הספר מבוסס על דברים שדלתה הסופרת והעיתונאית שושנה ויג, מפיה של חפציבה גולדנברג. אישה שעברה מסכת של השפלה והתעמרות בנישואיה הראשונים. חפציבה הייתה חדורה אמונה שיום יבוא ותשים קץ לכל הסבל והתלאות, שהיו למנת חלקה. דומה הייתה לציפור נודדת שנשאה בכנפה את בשורת האביב.
יום של נוחם בו יגלידו כל פצעי לבבה, ותזכה לחיים טובים. תקווה זו אכן נתמששה לבסוף, אך צלקות העבר לא משו מלבבה. תחושת האשמה רדפה את חציבה, שמא באשמתה לא זכו ילדיה ככל הילדים בחיק משפחה תומכת ואוהבת. בעיניה האהבה היא מילה יפה, אך היא כרוכה באחריות כבדה כלפי ילדיה החוסים בצילה. המספרת נולדה בעיר דמנט שבמרוקו. שם נהגו ההורים שבקהילה היהודית, לחתן את הבת בעודה ילדה. כמו-כן, הם בחרו את בן הזוג עבורה.
האב שהיה סנדלר במקצועו העדיף תמיד לשתוק, על-אף העלבונות שהוטחו כלפיו מצד אשתו, וכל מעייניו היו שמירה על אחדות המשפחה. האב התאכזב מאוד מעצם הזלזול שנתקל בו בארץ, בכל העקרונות המוסד היהודי, אשר היו לנכסי צאן ברזל אצל יהודי המזרח בארץ מוצאם.
האם שלטה ביד ברזל והפלתה לרעה את חפציבה הבת. אחיה של המספרת לא נתנו דעתם לרכישת השכלה. הם עסקו בעבודות פיזיות כדי להתפרנס. האם וגם האחים מנעו מחפציבה לצאת עם בחורים. הם סברו שעלולה היא להיחשף לתרבות רעה. הם אף השתמשו באמצעים ברוטאליים לשם כך, כגון מכות וגזירת שיער בכל מקרה בו המרתה את פיהם.
נלכדה ברשת של אסף אבימלך
עקב מות האב ממחלה ממארת, עברה המשפחה להתגורר בחיפה, בעיר התחתית בקרבת שכונת "ואדי סאליב"שם הכירה חפציבה בחור בעל חזות נאה בשם אסף אבימלך. היא נלכדה ברשת אהבתו. בתחילה האם הפצירה בחפציבה להתחתן איתו וכן לקבוע מועד לחתונה. אך עקב שיחה עם אחת מחברותיה היא שינתה את טעמה ואף דרשה מחפציבה להיפרד ממנו.
האם גייסה את האחים כדי להניא את חפציבה מלהמשיך את הקשרים עם אסף. חפציבה חטפה מכות נמרצות בגלל סירובה להישמע להם, ואף החליטה עקב כך לעזוב את הבית ולעבור להתגורר בבית הוריו של אסף. חפציבה גייסה את אחיו של אסף להצטרף אליה לביקור אצל הוריה, כדי לשכנעם לשנות את עמדתם, ואכן במפגש זה העמידה האם פנים, שהיא מסכימה כביכול לדעתה של חםציבה.
חפציבה חזרה להתגורר בבית הוריה, אך לפתע היא מצאה את עצמה מובלת במונית לכפר ערבי, כדי לגרש את השד שנכנס לנשמתה, כשהיא נמצאת במחיצת אמה ואחותה הגדולה. וכדברם שד זה בו מדובר עשה אותה "מג'נונה". אמה של חפציבה ניסתה למנוע בכל מחיר את חתונתה של חפציבה עם אסף. היחידה שעמדה לימינה מכל המשפחה הייתה אחותה רובי.
ניסיון התאבדות והתנכלויות נוספות
אחרי נישואיה לאסף, ניסה הבעל לשדל את חפציבה לעסוק בזנות והוא השביע אותה מרורים בשל סירובה להיענות לדרישתו. היא לא יכולה לשוב לבית ההורים מאחר שהאם סירבה בתוקף לקבל אותה. חפציבה ניסתה להתאבד ע"י הצתת גופה, אך ניסיון ההתאבדות הזה לא צלח. היא נותרה בחיים כשהיא מצולקת בחלקים רבים בגופה וכן אושפזה תדירות בבית חולים לשם טיפול, ואף עברה ניתוחים פלסטיים. היא נאלצה להתלונן על אסף במשטרה ולאחר שהוגש נגדו כתב אישום, נגזר עליו לרצות שלוש שנים בבית האסורים. לאחר ריצוי עונשו של בעלה אסף, הוא המשיך להתנכל לחפציבה.
