לאחר שנים שבהן מבקש ועד מחוז תל אביב והמרכז לשנות את אופן חלוקת התקציב של לשכת עורכי הדין, הגיע המאבק לנקודת מפנה משמעותית. בפסק דין שניתן ביום 18 במאי בבית המשפט המחוזי, קבע סגן נשיא בבית המשפט המחוזי, השופט
עודד מודריק, כי חלוקת התקציב צריכה לשאוף לתת נתח גדול יותר למחוזות הלשכה, ונתח קטן יותר לוועד המרכזי הארצי. "הוועד המרכזי חייב להבטיח הקצאה למחוזות בהיקף מספיק כדי כיסוי פעילויות הליבה", פסק מודריק. "המועצה הארצית אינה יכולה לקבל החלטה להקצות לוועד המרכזי שיעור הקצאה כזה שיותיר את הוועדים המחוזיים בְּחֶסֶר".
רקע
בשנת 2008 עתר ועד המחוז נגד מוסדות הלשכה, משום שקופח בחלוקת הכספים בתקציב. באותה שנה, המועצה הארצית, שבה יש רוב לראש הלשכה, לא התחשבה בגידול במספר עורכי הדין במחוז, והתקציב הותאם לזה שנקבע בשנת 2005. בו בזמן שמר לעצמו הוועד המרכזי רזרבות כספיות גדולות.
ועד המחוז הגיש עתירה מינהלית שהתקבלה על-ידי השופטת
מיכל רובינשטיין, אשר קבעה כי המועצה הארצית פועלת לפי קריטריונים שרירותיים ולא ברורים בחלוקת התקציב והורתה ללשכה לגבשם. לאחר פסק הדין התוותה המועצה הארצית קריטריונים לקביעת התקציב, כביכול שוויוניים. בין היתר, נקבע כי יש לשמור יחס הקצאה שווה (50:50) בין הלשכה למחוזות, וכי חלוקת התקציב למחוזות תהיה מבוססת על סכום ליבה של 1.5 מיליון שקל לכל מחוז ותוספת לכל מחוז בשיעור יחסי למספר החברים. קריטריונים אלה לא שינו דבר באופן מהותי, והנציחו את אפליית עורכי הדין במחוז.
לכן הגיש הוועד המחוזי שלוש עתירות מינהליות נוספות, באמצעות עו"ד אמנון יצחקניא (הפועל בהתנדבות). העתירה הראשונה מכוונת לביטול החלטת המועצה הארצית מה-12 ביולי 2009, שעניינה קריטריונים להקצאת דמי החבר וחלוקתם בין הוועד המרכזי ובין חמשת ועדי המחוזות. עתירה זו ביקשה למנות ועדה בלתי תלויה לקביעת תבחיני הקצאה ומתכונת מובנית וברורה, סבירה ושוויונית, לחלוקת ההקצאה בין גורמי הלשכה. העתירה השנייה עניינה יישום תבחיני חלוקת ההקצאה על תקציב שנת 2009. העתירה השלישית ביקשה להביא לביטול שתי החלטות שקיבלה המועצה הארצית, בישיבתה ב-12 ביולי 2009, המתייחסות לדרכי גיבוש תקציב הלשכה.
הוועד המחוזי טען כי הקריטריונים לחלוקת התקציב הם שרירותיים, בין השאר משום שהלשכה לא בדקה את הצרכים של הוועד המחוזי, ואת ההכנסות הנוספות של הלשכה. גם באשר לחלוקת התקציב בין המחוזות טען הוועד כי קריטריון זה נקבע בלי שנבדקו ההוצאות וההכנסות, הצרכים והעלויות של כל מחוז לעצמו.
ההחלטה
החלטתו של השופט מודריק ניתנה ב-18 במאי במסגרת איחוד העתירות הללו. הוא קיבל את העתירה בחלקה וקבע כי הקריטריונים להקצאה למחוזות סבירים ומבטיחים סכום בסיסי עבור צרכי מינימום ולאחר מכן כל מחוז יכול לקבוע את סדרי העדיפויות בעצמו. עם זאת, קבע השופט כי יחס ההקצאה הזהה בין הוועד המרכזי ושאר המחוזות הוא שרירותי ואינו עומד בהנחיות פסק הדין שנתנה השופטת רובינשטיין. כותב השופט: "שרירותיות ההחלטה בדבר יחס ההקצאה השווה נעוצה בכך שלא בוצעה בדיקה מבוססת של יכולת העמידה של המחוזות בפעילויות הליבה המוטלות עליהם. ההחלטה נשענת על אומדן שהוא חסר כשלעצמו ובהקשר למחוז תל אביב אין להחלטה גם עיגון באומדן".
