אינך חייב להימנות על הימין הפוליטי כדי להיווכח עד כמה נאיבית היא התביעה של חוגי שמאל - פולטיקאים, אנשי רוח ועיתונאים בכירים - מממשלת ישראל, להשיק מו"מ מיידי עם הרשות הפלשתינית.
תוך הפגנת רצינות תהומית והדגשת מימד "ההזדמנות האחרונה" בטרם פורענות, הללו מטיחים בליסטראות בהנהגה הישראלית ומאשימים אותה בעיוורון מדיני ובהתרסה כלפי ממשל אובמה ומדינות מערב אירופה. המסרים המתוזמרים ברוח זו מייצרים רושם של חזית אחודה, מבית ומחוץ, היונקת את מסריה ככל הנראה ממשאבי מידע שמקורם בגורמי תקשורת מוגדרים, אשר שמו להם למטרה לקעקע את הלגיטימיות של ממשלת ישראל הנוכחית.
היטיב לשקף ראייה זו הפרופ' למשפטים היהודי אמריקני, אלן דרשוביץ, אשר ציין לאחרונה כי "האויבים הגדולים של ישראל הם בדרך כלל ישראלים, שחיים בישראל ושחיים מחוץ לישראל. הם אלה שמנסים לרדד נושאים מורכבים לדברים פשטניים". לדבריו " כשקוראים עיתונים אתה מקבל את הרושם, שבתוך ששה חודשים מצרים תהיה הדמוקרטיה הזוהרת ביותר בעולם יותר מארה"ב, וישראל תהיה בדיוק כמו אירן". דרשוביץ הוסיף ואמר כי "הערבים והמוסלמים מקילים על ישראל לטעון, מי שמקשה הם הישראלים שמדברים נגד ישראל".
טענתו של פרופ' דרשוביץ כמו מאששת את הפרשנות המקובלת של הפסוק מספר ישעיהו "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו"; אולם במציאות שבה אנו חיים, דומה כי מוציאי דיבתה של הממשלה אינם בוחלים בנקיטה באמצעים על גבול הבגידה, מעצם הזנתם של גורמים עויינים בעליל לישראל ב"תחמושת" מסולפת ומגמתית. הניצול המחפיר של
חופש הביטוי כ"קרדום לחפור בו" למען המטרה "המקודשת" הוא בבחינת יריקה לבאר ממנה כולנו שותים.
מסרי ההצלפה במקבלי ההחלטות בארץ המדרבנים את הממשלה ליפול אל זרועותיהם של ראשי הרשות הפלשתינית בטיעון כי לעולם לא תזדמן לידינו הנהגה פלשתינית כה נאורה ומקובלת, הפך זה מכבר ל-בון טון המזין את גלי הביקורת נגד ממשלת ישראל, ואת הרושם כי מעולם לא היה מצבנו הבינ"ל כה נחות לנוכח הבידוד המדיני שבו היא נתונה. ההצגה המניפולטיבית של סרבנות ישראלית שיטתית שמאחוריה תפיסה אידיאולוגית נוקשה, צוברת תאוצה גם כפועל יוצא של "דחיפת" דיווחים ומאמרים סלקטיביים באנגלית באמצעות רשת האינטרנט. המהדורות הבינ"ל באינטרנט וה-ניוזלטרס של
עיתון הארץ, הם לחם חוקם של מקבלי החלטות באירופה ובארה"ב, כמו גם של בכירי הכותבים במערב, משל היו אלה "דברי אלוהים חיים".
באורח פרדוקסאלי את אשר לא עלה בידי מייצגי השמאל, המכונים "מחנה השלום", להשיג במערכות הבחירות האחרונות, שהיו ביטוי מובהק של דמוקרטיה נטולת פניות, הם מנסים לאכוף באמצעים פסולים של "הזמנת" לחצים מבחוץ על הממשלה הנבחרת. יצויין כי אין המדובר בעמותות ממומנות על-ידי ממשלות זרות, מהן לפחות מצופה לשתדלנות משרתת מגמה, אלא בגורמים מתוכנו, חדורי שנאה ומונחי מטרה, עד כדי הצדקת השימוש בכל האמצעים.