X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
במלאת שנה לחזרת גלעד שליט מהשבי ועם שידור העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה 'חטופים', שבויים ישראלים מתארים כיצד סבלו דווקא כששבו למולדת, עת אולצו לעבור חקירות וטיפולים במתקן צבאי בזיכרון-יעקב ובמבנה בנתניה "הכניסו אלינו סוכנים שתולים שהתחזו לפדויי שבי", "הזריקו לנו סמים שהציפו את הטראומה וריסקו את נפשנו", "עשו לנו הכול חוץ ממכות" כך טיפלה מדינת ישראל בחייליה ששבו מהגיהינום
▪  ▪  ▪
על הגבול הדק שבין מציאות לדמיון. מתוך 'חטופים'
יואב בן-דוד, שהיה שבוי בסוריה:
"המתקן בזיכרון-יעקב גרם לי נזק יותר מאשר השבי. בסוריה, אחרי שהתחרפנו, הצלחנו איכשהו לחזור לתפקוד. אחרי זיכרון-יעקב התפרקנו לרסיסים. חוץ ממכות, היה בזיכרון-יעקב הכול. היו אנשים שחוו בחקירות משהו שלא ניתן לתיאור בדרך אחרת: אונס נפשי. והטיפולים לא עזרו. להפך"

בשבוע האחרון עלתה לאוויר העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה 'חטופים'. במקרה או שלא במקרה, התאריך שנבחר להקרנת הפרק הראשון הוא 16 באוקטובר, יום נפילתו בשבי של הנווט רון ארד. ב-18 באוקטובר, גם מלאה שנה לשחרורו של גלעד שליט, שנחטף בידי פלשתינים. שליט העניק לערוץ 10 ראיון ששודר ביום רביעי האחרון.
תסריט 'חטופים' נע על הגבול הדק שבין המציאות לדמיון. למשל דמותו של הפסיכולוג-המניאק שמגלם גל זייד, אדם לא סימפטי בכלל, שרודף את השבויים שחזרו מהגיהינום הסורי. בעונה השנייה של 'חטופים', שמשודרת בימים אלה בערוץ 2, הפסיכולוג הזה כבר מתחיל לחשוד שהמערכת מסתירה סוד נורא ביחס לחטופים.
בסדרת הטלוויזיה, האמפטיה של הפסיכולוג-החוקר היא מהשפה ולחוץ. הוא מציק, מציב סימן שאלה מעל נאמנותם של השבויים למדינה ומחפש סימנים שיעידו אם נשברו תחת לחץ או חצו את הקווים. מרתק, אבל מתברר שהמציאות מרתקת הרבה יותר.
בשיחות שערכתי בחודשים האחרונים עם פדויי שבי בעקבות הצפייה ב'חטופים', ניסיתי לברר עד כמה דמות הפסיכולוג-החוקר בסדרה היא אותנטית. חלקי הפאזל שקיבלתי מהם מרכיבים תמונה מפתיעה. השבויים לא רק חזרו פגועים, גם המערכת שטיפלה בהם הייתה נגועה במשהו שבדיעבד אי-אפשר לתארו אלא כסוג של פסיכוזה.
מתקן החקירות בזיכרון-יעקב היה מתקן צבאי סגור שהוקם בבית ההבראה מבטחים. פדויי שבי שחזרו משבי האויב המצרי והסורי במלחמת יום הכיפורים הובאו לזיכרון-יעקב כדי שיתוחקרו אודות נסיבות נפילתם בשבי ואודות התנהגותם במהלכו. לזיכרון-יעקב זומנו פסיכולוגים ופסיכיאטרים מהבכירים ביותר במדינת ישראל. אחדים עסקו בפן הרפואי, בבריאות הנפש, אחרים התרכזו בחקירות.
הגיעו לשם לא מעט אנשים מהתחום. שניים מהשמות המוּכרים יותר שהיו שם הם ד"ר דוד רודי, שכונה בתקשורת "הפסיכולוג של הבוהמה", ופרופסור מוריס קליינהאוז, מומחה להיפנוזה ומאבות הפסיכיאטריה בישראל.
יואב בן-דוד, מחבר 'עֵרים בלילה' שהיה גם לשמה של עמותת השבויים, מתאר סיטואציה שבה "מלבד החוקרים הביטחוניים, ישבה בזיכרון-יעקב גם עדה שלמה של פסיכולוגים ופסיכיאטרים. והם טחנו אותנו. בגדול. לי זה לא עשה טוב. אם זה היה נחוץ, אז לא בצורה שזה נעשה".
את המפגש שלו עם הפסיכיאטר מוריס קליינהאוז הוא מתאר כך: "כמעט כולם עברו את קליינהאוז. כשהגיע תורי, נראה היה לי שאני עובר משהו כמו בדיקת שפיות. קודם מילאתי שאלון, אחר כך הגיע שלב השיחה. הוא שאל אותי: 'אתה יודע למה אנחנו נפגשים?' עניתי לו: 'אתה רוצה להוכיח לי שאני משוגע, ואני רוצה להוכיח לך שאתה משוגע'. כל העסק ארך עשר דקות. יותר לא דיברנו".
שוחחתי עם פרופ' קליינהאוז. שאלתי אותו על האווירה במתקן בזיכרון-יעקב. על המתח. מה בעצם היה התפקיד שיועד לך, שאלתי. "תפקידי היה לבדוק את מצבם הנפשי של השבויים", אמר, "לראות אם יש מקום לטיפול נפשי".
הייתה אינטראקציה בין הטיפול לבין החקירות שעברו, איזשהו תיאום או סנכרון?
"לא", השיב. "לא הייתה שום אינטראקציה".
האם אנשים עברו היפנוזה במתקן בזיכרון-יעקב?
"ייתכן. היפנוזה היא כלי טיפולי. ייתכן שפה ושם התרשמתי שמישהו נזקק. עשיתי את עבודתי".
תחושות המטפלים והמטופלים לא יכלו להיות מקוטבות יותר. "מזיכרון-יעקב", מעריך בן-דוד, "נגרם לי נזק לא פחות מאשר בשבי. בסוריה, אחרי שהתחרפנו, הצלחנו איכשהו לחזור לרמת תפקוד. אחרי זיכרון-יעקב התפרקנו לרסיסים. חוץ ממכות, היה בזיכרון-יעקב הכול. היו אנשים שחוו שם בחקירות משהו שלא ניתן לתיאור בדרך אחרת: אונס נפשי. ומה שהיה סביב החקירות, כלומר הטיפולים, לא עזר. להפך".

