בנימין נתניהו בספרו מקום תחת השמש, כתב כי "לאחר שנים של תעמולה בלתי פוסקת, חלה תמורה בעמדת דעת הקהל המערבית לגבי מלחמת העולם הערבי נגד ישראל, באופן שנותר בו דימוי אחד בלבד- ישראל נגד הערבים הפלשתינים... גוליית הערבי הפך לדוד הפלשתיני ודוד הישראלי הפך לגוליית הציוני." במאמר הנ"ל אנו נבחן את שורשי "התפנית" הזו בדעת הקהל בהקשר לאו"ם.
מאז שנות השבעים חתר אש"ף להכרה בינלאומית כנציגו הבלעדי של הפלשתינים וכמקדם יחיד של האינטרסים הפלשתינים. שתי התפתחויות אירעו באותן שנים באו"ם שהביאו לשינוי משמעותי ביחס לסוגיית הפלשתינים ואש"ף והן היו הישגיו העיקריים של אש"ף באותו עשור. האחת היא החלטת 3236, שהכירה בזכות הפלשתינים להגדרה עצמית ולזכות שיבה לפליטים, וההתפתחות השנייה הייתה קבלת אש"ף לאו"ם במעמד של משקיף (החלטת 3237). מקור שתי החלטות אלו מקורן באסיפת האו"ם הכללית ה-29 במספר מ-1974.
להחלטות\הישגים אלו, קדם תהליך שראשיתו בשנות ה-60'. משנים אלו באסיפות הכלליות של עצרת האו"ם, החלו יותר ויותר לעסוק בסוגית הפלשתינים, תוך גיבוי כמעט אוטומאטי של רוב בהצבעות לטובת הפלשתינים, אשר שנבע מתמיכת מדינות העולם השלישי, מדינות אפריקה ומזרח אירופה, בעיקר. כך למעשה, תוך פחות מעשור מאז הקמת אש"ף (64') , סוגיית הפלשתינים עברה מ"בעיית פליטים" לסוגיה של "הגדרה עצמית".
עם זאת חשוב להיות ברורים. המעבר של האו"ם לתמיכה אוטומטית ב"צד הפלשתיני", לא נבע מכישרון שהיה לאש"ף, כמו לכמות המדינות החדשות שהצטרפו לאו"ם מראשית שנות ה-60' וה-70' וששינו את יחסי הכוחות בארגון. כאשר האו"ם הוקם וכן עד סוף שנות ה-50', רוב המדינות החברות בו היו מדינות מערביות ואמריקו-לטיניות. עובדה שהשפיעה על אופיו של האו"ם וסדר יומו, אך בשנת 1960, נכנסו 17 מדינות עצמאיות חדשות מיבשת אפריקה ובהמשך העשור, גם מדינות נוספות מהעולם הערבי והאסייתי.
אסיפת האו"ם הכללית למשל, שבוחרת את המדינות שייצגו גופים שונים מטעמה, כמו גם את הנשיא וסגן הנשיא של המליאה, ואת יושבי הראש של הוועידות השונות, הושפעה ישירות משינויים יחסיים אלו בגושי המדינות שהרכיבו את האו"ם. כניסתן של מדינות העולם השלישי אל האו"ם, השפיעה באופן טבעי על מוצאם של יושבי ראש הוועידות השונות והן על הנושאים שעמדו על הפרק בוועידות. החלטת 1991, משנת 1963, אפשרה ייצוג קבוע של מדינות עולם שלישי שונות במועצת הביטחון, שכן ההחלטה הגדילה את המושבים הבלתי קבועים במועצה מ-6 ל-10 בהתפלגות גיאוגרפית ולא על-ידי סדר לפי תור שכונה באו"ם עד אז: "The Gentlemen's Agreement". שינויים אלו התרחשו גם בוועידה הכללית של האו"ם, שם גם הצטמקה הדומיננטיות של מדינות המערב, ביחס לדומיננטיות העולה של מדינות העולם השלישי והמדינות המוסלמיות.
דוגמה מובהקת לעוצמת השינוי במבנה החברות באו"ם בהקשר למעבר לתמיכה ב"צד הפלשתיני" ניתן לראות בכך שבעצרת ה-29 של האו"ם, שבה יאסר עראפת נשא את נאומו המפורסם הראשון באו"ם, נשיא המליאה האלג'ירי, דאג באופן אישי לכך שערפאת ילווה אל בימת הנואמים על-ידי "אחראי הפרוטוקולים" (Chief of Protocol) כבוד אשר יוחד עד אז רק לראשי מדינות. .
