ועדת אדמונד לוי: המגנה-כרטה של ההתיישבות

פרסום דוח ועדת אדמונד לוי ארע כמעט בו-זמנית עם הזיכוי הסנסציוני של אולמרט משני אישומים עיקריים. אך זה רק נימוק אחד לשתיקה הגדולה שהשתררה ברחבי עולם התקשורת מסביב לדוח הזה. נימוק עוד יותר חזק הוא תוכנו של הדוח, המשמיט את הקרקע המשפטית מתחת לתעשיה העולמית של ההתנגדות ל"כיבוש", המגלגלת מיליונים והמפרנסת המוני "פעילי שלום" אוכלי חינם ביחד עם האנטישמיות המתועבת הישנה בגלגולה האנטי-ישראלי החדש. לא מצאתי, מאז פורסם הדוח, אף מענה ענייני אחד, שום טיעון משפטי החולק על משנתה של וועדת אדמונד לוי. ובמקום שאין מה לומר, שותקים - ומי ששולט במיקרופון משתיק אותו וסומך על זכרונו הקצר של הציבור לשכוח את הממצאים הלא-נעימים. מכאן השקט המוזר, האופף דוח כל כך חשוב ובעל השלכות כל כך אקטואליות.

מגילת זכויות ההתיישבות

את "המגנה כרטה" - מגילת הזכויות שלנו על מולדתנו ניסחה הוועדה בתמצית כך:

"... הושב מעמדו החוקי של השטח למעמדו המקורי, לאמור: שטח שנועד לשמש בית לאומי לעם היהודי, אשר היה בימי השלטון הירדני בבחינת "בעל זכות חזקה" שנעדר מן השטח במשך מספר שנים מכורח מלחמה שנכפתה עליו, ועתה שב אליו". מכאן מסיק הדוח את המסקנה, שלישראל "הזכות המלאה לטעון ריבונות" ובוודאי - להתיישב בכל מקום. התמונה הקלאסית במשפט הבינלאומי בנוגע "לתפיסה לוחמתית" או "כיבוש לוחמני" (belligerent occupation ) היא, שצד אחד במלחמה כבש מריבון קודם, מוכר, שטח שביום מן הימים - ע"י כריתת הסכם שלום או בדרך אחרת - עתיד לחזור אליו. במקרה כזה קובעות אמנת האג ואמנת ג'נבה הרביעית, אילו זכויות של הריבון הקודם חייב הכובש לכבד. לדוגמה: את העתיקות שנחפרו בשטח הכיבוש אסור לכובש להוציא ולקחת לעצמו. על סמך זה תובעים לעצמם זייפני ההיסטוריה הפלשתינים את המטבעות והנרות היהודיים, למשל מתקופת המרד הראשון והשני. שהרי הם ורק הם, כידוע, היורשים הלגיטימיים של חכמי ישראל ושל המורדים בימי בית שני, של רבי עקיבא ושל בר-כוכבא, וכאשר נמצא חצי שקל מהר הבית, הם פתחו מיד בזעקות: זה שלהם! עד כאן הטיעון הפלשתיני, שהוא בסך-הכל מהתלה. אך גם לממלכת הירדן אי-אפשר לייחס מעמד של ריבון קודם, למרות שאכן שלטה בשטח כמה שנים לפני שנכבש על-ידי צה"ל. מפני שירדן פלשה לשטח בניגוד לדין הבינלאומי, והיא שהייתה אותו הכובש שהחזיק בשטח רק באופן זמני, עד לשוב הריבון האמיתי, הבעלים החוקי של השטח שהוא העם היהודי, אשר לו יועדה הארץ במשפט העמים כ"בית לאומי". זהו שנאמר בדוח על "בעל זכות החזקה", שנעדר מהשטח - ושב אליו. ובכן, כיבוש אכן היה בירושלים ההיסטורית וביש"ע, אבל היה זה כיבוש ירדני ומצרי, והכיבוש הזה הסתיים בששת הימים כאשר היהודים שבו אל נחלתם. הקביעה העקרונית הזאת מטעם וועדת משפטנים מן הדרג העליון, שאיש אינו יכול לערער על אמינותה או על מקצועיותה, חשובה ביותר מפני שהיא נותנת כלי בידי ממשלת ישראל והמסבירים מטעמה, לטעון סוף סוף טענת זכות ולא טענה ריקנית של "צרכים ביטחוניים". כי מאימתי זכאי אדם, או זכאית מדינה, לקחת לעצמה את רכוש הזולת אך ורק מפני שהיא זקוקה לו "לביטחונה"? קשה להאמין, אך על "הצדקה" סדומית זו, ועליה בלבד, השתיתה ישראל הרשמית את עיקר טיעוניה בשערי האומות.