"הזריקו לנו סודיום פנטוטל"
הזריקו סם אמת [צילום אילוסטרציה: פלאש 90]

אשתו של א', פדוי שבי ממצרים שמתקשה לספר בעצמו:
"הסבירו לבעלי שהוא עומד לקבל זריקה שתעזור לו להתמודד עם הקשיים הנפשיים שחווה בשבי. כיום אנו יודעים שהזריקה הייתה סודיום פנטוטל - סם אמת. הזריקה הציפה את הטראומה שחווה בכל עוצמתה. הוא החל לפחד מאנשים סביבו. היה נדמה לו שעוקבים אחריו. כשמישהו נגע בו מאחור, קפץ בבהלה איומה. היה משוכנע שד"ר קרסו הוא חוקר מצרי"

גם יגאל כוחלאני, שחזר מהשבי במצרים, כועס עד היום בשל מה שהתרחש בזיכרון-יעקב. "בין השאר", הוא אומר, "האמון שלנו במערכת, שגם כך היה מעורער מאוד, נפגע עוד יותר לאחר שלחיינו החדשים בזיכרון-יעקב נכנס הנושא הנלעג של 'סמויים'. שתלו בתוכנו אנשים שהסתובבו וסיפרו שגם הם היו שבויים. די היה לנו בתגובות שלהם, בתשובות לשאלותינו, כדי לזהות - אבל מיד - שהם אינם אותנטיים. איך אפשר מצד אחד 'לטפל', ובה-בעת לשתול בתוכנו אנשים שיעקבו אחרינו?"
כוחלאני, שלימים היה לעורך-דין, היה אז חייל בשירות סדיר. לדבריו, בשלב מסוים לאחר זיכרון-יעקב, זומן מטעם הצבא לבית-ניסן בנתניה. "זה היה בתחילת 74'", הוא משחזר. "בית-ניסן היה מין בית הבראה. הגעתי למקום וראיתי שיושבים שם בעיקר מילואימניקים מהחטיבה הירושלמית. כל המקום הריח לי לא טוב. ברגע שהגעתי, החלטתי שלשם אני לא נכנס. הסתובבתי, ולא חזרתי לשם יותר. בדיעבד אני יודע שזה היה מזלי. מזל גדול".
בניגוד לכוחלאני, א' היה ממושמע הרבה יותר. הוא מופיע פה בעילום שם מכיוון שגם היום אינו יכול לחזור על מה שהיה בבית-ניסן מבלי לשלם על כך מחיר נפשי כבד. אשתו מספרת למענו את מה שהיה שם. זו, אגב, הסיבה לכך שמה שהתרחש בבית-ניסן ידוע באופן מרוסק ומקוטע מאוד. העדים אינם יכולים לשאת את העדות.
כאשר חזר א' מהשבי, הוא ואשתו עדיין לא היו נשואים. הקשר ביניהם נשמר והתחזק עם השנים, למרות מה שעבר עליו. א', כך מספרת אשתו, הגיע מהשבי במצרים הישר לחקירות ותשאולים במתקן שבזיכרון-יעקב. שם הוא חלה בדיזנטריה קשה ואושפז בתל-השומר. כשהחלים הוחזר לזיכרון-יעקב, ומשם הגיע לבית-ניסן. "אמרו לו", אומרת אשתו של א', "שהוא מגיע לנופש. לבית הבראה. הוא שמח מאוד. בבית-ניסן, הרופא שטיפל בו היה רפי קרסו, לימים פרופסור רפי קרסו.
