צפיתי בטלוויזיה, יחד עם כל עם ישראל, ולא האמנתי למראה עיני: עו"ד אמי פלמור, המנהלת המסורה של מחלקת החנינות במשרד המשפטים, סוחבת ארגזים כבדים, לעבר לשכת כבוד נשיא המדינה.
בארגזים הרבים, הכבדים והעמוסים לעייפה, אוחסנו תיקי המחבלים ששוחררו זה מקרוב - משקיבלו חנינה על-ידי כבוד נשיא המדינה. 1027 תיקים - בתוך כמה ארגזים כבדים.
החנתה היא את מכוניתה, לצד העבר השני של הכביש הסואן - בואכה למשכן נשיא המדינה ברחוב הנשיא בירושלים. סחבה היא, בעזרת אחרים - ה"קולגות", בליווי מאבטחים כמובן, את הארגזים - בכל ארגז - כמה וכמה תיקי מחבלים - רבים מהם עם דם על הידיים - הרבה דם - הרבה ידיים.
והתקשורת... עטה עליה ומצלמת אותה סוחבת.
ואני שואל: אמי היקרה - תגידי, האם ביקשת ולא נתנו לך אישור כניסה לרכב - למשכן נשיא המדינה - יחד עם כל הארגזים הכבדים? האם היית זקוקה לסיווג ביטחוני לצורך כך? אני שואל - ואני גם משיב: שמא ואולי - רציתם - בכל מחיר - תמונה טובה בתקשורת?
שהרי, ניתן היה להזמין "ואן" אחד גדול, מתוך אותם אלו שאחר כך באו לנו בשיירה, או אולי משאית, או מכולה, או צי של משאיות, ולהיכנס היישר לתוך משכן הנשיא, עם כל התיקים, לקחת מנשא על גלגלים [יש דבר כזה כמו עגלות על גלגלים בשופרסל...] ולהיכנס פנימה - בשקט - בלי רעש וללא צלצולים.
נכון?
