"האח הגדול" - פסגת שאיפות החברה בישראל

א. עופי לשלום

בנאום נרגש לפני תבוסתה בבחירות המקדימות בקדימה, הזכירה ציפורה שפיצר-לבני, כי הייתה ממייסדי המפלגה, שאיגדה בתוכה פושעים ידועים ועריקים פוליטיים. עתה היא הגיעה למקומה הנכון - ההולם את יכולתה. מתברר, כי אפילו מול קוטל קנים כמו שאול מופז אינה יכולה הציפורה להחזיק מעמד עם יכולת בינונית בהקראת רהוטה של מסרים, שכותבים לה ראובן אדלר ואייל ארד. עופי לשלום, ציפורה לא-נחמדת, ואקווה, שלא כמו את ציפורי-הנוד, לא נשוב לראותך.

ב. קלוריות

אפשר לחגוג וליהנות בפסח מבלי לאבד את השפיות, ומבלי לסכן את הישגי הדיאטה, שהגענו אליהם בעמל רב - קובעות הדיאטניות של המכון לרפואה ספורטיווית בבית-החולים "מאיר". במילים אחרות - "איך לצאת ידי חובת קניידלעך [כופתה] ולהישאר רזים?" ואני מצטט את הנחיותיהן: - צמצמו בכמויות. לא תצאו רעבים ולא מקופחים. - לבשו בגד צמוד, שייתן לכם רמז לפני שתגזימו באכילה. - אכלו בצלחת בינונית ולא בצלחת גדולה. - קומו מהשולחן מדי פעם, כדי להתרחק מהאוכל ומהפיתויים (ובעיקר, אל תשבו ליד המזונות המשמינים. הרחיקו אותם לפינה אחרת של השולחן!). והדיאטניות ממליצות על ארוחת חג כדלקמן: פרוסת מצה קלה (85 קלוריות), כפית חרוסת (50 קלוריות), קערת מרק + כופתה אחת (150 קלוריות), רבע ביצה קשה (20 קלוריות), חצי קציצת דג (100 קלוריות), כוס יין ייבש (100 קלוריות), מנה בשרית + ירק מבושל (300 קלוריות), כוס משקה דיאט (1 קלוריה), פרוסת עוגה דיאטטית (150 קלוריות). הכל ביחד - 1,056 קלוריות.

ג. ממשלת הספר הלבן

בחלומותיהם הגרועים ביותר לא חשבו אבות תנועת החרות, או התנועה הרוויזיוניסטית, שבנו של בנציון נתניהו - שהיה מזכירו של זאב ז'בוטינסקי ומראשוני התנועה הרוויזיוניסטית - יגשים את הספר הלבן, ימנע התיישבות יהודים בארץ-ישראל, ויהרוס בתי יהודים בתואנות (די מפוקפקות) משפטיות. היין הטוב של התנועה הרוויזיוניסטית הצמיח לא רק חומץ מפוגל, אלא אפילו פירות באושים... ולא נזכיר את שמותיהם, החקוקים לדיראון בהיסטוריה של מדינתנו. עכשיו ממשיכה ממשלת נתניהו במעשי העוול, שלא היו כמותם מאז עזבו הבריטים את הארץ, נגד התיישבות היהודים בארצם. ועתה עוד שיא: המינהל האזרחי של צבאה הורה לפנות בית, שרכשו יהודים בחברון. כלומר, כמו בימי השלושים העליזות - מותר לערבים, לפי נתניהו-ברק, לקנות אדמות (או לפברק מסמכים על קנייתן), לבנות בתים, ולהתיישב בארצנו - דבר שאסור בתכלית האיסור על יהודים. ואם צריך - משסים ביהודים החצופים את כלבי הטרף של השמאל - שופטי בג"ץ, הפועלים כשליחיהם של שלום עכשיו. מעניין מתי יאסרו נתניהו-ברק על עליית יהודים ארצה?!

