אל תאמינו לימין

הפצת דעה לרשות הרבים יש לה שתי סיבות. הראשונה: לשחרר. הדעתן חש גירוי בלתי נשלט לשחרר את דעתו, שאם לא כן, היא תבעבע בקרבו עד ש...ישחרר אותה. הסיבה השנייה: מאמץ צנוע וחסר סיכוי, לשכנע בעלי דעה שונה לאמץ את דעתו. דעתו ההפוכה של זולתי מסקרנת אותי. איך התגבשה? מה יש בה? והכי מסקרן - מדוע שמאלנים לא מסוגלים לשנות את דעתם. תשובתו של השמאלני תהיה, מן הסתם - מאותה סיבה שאיש הימין לא מסוגל לשנות את דעתו. אני נשבע בהן צדק, שאילו הסכמי אוסלו היו מכניסים אותנו בשערי גן העדן שהבטיחו אדריכליו, הייתי מודה - לפחות בעיני עצמי - אני הספקן טעיתי, והם צדקו. השמאלני המשכיל אוחז בטעותו האידיאולוגית, בעוצמה גדולה יותר מאשר ניצול צונאמי שאוחז בענף עץ עבות שלא נסחף עם הזרם. אם תעמידו מולו איש ימין רציונלי, חכם ורהוט שינסה לשכנע אותו לוותר על טעותו, הוא ישיב בשאלה: אתה מנסה לשכנע אותי לשנות את דעתי? אם המציאות לא יכולה, אז אתה תצליח? השמאל מאוהב עד כלות בטעות המדינית שלו. פרידה ממנה מכילה בתוכה הודאה סיוטית: היריבים מהימין צדקו! זה לא יכול להיות, שהרי בימין אין, לא היו ולא יהיו אנשים צודקים. רק ספקן ימני חסר ביטחון עצמי, יבטל דעתו מפני פסיקת המציאות. אנחנו בשמאל חשים ביטחון גם מול מציאות מתריסה. תזכירו להם שבימי אוסלו העליזים היו לסוכני השלום (עבודה + מרצ) 56 מנדטים, ומאז, מאות אלפי מצביעים נטשו אותם. לא יבינו. תסבירו להם שדווקא הפלשתינים המתונים (להלן הפרטנרים) הם שריסקו אותם בקמפ-דייוויד (יולי 2000). לא יבינו. הזהרנו אותם: עקירת היישובים בגוש קטיף וצפון השומרון בלי הסכם - תעלה את החמאס ותרחיק את השלום. גיחכו. כי ככה הם אנשי האין-ספק: אנחנו לעולם ועד צודקים - גם אם טעינו, והיריבים מהימין טועים - גם אם צדקו! שני הקטעים שהבאתי, תכליתם אחת: לגרום לשמאלנים לא לפחד מהספק. אימוץ הספק עשוי לגרום לתגובת שרשרת: פיוס עם האמת, התפכחות מאשליות, ומי יודע - אולי גם לאהבת חינם. שופופו...