נתחיל בסיפור אמיתי מתחום אחר וממנו נלמד על המקרה של איש התקשורת שנחשד באונס ותיקו נסגר לאחרונה עקב חוסר ראיות מספיקות. ובכן, רבים שמעו על משפט קסטנר, אבל מעטים יודעים כיצד ולמה התקיים בזמנו המשפט הכל-כך טעון הזה, ומעשה שהיה כך היה:
אדם בשם מלכיאל גרינוולד פירסם באותם ימים שישראל קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים. קסטנר, שהיה אז דובר משרד המסחר והתעשיה, בחר לשתוק נוכח הפרסומים הקשים הללו והעדיף לא להגיב עליהם. כיוון ששתק, הודיע לו היועץ המשפטי לממשלה דאז, לימים השופט העליון חיים כהן, שהוא, קסטנר, בהיותו עובד ציבור, אינו יכול להמשיך ולשתוק נוכח ההאשמות החמורות הללו, ועליו לבחור באחת מן השתיים: להגיש תביעת דיבה נגד גרינוולד כדי לטהר את שמו או, אם אינו מגיש תביעת דיבה, עליו להתפטר מתפקידו (קסטנר נקלע לפינה, הגיש תביעת דיבה - הידועה כ"משפט קסטנר" - וההמשך ידוע).
ומכאן לענייננו: נגד איש התקשורת הנ"ל הוגשה תלונה על אונס. עקב כך הוא נעצר לחקירה ובהמשך שוחרר למעצר בית. שמו כחשוד באונס עבר מפה לאוזן עד שלא נותר כמעט מי שאינו יודע במי המדובר - על כל המשתמע מכך. כעבור חודשים אחדים הוחלט לסגור את התיק עקב חוסר ראיות מספיקות.
והנה איש התקשורת מחדש את ביקוריו בסלון שלנו כמימים ימימה, ומדווח לנו על עניינים שבתחום טיפולו כאיש תקשורת. הגלגל הוחזר כאילו לאחור - אל הימים שלפני התלונה והחקירות - כאילו דבר לא ארע. האומנם?
מה היה השופט חיים כהן אומר על כך? הרי המתלוננת גרמה לאיש התקשורת סבל בל יתואר, שלא לדבר על הכפשת שמו. האם סגירת תיק החקירה "מחוסר ראיות מספיקות" טיהרה את שמו של איש התקשורת? להלכה - כן. למעשה - לא!
אכן, חזקת החפות עומדת לו לאיש התקשורת כאילו דבר לא ארע. אבל זו חפות משפטית טכנית, וכדי להשיב לעצמו את שמו הטוב, עליו - כמו על קסטנר בזמנו - לעשות מעשה ולהגיש תביעה משפטית נגד המתלוננת, ואם לא יעשה כן - תמשיך, לדעתי, עננה שחורה לרבוץ מעל לראשו.
אילו היה מדובר באדם פרטי המתנהל ב-ד' אמותיו - שאלת טיהור שמו הייתה נותרת בגדר עניינו הפרטי. אילו היה איש התקשורת מחליט ללכת הביתה בעקבות המקרה - גם אז הייתה שאלת טיהור שמו נותרת בגדר עניינו.
אבל האיש החליט לחזור לעיסוקו התקשורתי הקודם, ומשכך - שוב אין המדובר כאן באיש פרטי. המדובר באדם המבקר תדיר בסלון שלנו ושל הילדים והילדות שלנו.
