בד בבד עם הפריחה הכלכלית והעלייה ברמת החיים של הישראלים ככלל, אנו עדים לתופעה השלילית של הגדלת הפער בין העשירים לעניים. תופעה זו היא בחלקה בלתי-נמנעת, שכן הפריחה הכלכלית נובעת בעיקר מהתעשיה עתירת הידע, והרווחים הגבוהים של תעשיה זו חייבים להתחלק בין המעטים שמועסקים בה. אך בחלקה האחר נובעת הגדלת הפער משותפות בין עסקני ההסתדרות לפקידי האוצר, שכמעט תמיד דאגו להגדיל את שכר הבכירים יותר משהגדילו את שכר הזוטרים. לא פעם שמענו פקיד באוצר המספר על עסקני העובדים שמדברים בתקשורת על שכרם הנמוך של העובדים בדרגות הנמוכות, וכשנסגרות הדלתות ומתחיל המו"מ הם מדברים רק על שכרם של העובדים בדרגות הגבוהות. אך אם עד עתה היה קשה להביא הוכחות לטענה זו, הגיעו החודשים האחרונים וסיפקו לנו הוכחה חותכת.
שלוש קבוצות עובדים זכו לאחרונה להעלאות שכר. הקבוצה הראשונה היא זאת של העובדים בשכר המינימום, שעלה מ-3,850 שקלים ל-4,100 שקלים, וצפוי לעלות עוד שנה ל-4,300 שקלים. שתי הקבוצות האחרות הן העובדים הסוציאליים והרופאים, ולמרות שהנתונים לגבי העלאות השכר שקיבלו עובדים אלה אינם נחלת הציבור, ניתן להסתמך על הדיווחים בעיתונות, על פיהם קיבלו העובדים הסוציאליים תוספת של 22%, והרופאים תוספת של 49%.
בהנחה שהשכר הממוצע של העובדים הסוציאליים לפני השביתה היה 6,000 שקלים, ושל הרופאים 15,000 שקלים, נקבל שבעוד שלפני ההעלאות הרוויחו העובדים הסוציאליים 56% יותר ממקבלי שכר המינימום, אחרי ההעלאות הם יקבלו 70% יותר. הרופאים שלפני ההעלאות קיבלו פי שניים וחצי מהעובדים הסוציאליים, יקבלו אחרי ההעלאות יותר מפי שלושה. ברור שהפער בין הרופאים לבין מקבלי שכר המינימום יגדל אף יותר: מפחות מפי ארבעה, ליותר מפי חמישה. פערי השכר גדלים אל מול עינינו, ואין איש פוצה פה או מצפצף.
ועדת טרכטנברג ודאי לא תעסוק בנושא זה, אך בכל זאת ניתן להעלות בפניה הצעה: במקום להוריד את המיסים על מכוניות חדשות ועל הדלק, בטלו את ההעלאה במחירי המים והורידו את מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית. משקלה של ההוצאה למים בסל הצריכה של העניים גדול הרבה יותר ממשקלה בסל של העשירים, והעניים לא נוסעים במכוניות פרטיות אלא באוטובוסים. דפני מכפר שמריהו לא תהיה מרוצה גם אם תשימו בפיה כפית זהב במקום כפית הכסף שאיתה גדלה, אבל לעניים אתם יכולים לעזור.