ג. כלב ושמו רקס

לאסי שבה הבייתה, לבסוף. ואילו הכלב רקס יכול לשאת 250 ק"ג על גבו, ועדיין יעקוב בנאמנות אחר אדונו בכל שטח ובכל מצב. רקס הוא כלב רובוטי, שנועד להקל על חיילים לשאת את המשאות הכבדים (זוכרים את "חגור הפילים" האיום?) בשדה הקרב, כדי שיהיו כשירים לקרב. עקרונית, מתירים לחייל לשאת כמחצית ממשקל גופו (ולחיילת - הרבה פחות). אף אחד אינו מצפה, שגבר, השוקל כתשעים ק"ג, ונושא על גבו כארבעים ק"ג (חגור, נשק, תחמושת, מים, מזון, אמצעי לחימה, מכשיר-קשר, אמצעי תצפית, ציוד מחלקתי וכיו"ב) בשטח טרשי, יוכל להיות כשיר ללחימה רצופה במשך כמה יממות. במלחמת לבנון התברר, שגם יחידות החי"ר המאומנות של צבאנו התקשו לגמוא מרחקים כשחייליהן עמוסים בציוד. היו שרתמו לשירותיהם לאמות, אך הבהמות נבהלו משאון הקרב. רקס אינו זקוק לאוכל ולשתייה, ואינו נבהל בשדה הקרב. מנועו מספק לו אורך פעולה של שלוש יממות. ועד שיסתיים פיתוח מטוס-מטען ללא-טייס (אחד כזה מפתחת חברת אֶרבאן הישראלית) - רקס (מתוצרת מפעל להב של התעשיה האוירית) ודומיו (צבא ארצות-הברית פיתח כבר פרדים מכניים לאותה המטרה) הם, כנראה, הפתרון היעיל ביותר לסוגיה, המטרידה את כל הצבאות: יש גבול ליכולת להעמיס משאות על גבו של רובאי מבלי לפגוע בכושר לחימתו.

ד. יש דיין

זכרו את השם רוֹיס לאמבֶּרט. בימות החול האמריקניים לאמברט הוא שופט בבית משפט מחוזי באזור ואשינגטון הבירה. מאז 2009, הוא פוסק בעניינם של קרבנות הפיגוע הנורא במפקדת הנחתים האמריקניים בביירות, שביצע חיזבאללה באוקטובר 1983. בסוף חודש מארס הדהים השופט לאמברט את התובעים - נפגעי הפיגוע ושאירי 241 החללים, והשית על אירן לשלם ל-180 פצועים ושאירי נספים בפיגוע פיצויים בסך של 2.2 מיליארדי דולר. קודם לכן, השית השופט לאמברט על אירן לפצות שני נחתים, שנפצעו בפיגוע, בסך כ-45 מיליוני דולר. תומאס פורצ'ן פאי (Fay), עורך-דינם של מרבית הנפגעים באירוע בביירות, אמר, כי יהיה קושי לגבות את הפיצויים, אך הם מקווים, שיחלטו אותם מרכוש אירני, המוקפא בארצות-הברית. לדבריו, רק בבנק סיטיבנק בניו-יורק מוקפא רכוש אירני בסך כשני מיליארד דולר. בכל פסיקותיו בעניין הזה השית השופט לאמברט עד כה יותר משבעה מיליארדי דולר פיצויים על אירן בגין תמיכתה בארגון חיזבאללה, שביצע את הפיגוע. בשנת 2009 פסק השופט לאמברט, שעל הנשיא לבדוק הקמת קרן ממשלתית אמריקנית, שתפצה את הנפגעים, ובכל הסדר עם אירן תדרוש ממשלת ארצות-הברית מאירן לשפותה על הכספים, ששילמה לנפגעי הפיצוץ במחנה הנחתים. פסיקה נוספת של השופט לאמברט בימים האחרונים: הוא השית פיצויים של 315 מיליוני דולר על ממשלת סודן בגין הפיגוע במשחתת קוֹל בשנת 2000. בפיגוע הזה נהרגו שבעה-עשר ימאים אמריקניים. לפי פסיקת לאמברט, תמיכת סודן בארגון אל-קאעידה אחראית לנזק, שנגרם לפצועים ולהרוגים בפיגוע. ממשלות אירן וסודן לא הגיבו על פסיקות לאמברט נגדן.