באחד המקרים מן ההתנכלויות הנזכרות, הוא זרק לעברה בקבוק. היא נפצעה ונזקקה לטיפול. בכל זאת ועל-אף הכל, היא השתוקקה אליו שוב, והמשיכה לחיות במחיצתו. חפציבה נכנסה להיריון מאסף. דבר שלא מנע ממנו להמשיך ולהתעמר בה. היא הצליחה להשיג דירת חדר למגורים דרך לשכת הסעד. בעלה הקשוח והנרקומן הבטיח לה כי ישתקם, אך לשווא הוא תמיד חזר לסורו.
לאחר הלידה עבדה חפציבה במשק בית היא נכנסה להיריון מאסף וילדה בת בעקבות הריונה השלישי מאסף היא ילדה בן. אסף לא הניח לחפציבה והמשיך להתעמר בה, ולסחוט ממנה כספים. כשנוכחה חפציבה שאין שום סיכוי שאסף יקיים את הבטחתו להשתקם היא ביקשה ממנו גט. בעקבות בקשתה זו הוא היכה אותה נמרצות. לבסוף היא הצליחה להשיג גט מאסף תמורת סכום כסף נכבד שעליה היה לשלם עבור זה. היא הצליחה לגייס את הסכום האמור בעזרת אחיה אשר נכמרו עליה רחמיו ונרתם לעזרתה לשם כך.
אחר תקופת מה נתברר שהבן של חפציבה מלידה ראשונה לוקה בלבו. והוא אכן נותח בהצלחה. רובי אחותה שתדלה לעזור לה בכל מאודה, אך מצבה הכלכלי של חפציבה נעשה קשה ואף ללא נשוא על כן החליטה לכתוב מכתב למחלקה הסוציאלית בו הביעה את הסכמתה למסור את ילדיה לאימוץ. צעד זה היא עשתה כמפלט אחרון ממצוקתה, על-אף שנתלווה אליו שברון לבב.
ילדיה של המספרת חפציבה זכו לטיפול נאות אצל המשפחות האומנות. לחפציבה הייתה החלטה נחושה אשר קיננה בתוככי לבבה, והיא להתעודד, לקום ולאסוף את שברי חייה, ואכן היא הצליחה לעשות כן. היא אף התחתנה שוב עם בעל תומך ואוהב ששמו "משה" אחר תקופה של שקידה השלימה את חוק לימודיה בבית הספר לאחיות.
במסיבת הבר מצווה של הבן הבכור הוזמנו אנשי צוות העובדים ובכללם רופאים אשר חפציבה עבדה במחיצתם. האם נפטרה ולאחר תקופת מה נפטר גם אסף. גופתו נמצאה במצב של ריקבון בתוך קרון של רכבת. האסון שפקד את המשפחה עם נפילתו של אחיה של אחיה של חפציבה ששמו שמעון, הותיר פצע בל יגליד ויימחה מלבבה.
מסר חשוב לכל בנות ישראל
חפציבה מסכמת את דבריה בפני הסופרת שושנה ויג באומרה שכל אשר פקד אותה בחייה הקשים צריך להוות מסר לכל בנות ישראל, שעליהן לנהוג בזהירות, בכל הנוגע לבחירת שותף לחיים ושלא להיתפס לאהבה עיוורת וחד-צדדית כפי שמשתקפת בספר זה. מספרת העלילה שבספר הצליחה לבסוף לאחות וללכד את משפחתה עם נישואיה לבעלה החדש משה, אשר נהג בה כיאות. כמו-כן המספרת מעלה על נס את תרומתה הנכבדה של שושנה ויג בהעלאת רצף העלילה בצורה נפלאה.
לכשעצמי אני חייב להוסיף שהסופרת שושנה ויג הצליחה לשוות לעלילה שפרשה בפניה חפציבה נפח שיש בו מסר רב ערך מבחינת ההיבט החברתי. כמו-כן אוסיף כי למרות העצבות הנסוכה על פני עלילת הספר הצליחה הסופרת והעיתונאית לרתק את הקורא בסגנונה הקולח המיוחד וחן ביטייה הקולעים.
