ישראל הוקמה כמדינה דמוקרטית באזור שבו שלטו דיקטטורים, שלא איפשרו לעולם הערבי לאמץ ערכים ליברליים דמוקרטיים. בסיטואציה הזאת ישראל הפכה לנכס עבור העולם המערבי, שבאותה עת נלחם במגמות האנטי-דמוקרטיות שעודדה בריה"מ בעולם. עבור ארה"ב שהנהיגה את העולם המערבי, ישראל הייתה עד לאחרונה נכס, כי היא הייתה אי של דמוקרטיה בתוך ים של מדינות שהיו עוינות באופן כללי לדמוקרטיה ולערכים הליברליים שקידמה ארה"ב. בשנים האחרונות המצב הזה משתנה, ולמרות ש
בנימין נתניהו הזכיר את חוזקה של הדמוקרטיה הישראלית בקונגרס, ניתן לראות שישראל מאבדת בארה"ב ובעולם המערבי כולו את האמפתיה והתמיכה שהייתה לה, בשל היותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
הסיבות לכך קשורות גם למגמות גלובליות שקשורות לסיום המלחמה הקרה בשנות ה-90 והירידה בכוחה של ארה"ב בעשור האחרון, אבל הן לא פחות מושפעות מהשינויים שמתחוללים באזור שלנו ובמדינה שלנו. "האביב של העולם הערבי", כפי שמכנים אותו בתקשורת העולמית, יוצר, לפחות לעת עתה, תחושה בעולם שמתחוללים שינויים חיוביים בעולם הערבי שלבסוף יובילו לדמוקרטיזציה. הפגנות המחאה הענקיות במצרים, בתוניסיה, בירדן ואפילו בסוריה ובאירן עושות את שלהן ויוצרות בעולם המערבי כולו ציפייה לכך שהאזרחים במדינות ערב סוף-סוף יצטרפו למשפחת הדמוקרטיות המערביות.
בניגוד למדינות ערב, התדמית של ישראל כמדינה דמוקרטית מידרדרת, והיא מצטיירת בתקשורת העולמית כפחות ופחות דמוקרטית, בעיקר לאור החוקים שמקדמת הקואליציה לאחרונה, שמוצגים כחוקים שפוגעים בחופש הביטוי ובערכים הדמוקרטיים הבסיסיים. אותם חוקים חסרי תועלת שמנסות להעביר הליכוד וישראל ביתנו, מטעמים פופוליסטיים, כדי לזכות באהדה פנימית ובתמיכה של העם, פוגעים בתדמית של המדינה וגורמים לה נזק שיהיה קשה מאוד לשקם. חוק החרם וחוק הנכבה זכו לכותרות ענק בעיתונות העולמית ולגינויים גם ממי שנחשבים אוהדי ותומכי ישראל, כאשר מה שבלט בגינויים אלה היא האמירה שישראל מתנהלת בצורה אנטי-דמוקרטית ופוגעת בזכויות אדם בסיסיות.
חייבים להזכיר לבנימין נתניהו ו
אביגדור ליברמן - המתחרים ביניהם מי יהיה יותר ימני - שהמדינה הצליחה לשרוד באזור המסובך שבו אנחנו חיים לא רק בגלל כוחה הצבאי, אלא בעיקר בזכות הכוח המוסרי שלה, שהתבסס על היותה הדמוקרטיה היחידה באזור. התמיכה האמריקנית והתמיכה האירופית, שכללו עזרה כלכלית, עזרה צבאית ועזרה פוליטית, נבעה מכך שהעולם המערבי חש קרבה והזדהות עם הערכים הליברליים של המדינה היהודית, וראה בישראל כלי להפצת הערכים האלה גם לעולם הערבי. ההתנהלות של הממשלה היום פוגעת לא רק באופן שרואים את ישראל בעולם, אלא גם תשפיע בצורה קשה בעתיד ועלולה לערער את הלגיטימיות הבינלאומית שהיא הבסיס לקיומנו פה.
הדברים לא קורים מהיום למחר, אבל ישנה הצטברות של טינה כלפי ישראל, שהולכת ומתגברת בעולם ככל שהמדינה ממשיכה לחוקק ועושה מהלכים שנוגדים את הערכים הליברליים הגלובליים. כבר היום ניתן לראות שהתקשורת העולמית ברובה מגנה את ישראל, ולמעט מספר ערוצים הזויים של תקשורת זרה בארה"ב, ישראל זוכה לביקורת גם מרשתות תקשורת מתונות שבעבר תמכו בישראל.
העובדה שנתניהו מקבל מחיאות-כפיים בקונגרס ומצליח להוציא חיבוק מברלוסקוני, היא, על כן, רק זמנית, והיא נובעת רק מכך שההתרחקות מישראל עדיין לא חלחלה לגמרי להנהגה באירופה ובארה"ב. המצב הזה לא יישאר לעד וככל שהממשלה תנקוט ביותר צעדים אנטי-דמוקרטיים, כך גם ישראל תאבד את הלגיטימציה המועטה שנשארה לה. לא רחוק הוא היום שהאזרחים האמריקנים והאירופים ידרשו מהנציגים שלהם לנקוט בקו נוקשה יותר כלפי ישראל בדיוק כמו שהם עשו כלפי מדינות אחרות בעבר.