ה. בוּרוּת נורמטיווית

משרד החינוך שוקל להפחית את כמות בחינות הבגרות לשלשוש על-מנת להשיב לבתי-הספר התיכוניים את דמותם כמוסדות חינוך, ולא כבתי-חרושת לציונים. כיוון שעברתי בעצמי את הדרך המבישה לתעודת בגרות, והעברתי בה את ילדיי - אני מגחך. לפני יותר מארבעים שנה, הכניסו אותי למכונת הבשר, שמייצרת תעודות בגרות באחד המוסדות ה"חינוכיים" בעיר גדולה בשרון - יחסית, מוסד, שנחשב משובח. כשהבנתי את השיטה, עברתי בלימודים ים-תיכוניים במגמה סולארית. כלומר, הייתי בצופים, בספורט, בטיולים ברחבי ארצנו, בגדנ"ע אוויר, בים, שלא היה מרוחק מבית-ספרי המהולל, וגם בחידון התנ"ך לנוער. אפילו התחלתי בקריירה העיתונאית שלי במהלך לימודיי באותו תיכון (והמורה המהוללת לספרות אמרה לאבי, שאיני יודע לכתוב חיבור, וגם לא אדע ... והיא צדקה, למרות שאבי התגלגל מצחוק). כמה שבועות לפני "מבחני המגן", שבתי ללמוד (רק אחרי טיול נמרץ מים-אל-ים), השלמתי במהירות את שהחסרתי (או את חלקו), וקיבלתי את התעודה המיוחלת, שאפשרה לי ללמוד באוניברסיטה העברית. כיוון שלמדתי (ולימדתי) באוניברסיטאות בארץ ובארצות-הברית, איני מבין מה מניע את שרי החינוך - מאבא אבן וצפונה עד גדעון סער - להוריד את ערכה של תעודת הבגרות - פרט לרצונם המגוחך להראות שיפור בכמות מקבלי התעודה - בנוסח הססמה הידועה, "ספורט לאלפים ולא לאלופים". כשהייתי דובר אוניברסיטת תל אביב, הצעתי לחבר תעודת תואר ראשון (BA) לתעודת הלידה של כל אזרח ישראלי. זו הייתה תגובתי לסיפורו של חבר, ששאל בטלפון מה תנאי הקבלה לחוג מסוים, והוא נענה, "כרטיס אשראי בתוקף". וכי איזה ערך יש לתעודת בגרות, שאינה בוחנת דבר, ואפילו קוף מגודל, שעקרו אונה ממוחו, יכול לקבלה?! אבל זה מתאים לרצון להראות כמותית הישגים של מערכת החינוך מחד-גיסא ולשרלטנות הסוציאליסטית ("צדק חברתי!") להפגין שוויון לכל מאידך-גיסא. אז מה אם תלמיד ישראלי אינו יודע מה גבולות ארצו? אינו מכיר את תולדות עמו ואת תרבותו? אינו יודע איפה נמלי המדינה והיכן הריה? חלק מבוגרי התיכונים הישראלים עדיין אינם יודעים, שיש עשרים ושתיים אותיות בא"ב העברי, והם מביטים בתנ"ך ובכתבי ש"י עגנון כמו תרנגולים בבני-אדם. להשכלה אין ערך - קבע הידען הגדול, בנו של הדמאגוג הצווחני, שחולם להיות שר החינוך - הכל נמצא באינטרנט. וחוכמולוג אחר במקומותינו - גם הוא חסר השכלה - טוען, שאין צורך ללמוד היסטוריה. לעומת זאת, מספרים חבריי, שבארצות-הברית מעלים בהתמדה את הרף לקבלה לאוניברסיטאות יוקרתיות, ונדרשת תעודה מעולה פלוס וגם הוכחות לרצינות ולתרומה לחברה, כדי להתקבל אליהן. זה ההבדל המהותי בין חברה, ששואפת למצוינות, לבין חברה, שמטפחת רדידות ובוּרוּת נורמטיווית, ו"האח הגדול" הוא פסגת שאיפותיה האינטלקטואליות. ומה אני מציע? הרעיון של בחינות בגרות עם הקניית ידע כללי ו"ארגז כלים" לחיים המודרניים, כיהודי וכישראלי, נראה לי מדויק. לכן, יש להחזיר את בחינות הבגרות למתכונתן באמצע שנות השישים; להוסיף שעות לימוד לתיכון, וללמד בהן גיאוגרפיה, תולדות האמנות, תנ"ך, תורה שבעל-פה, היסטוריה, ביולוגיה, מוזיקה, ערבית, מתמטיקה, מחשבים, טכנולוגיה, חינוך גופני ושל"ח. לא יקרה כלום לתלמידינו אם ילמדו שש-שבע שעות ביום, שישה ימים בשבוע (כשאין חופשות. בין כה וכה לומדים רק כמאתיים ימים בשנה), ויטיילו בארץ - לא רק ב"טיול שנתי" בין בתי-מלון. בחינות הבגרות ירוכזו חזרה במחצית השנייה של כתה י"ב, בלי "מיקוד" ובלי משחקים, שעושים חוכא ואטלולא מהלימודים, והופכים את בתי-הספר לבתי-חרושת לציונים ולתעודות חסרות-כל-ערך. כדי לגשת לבחינות הבגרות, יצטרכו התלמידים ללמוד הרבה, ולדעת - ולא רק במקצועות התמחותם, אלא גם במקצועות, שיעשו אותם יהודים טובים ואזרחים טובים ובריאים. זה אומר, שחלק גדול ממורינו אינו מתאים כלל למשימה. בין כה וכה, כמעט כל תלמיד/ה - כבר מחטיבת הביניים - נעזר/ת במורים פרטיים. כלומר, גם כעת ניכר כישלונם של מורינו על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן. במקומם יש להכשיר מורים טובים, שירצו ללמד; ויש להשקיע רבות בסגלי המורים (לאו-דווקא רק במשכורות), כדי להחזיר את עטרת ההוראה ליושנה. זה עולה הרבה מאוד כסף, ואפשר לקצצו בקלות מהתקציב המנופח מאוד של משרד הביטחון, שמפרנס כעת אלפי בטלנים במדים ובלעדיהם, שאינם תורמים דבר לביטחוננו, אדרבא. ובמקביל, בוגרים משכילים יותר, שיהיו יהודים טובים יותר ואזרחים נבונים - הם נכס לביטחון הלאומי של ישראל הרבה יותר מהחתולים השמנים, שמפטם כעת תקציב ביטחוננו.

