חמישים ושלושה אחוזים

שתי מערכות בחירות מתנהלות במקביל. וכמקובל במדינות דמוקרטיות, שתיהן מנוהלות במרחב הציבורי ומנסות להגיע אל מרבית הציבור, ובמיוחד אל ציבור הבוחרים. למרות שהן מתנהלות במרחק של כמעט חצי עולם זו מזו, שתיהן סובבות על ההבדל שבין משאלות לב לבין המציאות. התעמולה של השמאל האמריקני חגגה על נאום 47 האחוזים של מיט רומני. "47 אחוזים מן הציבור האמריקני", אמר רומני לקהל מצומצם של תומכים, "אינם משלמים מס". כלומר, הם מקבלים שירותים מן המדינה, אבל אינם משלמים עבורם. ככל שנתמכי המדינה מרוצים יותר מן המצב, מספרם גדל והולך ותלותם בה גוברת. אובמה, שמבטיח להם שהחיים יימשכו כך, זוכה בתמיכתם האוטומטית, ולכן אני, היוצא חוצץ נגד תלותיות, איני המועמד שעבורו הם יצביעו. יש מרווח קטן ביותר, של 4 עד 6 אחוזים שיכולים להכריע בין המשך הקו של תלות לבין שינוי הכיוון לעבר עצמאות. אותם מועטים הם לשון המאזניים שלהם אייעד את מסע הבחירות שלי". אין ספק כי מדובר בהערכה זהירה ואפילו מרפה ידיים כשמציגים אותה לתורמים. אצל רומני, אין "מכירת לוקשים" לציבור מאמינים. המציאות קרה ואכזרית, ולפני שתחתמו על ההמחאות, מן הראוי שתדעו שכספכם מונח על קרן הצבי. רק העובדות, גבירתי המראיינת התקשורת השמאלנית כופפה אמירה זו על-פי משאלות ליבה. רומני אינו אלא טייקון מנוכר שונא אדם שמחק 47 אחוזים מן האזרחים כלא היו. החגיגה לכשלונו של הטייקון שנתפס בקלקלתו נמשכה עד לעימות הישיר, שבו נפגשו משאלות הלב של התקשורת של אובמה עם המציאות של רומני, לקרב איתנים. וכצפוי ממשאלות לב או פנטזיות, כאשר דוקר אותן פגיון העובדות, הן משחררות את אווירן החם בקול נפץ. אמרת שתגדיל את מספר העובדים, האשים רומני, והנה מספר מקבלי קצבאות מזון גדל ב-50 אחוז. אמרת שתקטין לחצי את החוב הלאומי, והנה הכפלת אותו. אמרת כי שלטון מרכזי ישפר את החינוך, והנה שקענו עוד בכל המדדים. אמרת שצמצום ההבלטה של הנוכחות הצבאית האמריקנית תקטין את האיבה כלפי ארה"ב, והנה האיבה מתגברת עד כדי רצח השגריר האמריקני בלוב. אמרת שאתה יודע לברור את הטכנולוגיות הראויות למענק ממשלתי נדיב, אבל אלו פשטו רגל יחד עם המענקים. אמרת שתקטין את האבטלה, וזו, על כל סוגֶיהָ, צמחה כפל-כפליים. רק העובדות, גבירתי המראיינת, רק העובדות. נוכח העובדות לא היו לתשקורת ולאובמה העומד בראשה תשובה. כעבור שבוע הבטיח אובמה לא להיות עדין כפי שהיה, אלא לשקר ביתר שאת. שמישהו אחר יעשה את העבודה בדיון פומבי שנערך בירושלים נפגשו שוב משאלות הלב עם העובדות. נושא הדגל של משאלות הלב סקר את שלושת המאמצים להגיע ליכולת גרעינית של הדור האחרון - העירקי, הסורי והאירני. את השניים הראשונים השמידה ישראל, ללא דיון ציבורי. הראשון למרות התנגדות אמריקנית, השני בהסכמה אמריקנית שבשתיקה, והשלישי - אינו דומה כלל לשניים הראשונים. ומה שונה בו? הוא מתקדם בקצב איטי, מסביר נושא הדגל, ארה"ב מתנגדת, הוא מבוצר יותר, הדיון בו הפך לפומבי בעוד שבעבר הוסתר מן הציבור, והסיבה