המשטר הצבאי מופעל כלפי המתנחלים

אולם הוועדה לא הסתפקה בקביעת הזכות. היא טיפלה גם בדיכוי האוכלוסיה היהודית ביהודה ושומרון על-ידי המינהל האזרחי של הממשל הצבאי. ברשימות קודמות עסקתי בשימוש שנעשה בכלים של הממשל הצבאי נגד מתנחלים יהודים וקראתי לתופעה - "כיבוש". ציינתי, שכיום ערביי יו"ש השתחררו כמעט לחלוטין מן הממשל הצבאי הישראלי, ומי נרמס עדיין תחת כובד משקלו? רק המתנחלים היהודים. משל, כאלו מתנחלים ולא ערבים היו האוכלוסיה המנוצחת במלחמת ששת הימים, ולכן עליהם מופעל משטר צבאי רודני ואנטי-דמוקרטי, בעוד אשר מאז אוסלו הערבים שולטים על עצמם. כשזה המצב, מניין מגייס השמאל את החוצפה להמשיך ולזעוק "הלאה הכיבוש"? איזה כיבוש? חברון תחת כיבוש? קריית ארבע תחת כיבוש! שכם תחת כיבוש? אריאל תחת כיבוש! המתנחלים, עוד מעט 400,000 במספר, הם היום הנרדפים באמצעות צווי דיכוי הנהוגים רק תחת שלטון דיקטטורי או צבאי.

גזירות המנהל האזרחי על המתנחלים

מי שחושב, שהדברים האלה הם קיצוניים ויש בהם מידה של הגזמה או הפלגה, מוזמן לעיין בחלק השני של דוח וועדת אדמונד לוי, זה העוסק בפירוט רב בגזירות המנהל האזרחי, ולשפוט.

הנה כמה מן הגזירות:

הוועדה פותחת בקשה מכולן, בגזירת הקפאת התכנון, המבטיחה שלא תהיה בנייה המשכית ביישובים, או שתהיה בלתי חוקית. הוועדה מצטטת החלטת ממשלה מאוגוסט 96', תחילת הקדנציה הראשונה של בנימין נתניהו, האוסרת ביש"ע כל בנייה, כל הרשאה לתכנון, כל הקצאת קרקע לבנייה על אדמות המדינה - אם לא הושג תחילה אישור של שר הביטחון. גם וועדת התכנון לא תהיה רשאית לדון בכל תוכנית מתאר ובכל מתן תוקף, אלא לאחר קבלת אישור תחילה של שר הביטחון. הנה הטבעת הקטלנית שלופתת עד היום את צווארה של ההתיישבות היהודית, עד מחנק. הוועדה מביאה מעדותו של יובל פונק, סמנכ"ל בחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית את הדברים האלה: בהתיישבות הכפרית בתוך הקו הירוק קדמה הקמתם של יישובים רבים למלאכת התכנון, ורק בשלהי שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80 קיבלו תוכניות המתאר שלהם תוקף. בגליל - היישובים מורשת, עדי,עצמון, אלון הגליל, הושעיה, מעלה צביה, יובלים, שכניה - בין היתר -הוקמו "ללא תוכנית מתאר בתוקף." לחלק מיישובי חבל עדולם, שהוקמו בשנות ה-50 של המאה שעברה, אין עד היום תוכניות מתאר. הוועדה מצטטת קטע ממכתב שכתבה שרה אהרוני, ראש המינהל לבנייה כפרית במשרד השיכון, לטליה ששון, כדלהלן:

"מסיבות של יחסים בינלאומיים לא ניתן היה להקים.יישובים חדשים בשטחי יהודה ושומרון, ולכן החליטו שיורחבו יישובים קיימים, גם אם ההרחבה אינה צמודת דופן ליישוב הקיים.

