הם כולם תיכוניסטים, בנות ובנים למשפחות הנמנות עם מה שקרוי המעמד הבינוני. כאלה שמתקשות לגמור את החודש בפלוס. עכשיו, בעיצומו של החופש הגדול, הם מטים שכם להוריהם ומסייעים להם בהקטנת המינוס של חשבון הבנק שלהם.
גיא שפירא, בן ה-16, מתל אביב, עושה זאת בימים אלה כשמרטף של...כלבים. את שמונת ההולכים-על-ארבע הוא אוסף, מדי בוקר, מבתיהם של שכנים האצים לעבודה. אלה מפקידים את כלביהם.בידיו האמונות עד לרגע שובם הביתה מהעבודה. בפרק-זמן זה קושר אותם גיל לרצועה, יוצא עימם לטיול משותף וגם מוליך אותם לגן ציבורי קרוב, כדי שיוכלו למצוא בו, להנאתם, את פורקנם היומי. שכר הטירחה שלו מסתכם ב-18 שקל לשעה.
ספונג'ה
מזלה של נטע כהן שפר פחות. הנערה, בת ה-15, מבני-ברק, עושה את היומית שלה עבור האימא היקרה שלה ב...ספונג'ה של חדרי-מדרגות. במרוצת החודשיים של החופש הגדול היא משחררת מעבודה השטיפה היומית את האם הקשישה, העושה את המלאכה בכל ששאר ימות השנה. לצורך העניין מפקידה נטע את עצמה בידיהם של שישה ועדי-בתים, הדואגים לצייד אותה בדלי, במטאטא ובסמרטוטים. עבור עבודת המירוק היא גובה מכל ועד-בית שכר של 40 שקל.
בתקופת הלימודים נחשב מור קינן, בן ה-17, מראשון-לציון, לתלמיד מחונן. כל ציוניו בתיכון אינם נופלים לעולם מ-10, ובימים אלה של חופש הוא נחלץ לעזרת הוריו, הלוקים דרך קבע בבריאותם. מור עושה זאת בדרך מקורית משלו: הוא נותן שיעורים פרטיים, בעיקר במתמטיקה, לתלמידים בני גילו שציוניהם גבוליים. השכר שהוא מקבל מגיע ל-30 שקל לשעה.
כמו נכדה
סימה בוקאי, בת ה-16, מכפר סבא, פוקדת מדי יום את אחד מבתי האבות שבעירה, אליו היא מגיעה ברכיבה על אופניה. לאותם בני גיל הזהב, שהם גלמודים וכבדי-ראייה, היא מקריאה ספרים, עיתונים ומכתבים, וגם מספרת להם סיפורים מהווי החיים היומיומי. הזקנים והזקנות מתייחסים אליה כאילו הייתה נכדתם וגומלים לה בעין יפה. כמה? סימה מסרבת לגלות בדיוק. "איש כפי שידבנו ליבו" - הוא כל מה שהיא מוכנה לחשוף, ואת הכסף היא דואגת, כמובן, להעביר להוריה.
אחרון חביב הוא דודי סלע, בן ה-17, מרחובות, העובד בחופש הגדול כשליח של חנות-פרחים. גם הוא יוצא לשליחויות באופניים וגם הוא אינו מוכן לגלות את השכר שמשלם לו בעליה. "אני שמח שיש ביכולתי לעזור להורים שלי בחופש להתמודד עם ההונאות הגדולות שלהם" - הוא מתוודה.