ו. רקבת

מי שמתפלאים על הבריונות במגרשי הכדורגל שלנו, שיביטו אל הנעשה ברקבת ישראל. הם יראו איך בכוח הזרוע ובכוח מחדל של הממשלה, אנחנו מאבדים לטובת ארגון בריוני של עובדי הרקבת את השליטה בעוד משאב לאומי. מההר הגדול של הצהרות ישראל כץ, שר התחבורה, לא נותר גם לא עכבר. אני ממתין דרוך לשביתה הבאה, שתפרוץ, כנראה, די בקרוב - למרות התחייבות ראש ועד הבריונים. הם, או ההסתדרות, כבר ימצאו תואנה להשבית את הרקבת. השר כץ לימדם, שהבריונות משתלמת מאוד. לכן, צריכים להחרים את הרקבת בשל בריונות עובדיה ובשל השירות הלקוי לתפארת, שהם מעניקים כשהם מואילים לבוא לעבודה.

ז. כל הכבוד!

איש יקר חי בירושלים הבירה, וד"ר עפר דרורי שמו. מעבר לפועלו האדיר בתחומי התמקצעותו (מידענות), הוא מקדיש את עתותיו להנצחת מורשת הקרב המפוארת של חיילינו. ראשית, הוא העלה מתהום הנשייה את פועלה של פלוגתו - פלוגה י' בגדוד 79 של השריון - במלחמת יום הכיפורים, שבה לחם כחייל פשוט ודי "ירוק". הכרתי את עפר כשנחשפתי לפועלו בהקמת אתר הגבורה, החוגג חמש שנים להיווסדו. אתר הגבורה עושה את מה שצבאנו המפואר נכשל בו בצורה מחפירה: לשמר את סיפורי הגבורה של חיילינו מאז מלחמת הקוממיות ועד הנה. כבר לפני שנים רבות התרעתי על אבדן המידע החשוב הזה. מאות סיפורי גבורה נעלמו עקב רשלנות צבאית, למרות מס שפתיים, שמשלמים כולם לחשיבותם של הצל"שניקים ולערכם החינוכי של מעשיהם. באתר הגבורה הצליח להרכיב רשימה גדולה של גיבורים ישראלים בשבעת עשורי המדינה - עבודה שלא תסולא בפז, כיוון שאין כמותה, גם לא בבעז רוחם, האתר הרשמי של צבאנו. לכן, אני מסיר את כובעי בפני עפר דרורי בהערכה גדולה ובידידות. יישר כוחך, עפר!