פנו אלי מספר בוגרי ישיבת ההסדר "אורות שאול" (פתח תקוה) וביקשו לשמוע את עמדתי ביחס לבחירות הפנימיות בציונות הדתית. מאוד מאוד שמחתי, שהיה ברור מדברי כולם כי אין הם פונים אלי בבקשת פסק הלכה או הדרכה מה להצביע, שכן זה כלל אינו תפקידו של רב לומר לאנשים במי לבחור, ובוודאי שהכיוון של ישיבתנו – המחנכת לעצמאות בנושאים אלה ולעמידה על הרגליים של האדם עצמו כביטוי לצלם אלוקים – מתנגד לכך שמישהו יחליט במקומכם.
אולם הפנייה הזו גרמה לי, כמו שהיא מחוללת פעמים רבות, צורך פנימי לברר מה כן מקומה של הרבנות בממשק עם המערכת הפוליטית – בין ה"פנים-מגזרית" ובין הכללית.
כמו כל אדם, גם לי יש עמדות אישיות בתחום הפוליטי, בחלקן הן יותר נחרצות, ובחלקן אני מתלבט. בתחום הפנים-מגזרי אני מתנגד לפריימריז מסיבות רבות ומגוונות, ועל-אף הרווח שנראה עד כה בהתעוררות השטח – אני עדיין סובר שהמחיר יקר מהתועלת; אני סובר כי יש צורך במפלגה אחת מגזרית ולא בריבוי מפלגות, אולם אני מתלבט בגבולות הוויתור והפשרה שראוי לעשות למען הקמתה של רשימה אחת; הייתי רוצה לראות רשימה שבראשה יעמוד אדם ותיק ומנוסה, אך בקיא בטיפוח מנהיגות צעירה ונמרצת שתרכוש ניסיון ותכשיר את עצמה לתפוס את מקומו;
אני סובר כי במקום להיאבק על המרווח הצר שבין המפד"ל והאיחוד הלאומי צריך להרחיב את מאגר הקולות הפוטנציאלי לכיוון כלל הציבור, ולצורך זה הגיוני שברשימה יהיה ייצוג גם לציבור הכללי; מכל כיוון מחשבתי – ישנה חשיבות גדולה לנוכחות נשים ברשימה; אני סובר כי צריך לשנות את סדר העדיפות של המצע המפלגתי ועוד ועוד.
כל אלו הן עמדותיי, שרמת חשיבותן זהה לחלוטין לעמדת כל אדם אחר, ואין בהן רמז לפסיקת הלכה או לדבר-מה המחייב אתכם או מאן דהו. לא זו בלבד, אלא שאני סובר כי במקום בו הרב נכנס לעמדות פוליטיות, ובוודאי כאשר הוא מתייחס לתמיכה באדם זה או אחר – הוא מסתכן באיבוד הציבור שאינו חושב כמוהו, והוא למעשה מרחיק רבים-רבים מתורה ומצוות שיכלו ללמוד ממנו.
וכי מי שסובר שיש להצביע דווקא למפלגה המתחרה על השלטון – אינו חלק מלומדי תורה ממני? וכי מי שמעדיף דווקא אדם צעיר בראש הרשימה, או שסובר שאסור שיהיה אדם חילוני ברשימה זו – הוא מחוץ למעגל החבורה שאני חלק ממנה? וכי מי שדווקא תומך מאוד בפריימריז או סובר שהצנחה ישירה לראשות מפלגה היא הדרך היחידה להצליח – אינו יכול לראות את עצמו תלמיד? והלא פסק הלכה בנושאים מעין אלה, או אפילו שימוש בסמכות רבנית – משמעותם בעייתית מאוד. על כן לא תמצאו אותי בעצומות פוליטיות או במכתבים רבי-משתתפים בנושאים אלה.
מהו אפוא תפקידו של רב במערכת הזו?
לדעתי עליו למלא שלושה תפקידים מרכזיים, שאותם אני מבקש למלא בקיצור במכתב זה.
ראשון בהם הוא לפסוק ביחס לגבולות המאבק הפוליטי: מה מותר ומה אסור בתחום הוויכוח, הלבנת פנים ולשון הרע, שאלו השאלות ההלכתיות המובהקות ביותר, והן נוגעות בנושאים החשובים ביותר הקיימים בהלכה; מה מותר ומה אסור בשינוי כללי המאבק - כאשר נקודת המוצא ההלכתית צריכה להיות ששינוי כללים הוא מוצא אחרון ונעשה במצבי אונס בלבד, ולא כמדיניות; וכדומה. מדובר בעניינים שנמצאים ממש בגבולות הגיזרה של המאבק הפוליטי, ורק שם יש להשתמש בשפה של פסיקת הלכה.
שני - לבחור בין שתי דרכים. אפשרות אחת היא לומר כי הוא מחוץ למערכת הדיון בלבד, ואין הוא מתכוון להיכנס לשפיר ולשליה של הדיון הפוליטי, והוא יתכנס לתוך עולמו, ויעסוק בנושאים אחרים שאינם מושפעים ואינם משפיעים כלל בנושא זה. האפשרות השנייה היא להשתתף בדיון הפוליטי כאחד האדם. עליו להקפיד מאוד שלא לבוא מכוח סמכותו כרב בנושאים שאינם הלכתיים, אלא לומר את דעתו בדרך הראויה להבעת דעות במסגרת הדיון הציבורי, בדעות מנומקות ובטיעונים שניתן להתווכח עימם. השפעת עמדתו תנבע מרמתה, מנימוקיה, מטיעוניה, מסגנונה ומנקיותה – ולא ממעמדו כרב, ובוודאי שיחסו אל אלה שחולקים עליו צריך להיות כאותו יחס של מי שהולך בדרכו של הראי"ה זצ"ל שכתב: "...סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח" [אגרות הראי"ה אגרת יח]. כל מה שכתוב במכתב זה כתוב ברוח זו.
תפקיד
שלישי הוא ללכת בדרכו של אהרון הכהן, ולהשכין שלום גם בתוך המאבק הפוליטי שפולשים אליו גם יצרים רבים. בעיקר כאשר מדובר בפריימריז – דם רע רב זורם ככל שמתקרבות הבחירות, ותפקיד הרב הוא לרכך, לעדן, לפשר, לגשר, ללא קשר לעמדותיו שלו, ובאותן דרכים בהן הוא עצמו מכיר בדיון הרבני "ואת והב בסופה". חשוב מאוד שהמאבק הפוליטי יותיר אותנו אחים ושותפים, ולא טעונים בכעסים שלא ניתן להשתחרר מהם.