פיזור ההתיישבות נעשה משיקולים מדיניים ולא תכנונים מקצועיים, ולכן את זה קבעו גורמים בשטח - המועצות האזוריות ותנועת אמנה, והכל בגיבוי שרי השיכון לדורותיהם".

ועל כך מעירה הוועדה: "אלה היו מאווייהם האמיתיים של רבים מאלה הנמנים על הדרג המדיני הבכיר". להשלמת התמונה מביאה הוועדה מעדותו של אחז בן-ארי, היועץ המשפטי של משרד הביטחון, שטען כי ניתן להכשיר בדיעבד את היישובים והמאחזים, אלא :

"מדובר בשאלה פוליטית: הממשלה לא רוצה או יכולה מדינית להכריז על הקמת יישובים חדשים. אנשים שגרו שם, משלמים מחיר.. ולמרות שניתן לפעול להסדרת המקום, כבר לא ניתן לעשות זאת".

אומרת על כך הוועדה, שביהודה ושומרון:

"גם כשלבסוף הוכנו תוכניות, ואלה הוגשו למוסדות התכנון, החליט הדרג המדיני שלא לקדם את הדיון בהן. בנסיבות אלה, בהן האשם ל 'אי-החוקיות' שבהקמת היישובים ללא היתר רובץ לפתחה של הממשלה, אנו מתקשים לראות, כיצד היא יכולה להתייצב ולטעון בניקיון כפיים, כי המתיישבים פעלו שלא כדין, וכי יש להגיב על כך בהריסת מה שנבנה ללא היתר".

אני מניח לרגע את דוח הוועדה כדי להראות, כיצד נמשכת עד היום ממש ההתעמרות הנבזית הזאת מצד המינהל האזרחי (ובעצם זהו שר הביטחון הנותן את ההוראות וראש הממשלה המגבה אותו). ידיעה בערוץ 7 מן ה-15.7.12: טרקטור עבד במאחז אחיה בשומרון, על אדמות מדינה ובמקום מאושר שהמדינה בעצמה כבר ביצעה בו עבודות של הכשרת קרקע. אלא מה? התב"ע אינה בתוקף. ולמה אינה בתוקף? כי שר הביטחון אינו חותם! ועל סמך העילה הזאת מגיעים פקחי המנהל האזרחי בלווי כוחות צבא ומשטרה להחרים את הטרקטור! הינה דוגמה עכשווית, מן החיים, למה שהוועדה קוראת "חוסר ניקיון כפיים". עוד גזירה שהדוח עוסק בה היא הדרישה ל"היתר עסקה". בכל העולם קונים ומוכרים נדל"ן ללא כל צורך ששרי ביטחון או פקידים מטעמם "יתירו" את העסקות. חוץ מיהודה ושומרון, וגם שם האיסור מיושם רק על יהודים. בזה הרגע, בית שרכשו יהודים בחברון בסכום עתק מוקפא ודייריו היהודים הוצאו מתוכו בכוח, רק מפני שאהוד ברק אינו נותן "היתר עסקה". וזה עתה שרפו ערבים מחברון מכולה שבה נמצאו חפצי האנשים שהוצאו מן הבניין, אך גם זה הסבל וזאת העוולה לא ימיסו את לב האבן של האיש הזה. מכל מקום, הרבה מעבר לאישיותו המסוימת של שר הביטחון, השאלה היא עקרונית: תחת איזה מין משטר אנחנו חיים? בנושא הזה חוזרת ומדגישה הוועדה את זכותו של כל יהודי להתיישב בכל יהודה ושומרון, פוסלת את הדרישה להיתר עסקה ומכנה אותה "מיותרת ומכבידה". ועוד גזירה: החוק הירדני לא התיר רכישת נדל"ן ע"י "זרים". והנה, צאו וראו שעד היום, אחרי 45 שנות שלטון ישראלי, יהודי בי"וש עדיין נחשב זר והוא יכול לרכוש נכס רק אם ירשום חברה, שהיא תהיה הקונה. הוועדה רואה זאת כ"אפליה ממניע פסול", שאין להשלים איתה. הוועדה מגנה את העדר השוויון בין הישראלים (כלומר היהודים) לפלשתינים ומביאה בנידון זה קטעים מעדותו של ראש המינהל האזרחי, מוטי אלמוז:

