העולם המכוער שאנחנו רואים בטלוויזיה כהצגה יומית והצגת ערב, היה תמיד עולם מכוער. שום דבר חדש לא הומצא לאחרונה; לא הרשעות, לא תאוות הכוח, לא תאוות הבצע, לא שנאה, קנאה, תאווה, לא שקר, רצח וחוסר המצפון בשירות רדיפת השלטון.
העולם היה יפה רק בששת ימי הבריאה, כאשר כל יום נולד עוד דבר חדש, יפה ומופלא, שלא היה מעולם: שמיים וים, רוח ושמש, ירח ועצים, פרחים ופירות נפלאים, נהרות וחיות, עופות ודגי הים, וגם איש אחד ואישה אחת. אחר-כך התחיל להיות מכוער. נחש... תפוח... שקרים ראשונים... רוצים? תקראו את ספר בראשית ואחר-כך עוד ספרי היסטוריה של כל השבטים, העמים, האימפריות, הדתות וכולי.
כבר שנה ויותר, רואים את הטבח בסוריה, כל בני האדם שיש להם טלוויזיה בבתים, בחמש יבשות תבל, רואים זאת ערב-ערב. מצקצקים בלשון או תוהים "איפה זה סוריה?", לא יודעים בדיוק... שם... במידל איסט, שם, במקום שאפשר להרוג בלי הגבלה, על-יד לוב, סודן, תימן, אריתריאה, לבנון, עירק, עזה, מנהטן, בבניינים הכי גבוהים בעיר שאינם עוד, בכל עיר, כמעט, שם מתפוצצים בני אדם בתחנות רכבת, בבתי ספר, במועדון לילה, בקניון ובאוטובוס.
את הטבח היומי בסוריה, שהגיע לסך 12,000 נרצחים, מבצע ה"אבא" של הסורים, אסד הצעיר, אב לילדים צעירים ונשוי צעיר יחסית.
בשאר אסד, בן חאפז אסד, ימשיך ויהרוג את רוב בני עמו - אם זה יעזור לו להישאר בשלטון. למה שלא יישאר בשלטון? בערך הכל מסתדר לו. הוא יושב חזק, תמיד יש לו חברים שתומכים בו בסין, ברוסיה ובעיקר בטהרן. למה שידאג? הוא מצליח להרוג. הוא גבר, גם אללה הוא אכבר. אין בעיות. יש כאלה שמאיימים עליו... אלה מהמערב. מצחיקים אותו, הוא טוב בלהרוג, טוב בלשקר וכאמור יש לו "חברים" והוא יושב לו בארמון, אוכל, שותה ומבלה, סופר את המתים, מנפח לעצמו את האגו. נכון לעכשיו, אין שום סיכוי לשינוי.