שינויים אלו במבנה האו"ם יצרו למדינות ערב ובמיוחד לפלשתינים אפשרויות גישה והשפעה רבות ומגוונות. הן השפיעו לא רק על החלטות הוועדות השונות והמועצות, אלא ממש על האידיאולוגיה של הגוף עצמו. מאז כניסת מספר משמעותי כל כך של מדינות ערביות ואפריקניות הגישה של אש"ף לקונפליקט הישראלי- פלשתיני כבעיה של "כיבוש קולוניאלי" התקבלה כמעט ללא עוררין. כך אש"ף, שלא כמו "תנועות שחרור לאומיות אחרות" קיבל את מעמדו כמשקיף באו"ם, ולקח חלק במועצה לביטחון (למרות שלא יכול היה להצביע בפועל כאמור), וקידם את האג'נדה שלו ביתר שאת. אש"ף הוא "תנועת השחרור הלאומי" היחידה באו"ם, שקיבלה את הרשות להשתתף בועידות ולקחת בהן חלק כמשקיף ובמעמד רשמי של משקיף, להניח חומר ומידע מטעמו על ספסלי המשתתפים ולקחת חלק בנושאים שונים שראה בהם צורך. אסכם את דברי עד כה ואוכיח אותם, ע"י העתקה ישירה של עיקרי נאום ערפאת ממליאת האו"ם. הנאום שהזכרתי לפני כן מעצרת ה-29, שנת 1974:
-. "אדוני הנשיא, אני מנצל הזדמנות זו כדי להביא בפניך [...] ברכות על שנבחרת לנשיא הכנס ה-29 של האו"ם [...] הכרנו אותך בשורות החלוץ הלוחם במהלך מלחמת השחרור האלג'ירית..."
-. "באו"ם חברות כיום 138 מדינות [...] עמי העולם תולים בהשתתפות באו"ם תמיכה בענייני השלום, הצדק, החירות, העצמאות ובניית עולם חפשי מקולוניאליזם, מאימפריאליזם, ומן הגזענות לכל צורותיה ובכללה הציונות."
-. העולם זקוק למאמץ עליון למען הגשמת שאיפותיו לשלום, לחירות, לצדק, לשוויון ולפיתוח ובמאבקו בקולוניאליזם, באימפריאליזם, בניאו-קולוניאליזם ובגזענות על כל צורותיה, לרבות הציונות."
-. התנועה הציונית החלה להעלות כחמישים אלף יהודים אירופים בין השנים 1882- 1917 בשיטות ערמה שונות כדי לנטעם באדמתנו."
-. אדוני הנשיא, באתי אליכם עם עלה הזית ביד אחד ועם רובה הלוחם ביד האחרת. אל תשמיטו את העלה הירוק מידי. אל תשמיטוהו! אל תשמיטוהו!
הכרזת העצמאות הפלשתינית מ-1988, וחיבוק האו"ם האוטומטי
אש"ף ניצל היטב את האינתיפאדה לצרכי תעמולה והשפעה על דעת הקהל בעולם, ובהפיכתה לכלי תעמולתי, השיגו הפלשתינים בזירה הבינלאומית, הישגים ניכרים והיא נתנה את הדחיפה הסופית להצהרת אלג'יריה. כך ניתן להבין כי האינתיפאדה שפרצה בדצמבר 1987, תרמה לפלשתינים יותר מעשרות שנים של טרור, והעמידה את העניין הפלשתיני במוקד ההתעניינות העולמית. האתגר שהציבה האינתיפאדה התמקד בעובדה שלפחות במשך שנה אחת (1988) לא נמצא להתקוממות העממית של הפלשתינים מענה מניח את הדעת, ובנזק החמור שגרמה לישראל בדעת הקהל המערבית.
במהלך קונגרס של המועצה הלאומית הפלשתינית (המל"פ) באלג'יריה הכריז על "מדינה פלשתינית בשטחי יהודה שומרון ועזה" . ההצהרה, אשר נודעה בכינוי "הצהרת אלג'יר" קיבלה משמעות בינלאומית ב-15 בדצמבר 1988, אז אימצה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 43/177, שהכירה "בהכרזה על מדינה פלשתינית", חודש אחד בלבד אחר שייאסר ערפאת הכריזה במועצה באלג'יריה כאמור. הכרזת העצמאות הפלשתינית שהוכרזה באלג'יר, התקבלה באו"ם בתמיכה של כ-104 מדינות ולה התנגדו רק ישראל וארצות הברית. 36 מדינות האחרות - נמנעו!
העדר המדיניות של ישראל דאז, מול האינתיפאדה הפלשתינית, וחיבוקי האהבה של האו"ם כלפי הפלשתינים, הנובעים מאינטרסים שונים שלאו-דווקא קשורים לכישרון של אש"ף, מזכיר במעט את זמננו שלנו, כאן לקראת ספטמבר הקרוב. עלינו לקחת בחשבון שהאו"ם ימשיך במסורת ארוכת השנים שלו לתמוך בצד הפלשתיני ויחבק כל הכרזת עצמאות פלשתינית. עלינו לקחת בחשבון שהאלימות הפלשתינית המוצגת לעולם בצבעים רומנטיים המשחירים את שמה של ישראל בעולם תופעל באופן טבעי, שהרי דרך האלימות תמיד הייתה כלי פוליטי אצל אש"ף.
בקיצור, אולי יהיה גרוע יותר ואולי לא ב-20 לספטמבר הקרוב. מה שכן, שווה ללמוד מן העבר לשם התכוננות לעתיד הקרוב...
