דומה שמאז המן הרשע לא קם לעם היהודי צורר איום כמו מחמוד
אחמדינג'אד. אלא שבעוד המן האגגי ביקש להשמיד את כל היהודים רק בגלל סכסוך אישי עם מרדכי - מבקש אחמדינג'אד לעשות זאת עכשיו כדי להציל את העולם המוסלמי מן "הסרטן הציוני".
יש יסוד הגיוני להאמין שכשם שהמן לא צלח בתוכניתו - לא יצלח בה גם אחמדינג'אד. כל הסימנים מעידים שאת הצורר העכשווי ירתיעו, בסופו של דבר, צעדי-מניעה, שימנעו ממנו ללכת עם הראש בקיר. לחצי האמריקנים, הגרמנים וחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, עשויים בכל זאת לעשות את שלהם. כאלה הן גם הסנקציות הכלכליות ותגובתה הצפויה של ישראל, שאינה מוכנה לשבת בחיבוק-ידיים נוכח מה שקורה בשטח.
ואולי מעל לכל יהיה זה מאזן האימה הגרעיני שיעשה את העבודה הרצויה. אחרי ככלות הכל קשה להאמין שאפילו אדם מר ונמהר, קשוח כפרד, כמו אחמדינג'אד, יהיה מוכן לשחק באש ולהצית בה את האזור כולו, כאשר זו תכלה גם אותו. בד-בבד קשה גם להאמין שישראל תתפתה לצאת למערכה צבאית שכזאת, שאת תוצאותיה מי ישורן.
תמרור "עצור"
ובכל זאת, נוכח רוחות המלחמה המנשבות בינתיים, צריך להציב גם תמרור של "עצור". יש לנצל את כל האופציות, שעדיין פתוחות, ובלבד כדי לעשות כל שניתן כדי למנוע את העימות הצפוי. אין בכך, חלילה, משום הליכה לקנוסה, מה גם שנאמנה עלינו עמדתם של ראשי שירותי הביטחון, בהם ראש המוסד לשעבר,
מאיר דגן. אלה, כאיש אחד, נחרצים בדעתם שלא לפתוח באופציה ישראלית. הדעת נותנת שאף אחד מהם לא רק שאינו חשוד בתבוסתנות, אלא גם שקוע בימים אלה עד צוואר בניתוח העניינים.
טוב תעשה, אפוא, ישראל, אם תחליט לדחות את רעיון התקיפה בטרם ימוצו כל האופציות האלטרנטיביות. ועצה לנו ל
בנימין נתניהו ולאהוד ברק, הלהוטים אחר תקיפה מהירה, שלא להיחפז, עד למיצוי המידע המלא, שישלים את הפאזל, הלוקה עדיין בחסר.
ובינתיים יש לנצל כל הזדמנות כדי לערער את יסודות המשטר האפל שקיים באירן. בד-בבד יש לחנוק אותו בסנקציות כלכליות וגם להמשיך, כמובן, בחיסולם של מדעני הגרעין, שעל-פי מקורות זרים לפחות, יש לנו בהם יד ורגל. כל אלה יתרמו, במישרין או בעקיפין, לכישלונה של תוכנית השטן האירנית.