האחרונה חביבה: כיוון שאני, איש משאלות-הלב, סובר כי תמורת הסכם שלום עם הפלשתינים, האירנים יהיו מוכנים להישאר על הסף הטכנולוגי ולא להתקדם מעבר לו לעבר הפצצות שאפשר לייצר מ-250 ק"ג של אורניום מועשר כדבעי. כך, גם לאחר הצגת מערכת שיקולים הגיוניים המובילה למסקנות הכרחיות, מסוגלים אנשי המשאלות לנסוק בניתור חוצה תהומות משולב בפליק-פלאק לאחור עם שתי צוקהארות מעל לחודים המשוננים של העובדות כדי להגיע אל המסקנות התואמות את דעתם הראשונית. במקרה של הגרעין האירני - להמתין שמישהו אחר יעשה את העבודה עבורנו, או שהבעיה תיעלם מעצמה. אבל העובדות מעידות כי שום מדינה שיצאה לדרך להשגת הנשק הגרעיני מעולם לא עצרה ביוזמתה - ואלו שנעצרו עשו זאת רק אם עצרו אותן בכוח; העובדות גם מעידות כי משטר האיסלאם השיעי מגדיר את המדינה היהודית כהפרעה קוסמית שיש למחקה כתנאי לעצם קיומו הקוהרנטי; כי הסכסוך הישראלי-פלשתיני אינו, מעולם לא היה, על אדמה, אלא על קיום ריבונות יהודית במקום כלשהו עלי אדמות. כי ארה"ב של אובמה מתנגדת לכל פגיעה בעוצמה המוסלמית; כי כל תגובה אירנית למבצע ישראלי עדיין תקפה גם ללא מבצע ישראלי - וביתר שאת בגיבויו של איום אטומי; כי המקום לדיון באיום בלתי נסבל הוא במרחב הציבורי, כיוון שהוא נעשה לא בהסתר אלא בפיקוחה האוהד של הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית; כי היכולת של ישראל להכות בגרעין האירני אינה מוטלת כלל בספק. על כל העובדות הללו מצליח איש המשאלות לדלג בהינף מחשבה הזויה ולנחות נחיתה רכה בצד השני של "שב ואל תעשה", ו"מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים". אל תפחידו אותנו עם הגרעין ועל זה נסבה גם מערכת הבחירות שלנו. הדגל של מחנה השמאל הוא אל-תפחידו-אותנו-עם-הגרעין האירני/מדינת טרור פלשתינית/התרסקות כל ההסכמים עם הרודנים המתים/עליית האיסלאם האנטישמי בכל מקום. איננו מפחדים ולכן אנו רוצים כלכלת שוויון כפוי, הלאה הטייקונים המנוכרים, כסף לשכונות ולא להתנחלויות, לימודים בחינם, דיור מוזל, וצדק לערבי העשוק. על-מנת להגשים את המטרות הללו, נשים בראשנו פטפטנית רדיו, או אולי מפר-אמונים מורשע בדין, או כל תואם-אובמה היודע לייצר נאום משובח - כל עוד אין מולו מישהו המטיח בפניו את העובדות. אודה ולא אבוש. כאשר ראיתי את השפעתה של קלטת ארבעים-ושבעת-האחוזים על המשאלים האמריקניים, הנדתי ראש לסיכוייו של המועמד הידידותי הדבק בעובדות. כאשר עמד הפרופסור למשאלות לב והסביר כי כל העובדות ניתנות לערפול אל מול חזונו לשלום כולל עם אירן סף-גרעינית ועם פלשתיני תאב-שלום, נפלה רוחי אף יותר. אלא שתגובת הקהל האמריקני שם, ותגובת הקהל הירושלמי כאן להצגת עובדות כהוויתן עודדה אותי. אומנם 47 אחוזים מעדיפים לשגות באשליות, אבל 53 אחוזים, אלה שעבדו ושילמו מיסים, שדחו את התלות במדינה ואף תרמו להצלחתה דרך עבודתם, אלה המאמינים בחזון המדינה הדמוקרטית ריבונית המבוססת על עובדות, אולי יעשו מה שנחוץ כדי להושיענו מאנשי משאלות-הלב ומהזיותיהם.