השופט קבע כי לא מן הנמנע הוא שלמחוז תל אביב והמרכז יש מרכיבים נוספים הכלולים בצרכי הליבה שלו, כמו למשל קשרי חוץ, משלחות או אירוח. "ברור", כותב השופט, "ששיטת הלשכה לא איתרה ולא כימתה את הצרכים המיוחדים הללו. אין לדרוש ממחוז תל אביב לוותר על מתן שירות המוגדר כ'פעילות ליבה' כדי לאפשר למחוז אחר להעניק את אותו שירות. מכאן שעל-פי שיטת ההקצאה של הלשכה עלולה להתקפח יכולתו של מחוז תל אביב לספק את צרכי הליבה שהוא מחויב בהם".
השופט מודריק הצביע על כך שפעילות המחוזות היא מעל ומעבר לדרישות ולהגדרות הפורמליות: "במציאות מבצעים המחוזות מטלות שונות החורגות מגדר המחויבות שלהם על-פי דין. ביצוע המטלות הללו הוא ברשות ובסמכות שהלשכה העניקה למחוזות".
השופט אף הצביע על גודלו של ועד מחוז תל אביב והמרכז המאפשר פעילויות הייחודיות לו: "לא מן הנמנע שיתרון הגודל וריכוז מספר גדול מאוד של עורכי דין בתחומי מרחב גיאוגרפי קטן יחסית עשויים לאפשר למחוז תל אביב קיום פעילויות מסוימות שלא ניתן לקיים אותן במחוז אחר. ייתכן שאין הצדקה למנוע מן המחוז - בדרך מלאכותית של שליטה בהיקף ההקצאה - לקיים את הפעולות הללו".
כמו-כן, ביקר השופט מודריק את יחס ההקצאה השווה בין הוועד המרכזי למחוזות המתקיים מימים ימימה, וקובע כי ליחס זה אין שום עיגון בטעמי היגיון כלכלי, חשבונאי, חברתי או מוסרי. "שום גורם, מקצועי ושאינו מקצועי, לא הונחה בידי המועצה הארצית או ועדת התבחינים לבחון את צרכי הוועד המרכזי ואת המתאם שבין ההקצאה לבין הצרכים. כל שנעשה הוא 'משאל' שערך יו"ר ועדת הכספים (יו"ר ועדת התבחינים) בין חברי הוועדה בדבר המשך או שינוי יחס החלוקה ה'היסטורי'. העובדה שיחס ההקצאה השווה מתקיים מיום הכינון הסטטוטורי של לשכת עורכי הדין (1961) אינה יכולה, כשהיא לעצמה, להוות הצדקה ליחס זה".
השופט הורה לקיים הליך בדיקה בתוך הלשכה, במטרה לקבוע אם לשמר את יחס החלוקה הנוכחי בין הוועד למחוזות. על הבדיקה המקצועית לברר האם יחס ההקצאה מתאים לפעילויות הממומשות בידי הוועד המרכזי. "תכליתה של בדיקת הלימה ונחיצות היא לוודא שעורך הדין מקבל כנגד דמי החבר סל שירות מותאם ושסך מקורות ההכנסה של הלשכה אינו מותיר בידיה יתרת עודף הכנסה על הוצאה (רזרבה) בהיקף בלתי סביר, בה בשעה שהמחוזות נתונים בתוך סד מקורות תקציביים דחוק למדי".
על בדיקה זו להתבצע תוך 60 יום. עוד קבע בית המשפט כי יש לבדוק את היקף ההקצאה לוועד המרכזי. בתגובה להחלטה מסר יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז, עו"ד דורון ברזילי: "זהו הישג אדיר למחוז ולעורכי הדין החברים. לאחר מאבק עקרוני וצודק שנמשך זמן רב, בית המשפט הכיר בכך שעקרונות חלוקת הכספים הם שרירותיים ושגויים. הלשכה מחויבת לשנות את הקריטריונים של חלוקת התקציב וזוהי תמצית העתירה של הוועד".
