אמרתי בעבר ואני חוזר ואומר - המחאה הייתה במקומה ובעיתוי מוצלח, אבל כנראה ההצלחה, סחררה את מוביליה, עד כדי הפיכתם לחוצפנים, מגוחכים, רודפי כותרות שחיים במציאות ביטחונית וכלכלית אחרת. אפשר למלא וליישם את כל הדרישות, ואז ביבי והממשלה יזכו לתהילה של כל עם ישראל. אבל כעבור שנתיים, המדינה תפשוט רגל, דירוג האשראי ירד, הרזרבות ידלדלו, המדינה לא תוכל להחזיר חובות ומצבנו יהיה כמו יוון ואולי גרוע יותר, ואז צריך להתחנן לאירופה לעזרה. הדרישות המוצגות על-ידי המוחים, יש בהם ממש וחלק גדול אף צודק והגיוני, וחלק מכך אפילו בר ביצוע.
אבל מי שחשב או חלם שוועדת טרכטנברג תפתור במגע קסם את כל הבעיות שהתקבצו והתחברו, מאז 1948 על-ידי כל הממשלות - חיי "בלה לה לנד" או הוזה בהקיץ. בוועדת טרכטנברג ישבו 15 אנשי מקצוע, שמבינים קצת בכלכלה, בצרכים חברתיים קיומיים, קצת בביטחון וקצת בתקציב המדינה. ההמלצות שלהם לא מכסות את כל הצרכים והדרישות, אבל הן תחילתו של שינוי ומהפך בתפישה החברתית ועל כך יש לברך אותם.
המוחים לא מבינים, יחד עם כל המומחים שלהם שמבנה חברתי לא ניתן לשנות, לא ע"י מחאה ולא ע"י וועדה. המתנחלים ימשיכו להתנחל, הדתיים על כל מגזריהם, ימשיכו להתקיים ושום מחאה או וועדה לא תשנה זאת. יש מציאות מיוחדת וצריך לפעול על פיה ולמצוא לה פתרונות. יש תקציב שלאורו ואיתו צריך לחיות, חריגות מביאות בדרך כלל, לאסונות כלכליים.
חלוקה נכונה - זהו הפתרון. הבעיה שהעוגה קטנה וכל פרוסה שמועברת למקום אחר חסרה אצל השני, ומכאן המהומה בין השרים ובין המגזרים.
לא כל המוחים באו בידיים נקיות, רובם לא באו למחות על המצב הכלכלי, ולא על מעמד הביניים, אלא מטעמים פוליטיים במטרה להפיל את נתניהו. השלטים היו ברורים בנושא זה וגם הרבה מן המרואיינים אמרו זאת במפורש, כולל כמה ממארגני המחאות, שנפלו במלכודת והתעוררו למציאות פוליטית ולא למאבק חברתי. לכן, דחיית כל המלצות וועדת טרכטנברג, מבלי להתעמק ולהתאמת איתן ויציאה בפתרון של אולטימאטום, מצביעה על חוסר ניסיון, על מנהיגות ילדותית ועל כותרות עיתונות שעלו להם לראש. הם אומנם הדליקו את האש, אבל הם עומדים חסרי אונים מול המציאות. לכן הם הגיעו למצב שבו ניתן לומר בפשטות "חוצפנים נמאסתם", רדו מהעץ חזרה לקרקע המציאות או תיעלמו מהתקשורת. במונחים של שפת העם - כנראה ש"השתן" עלה להם לראש ושיבש את ראייתם ומחשבתם, אחרת כנראה קשה להבין אותם.
הערות והרהורים בענייני דיומא ומחאה:
- ככל שמובילי המחאה רוצים להפיל את נתניהו - כך הוא עולה בסקרים ובפופולריות, זה מעניין.
- מה יהיה לאחר שיגמר האולטימטום כעבור חודש?, האם באמת אתם מאמינים שכל ההמונים יחזרו שוב או שהממשלה תשנה את דעתה ומדיניותה. אתם חולמים.
- אם המוחים כל כך בטוחים בעצמם ובמטרותיהם, שיקימו מפלגה ויתמודדו כנהוג במדינה דמוקרטית.
- ראיתי שלט שנשא איש מחאה, בנוסח: "יש כסף לביטחון - אבל לי אין כסף לגנון". ותשובתי לכך ברורה: אם לא יהיה ביטחון - לא יהיה גם גנון.
- האמרה דלעיל על הביטחון - נכונה לכל צרכי המדינה. לצערנו, לאור הנסיבות והשכנים הנחמדים שלנו - רק ביטחון הוא - המפתח לשלום.
- ולכן בשנה הבאה רצוי שתהיה שנת הכרעה חיובית כלכלית, חברתית וביטחונית ונאחל לכל עם ישראל - שנה טובה יותר, בטוחה יותר ונעימה יותר.
