מלחמות הערבים - לשמור מרחק

יש צדיקים בתוכנו שלא למדו לקח מהפיכת השלטון בלוב, שלא הייתה "מלחמת בני אור בבני חושך". שני הצדדים היו שופכי דמים ורחוקים מדמוקרטיה וגם - אויבי ישראל. וכל אחד רדף ודיכא: הישנים - את הדתיים, והחדשים את החילונים והנוצרים. מה טוב יותר ללובים - כפייה דתית והתפוררות למדינות שבטיות או רודנות נוסח קדאפי? לאירופים ולאמריקנים שסייעו למורדים, אולי יש מחשבות שניות ואולי למדו לקח, שאל לו למערב למהר ולשלוח יד לקן הצרעות של המזרח. וזה גם לקחן של מלחמות עירק. לשם מה נהרגו שם כ-5000 צעירים אמריקנים? כדי שההרוגים ייספרו לא בעשרות אלפים כמו בימי סדאם חוסיין, אלא במאות האלפים שנהרגו או נרצחו מאז הפלתו? או כדי שרודן סוני יוחלף ברודן שיעי?

השאלה היא מה יותר טוב לעתיד הגולן הישראלי

אצלנו, הכל מגנים את בשאר אסד ומבכים את קורבנותיו. צדיקים שבתוכנו כבר חולמים על שליחת סיוע לכוחות האופוזיציה בסוריה, וכל זה לפני ששאלנו את השאלות הנכונות: האם הכוחות החדשים מבשרים יותר דמוקרטיה והעיקר - יותר אנושיות? אכן, אסד הוא מרצח, והמורדים מה? מתוך מכסות ההרוגים היומיות, כמה רצחו הם? והאסלמיסטים שיבואו במקום הבעת', האם ישליטו יותר סובלנות או יותר פנאטיות? האם יהיו יותר או פחות אויבים לישראל? והעיקר: מה יותר טוב לעתיד הגולן הישראלי - שלטון העלאווים או האחים המוסלמים? סוריה בחתיכה אחת או סוריה מפורקת? סוריה בהשפעה רוסית או בהשפעת המערב? הלקח המתחייב הוא שלא להתיימר לשפוט שיפוט ערכי בין צדדים ניצים במזרח התיכון. במלחמות הערבים, לשוא נחפש אמת וצדק אצל צד מן הצדדים, ולכן אל לנו להיראות כמצדדים בהחלפת "עולם ישן" שלהם ב"עולם חדש" העלול להיות גרוע יותר. הכלל הזה תקף לא רק "במזרח הפרוע". גם ממלחמות יוגוסלביה זרם אל המערב מידע מגמתי, שהיה כולו מוטה לרעת הסרבים, שנאט'ו החליטה כי הם "האיש הרע" בטרגדיה הזאת. מבלי לגרוע מאשמתם של הסרבים, יודעים אנחנו היום שקרואטים, בוסנים וקוסובארים מוסלמים טבחו בסרבים לא פחות ממה שהללו הרגו באויביהם. מתוך חבל קראינה גרשו הקרואטים מאות אלפי סרבים והמערב שתק ואף שיבח. לעומת זאת, גירוש המוסלמים מקוסובו עורר סערה (מוצדקת) נגד הטיהור האתני הסרבי. נוכח מעשיהם המפוארים של הסרבים במלחמתם בנאצים ובהצלת יהודים, ראוי היה לעם בציון להפעיל שיפוט יותר שקול ולא להיסחף בגל האנטי-סרבי, שמאחוריו עמדה בעצם סעודיה. בעיתון זה נתפרסם מאמרו של לורנצו קרמונזי, "השבר הסורי", המגלה טפח מן הצד השני של המטבע הסורי, ובין היתר שלא כל העם הסורי מתקומם נגד אסד. "לפחות 30%" תומכים בו, ובתוכם כמובן העלאווים ולמרבה ההפתעה גם מרבית הנוצרים. כנגדם, יש כשיעור הזה מורדים ויתר ה-40% "ממתינים לתמוך במי שינצח". התמונה הזאת שונה לחלוטין ממה שמצטייר בתקשורת והיא שופכת אור גם על עמדות רוסיה וסין.

אסד - הביטחון נגד אל-קאעידה

מה מניע נוצרים לתמוך באסד? מורה בתיכון אמר לקרמונזי שאסד מייצג בשבילו את הביטחון נגד אל-קאעידה. כומר נוצרי הזכיר את הזכויות השמורות לנוצרים בשיטת השלטון העלאווי והוסיף: "הם מבינים היטב שהמשמעות של הדמוקרטיה היא ניצחון של האסלם הסוני ומפחדים מזה כמו שמפחדים ממגפה"... וזו כל התורה כולה בקליפת אגוז: הרצון הדמוקרטי של ההמונים הערבים הוא שלטון אסלמי אנטי-דמוקרטי (ואנטי ישראלי). עובדת חיים זו מעמידה את המערב בפני בחירה מביכה בין דיקטטורות נסבלות מדגם השאח הפרסי, מובארק, קדאפי ואולי אפילו אסד, לבין "דמוקרטיות" בלתי נסבלות, מתוצרת האייאטולות והאחים המוסלמים. בדילמה הזאת, אנחנו רצוי שננהג לפי הכלל "המשכיל בעת ההיא יידום" (עמוס ה' - יג').