"המצב הנוכחי הוא לטובת הפלשתינים, שכן הנוהל הוא שכל פלשתיני יכול להציג כל ראייה שהיא.. קבלה כלשהיא, תשלום מס על חלקה רחוקה, והישראלי אם לא הביא חוזה, הוא יעוף מהשטח...

בסכסוכי קרקע ביהודה ושומרון אני נדרש ע"י היועץ המשפטי לאמץ את השקפתם של המשפטנים, אפילו במקרים שההתלבטות היא קשה ואני איני שלם עם החלטתם ומתלבט, לאחר בדיקה אישית שלי של הנתונים והשטח".

פרשה מקוממת אחרת שאליה מתייחסת הוועדה נקראת "שימוש מפריע". החוק ביהודה ושומרון מכיר רכישת זכות בקרקע ע"י חזקה ועיבוד במשך שנים רבות, לא כל ערעור. אולם, כדי לחסום בפני יהודים גם את הדרך הזאת הוצא צו מיוחד, הנותן לפקיד המנהל האזרחי את הסמכות לסלק מן הקרקע כל מי שעושה בה "שימוש מפריע". ומהו שימוש מפריע? כל שימוש! ובמה הוא "מפריע"? בעצם השימוש! בתחילה נקבע בצו, שאם השימוש הוא כבר בן 3 שנים ללא כל טענות, הוא לא ייחשב "מפריע". אבל זה לא הספיק להם והאריכו ל-5 שנים. וכאשר גם זה לא הספיק להם, קבעו - שאם ה"משתמש" שינה את העיבוד - הרחיב, צמצם, עבר לגידול אחר - תקופת האחזקה לא תיחשב, והוא יסולק מייד. הוועדה קבעה שהצו הזה: "דרקוני, שיטת משפט מתוקנת אסור לה שתשלים עם קיומו", וסיכמה:

"נראה אפוא כי הוגי הצו שמו לעצמם מטרה - למנוע מההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון להרחיב את גבולה.."

הוועדה ממליצה להוציא את כל סכסוכי הקרקעות מידי המנהל האזרחי על-מנת שיידונו אך ורק בפני בתי משפט. גם לא בבג"צ, שאינו שומע ראיות ומסתמך רק על עמדת המדינה. על המנהל האזרחי אומרת הוועדה, שזו רשות מנהלית -"שלכאורה נחזית כמחזיקה בדעה מוטה לחובת המתיישבים הישראלים".

מה צריך יותר מזה?

הוועדה מצביעה על עוד מכשלה. יישוב שיש לו קרקע זמינה לבנייה, ואפילו תוכנית בניין עיר מוכנה, ורק כביש גישה אין לו, כי התוואי של הכביש עובר באדמה ערבית פרטית - כאלו אין לו כלום, כי המינהל לא יטפל בתוכנית. בכל העולם, וכמובן גם בישראל, מפקיעים קרקעות לצרכי כבישים ומשלמים לבעלים פיצויים, חוץ מ...ניחשתם: ההתיישבות היהודית ביו'ש! הוועדה ממליצה לשים קץ גם להצקה הזאת וקובעת, שבמקרה כזה אין כל מניעה מלהפקיע אדמות. הדברים התארכו וטרם מוצו. להמלצות ולהשלכות הפוליטיות והמדיניות של הדוח, יוקדש המאמר הבא.