור שמו שהשתרבב לפרשת הקזינו בים המלח. ואכן בימים אלו העביר הפרלמנט ברוב של שני שלישים את הקביעה שראש הממשלה זכאי לחלוטין ואינו קשור לפרשה משנת 2007.
האדמה בוערת. "הגוף" קורס. התרופות כלות. ועדה לבדיקת שינויים בחוקה, ועדה לבדיקת חוק המפלגות, ועדה לבדיקת חוק הבחירות, ועדה לבדיקת פרשת איש העסקים שנמלט בחסות רופאים ממשלתיים, ועדה לבדיקת כיסי מצוקה, ועדה למען הדרום, ועדה למען פרבריה הדרומיים של עמאן, ועדות על גבי ועדות לא מצליחות לעצור את הפגנות יום שישי. הכרזות על אחדות עם העם הפלשתיני, משלוח בית חולים שדה מס' 14 לעזה הנצורה, הסכמי שכר חדשים שאמורים לטפל בתביעותיו של הסקטור הציבורי ומציאת פתרון לשביתת הרופאים שארכה חודשיים, פתרון לשביתות הרוקחים, המורים, האחיות, העיתונאים ועוד.
בארבעת החודשים האחרונים לא נכתבה מילה אחת על המחלה. הסימפטומים העסיקו את בית המלוכה, אשר ביקש לשמור על "שלוות הגוף". הכימותרפיה תפסה מקום חשוב במערך ההתגוננות של בית המלוכה ההאשמי, תוך הסתרת האמת המרה של "התפטרות מהגידול". המלך יודע שכל עוד לא מצאה הפתולוגיה בית-גידול אחר לגרורות הסרטניות (בעלות היישות העצמאית), עליו לנהוג בזהירות משום היותו "מלך בפועל" המולך על 20% מתושבי ארצו.
ישראל, בעלת בריתה של ירדן (שהרי נכרתה ברית שלום בין שתי המדינות), ממשיכה לסלול כבישים עוקפי "גידולים", בדומה למדיניותו של המלך עבדאללה ומקווה שתימצאנה תרופות מאריכות-חיים "למרות הגידול".