"ככל שידוע לי", מוסיפה אשתו של א', "בבית-ניסן הסבירו לבעלי שהוא עומד לקבל טיפול בצורת זריקה שתעזור לו להתמודד עם הקשיים הנפשיים שחווה בשבי במצרים. בדיעבד אנו יודעים היום שהזריקה שקיבל הייתה סודיום פנטוטל - סם אמת. עד לאותה זריקה", מעידה אשתו של א', "הוא היה במצב סביר. אבל הזריקה הציפה את הטראומה שחווה בכל עוצמתה, והפכה אותו בבת אחת לפרנואיד.
"הוא התחיל לפחד מהאנשים סביבו. היה נדמה לו שעוקבים אחריו. אם נגע בו מישהו מאחור, הוא קפץ בבהלה איומה. אם מישהו הניף יד, גם קפץ. עד היום זה כך. העור שלו נהיה רגיש, הוא לא יכול היה לשאת מגע בו. בימים הראשונים לאחר הזריקה גם לא יכול היה לאזור כוח לעמוד פנים אל פנים מול ד"ר קרסו. הוא היה משוכנע שלפניו עומד החוקר המצרי. הוא אמר לו: 'אתה מצרי, אל תדבר איתי. אתה מצרי'.
"מאותו שלב, א' היה לצל של עצמו. לא יכול היה לצאת מהבית, לא לנסוע באוטובוס. הוא היה נבהל מאנשים. פעם המשטרה עצרה אותו ברחוב מפני שהתנהג באורח חשוד".
פדוי השבי יואב בן-דוד אומר שהוא מכיר כמה אנשים מקרב השבויים שעברו את הטיפול בסודיום פנטוטל. אורי אהרנפלד, שכתב עם אילן בכר את 'שבוי בפקודה', נפגש השבוע בירושלים עם קבוצה מקרב האנשים שטופלו בסודיום פנטוטל בבית-ניסן. במפגש השתתפו תריסר בוגרי בית-ניסן. להערכת יואב בן-דוד, בפרויקט ההוא השתתפו בסך הכול כעשרים שבויים. פרט להם, הייתה בבית-ניסן קבוצה נוספת של הלומי קרב שקיבלה טיפול דומה.
בין בוגרי בית-ניסן היה גם יששכר בן-דניאל מהחטיבה הירושלמית. הוא שב מהשבי במצרים. "קיבלתי שלוש זריקות", הוא אומר. "מהיום שבו קיבלתי את הזריקות, איני ישן יותר. בהתחלה צפו הסיוטים. מאז הלכה השינה לבלי שוב. אני כועס מאוד", הוא אומר, "היינו שפני ניסיון. אבל לא עלה על דעתנו שאפשר לסרב. אמרו לנו שזה בית הבראה. זה היה מתקן צבאי. חשבנו שזה טיפול מקובל, שזה יעזור לנו".

בצוות הרופאים: פרופ' רפי קרסו
קרסו. הטיפול לא היה ניסיוני [מן הטלוויזיה]

יששכר בן-דניאל, פדוי שבי ממצרים:
"קיבלתי שלוש זריקות של סודיום פנטוטל. מאותו יום, איני ישן יותר. צפו לי הסיוטים והשינה הלכה לבלי שוב. אני כועס מאוד, היינו שפני ניסיון. אבל לא עלה על דעתנו שאפשר לסרב. אמרו לנו שזה בית הבראה, אבל זה היה מתקן צבאי. חשבנו שזה טיפול מקובל, שזה יעזור לנו"

שאלתי את פרופ' רפי קרסו מה נקודת המבט שלו, ממרחק הזמן, על מה שהתרחש בבית-ניסן. על הכעס, על המועקות של אלה שהיו שם. לדברי קרסו, "מה שהיה - היה נכון לזמנו. זה היה הידע הרפואי באותה תקופה. ב-1973 לא היה ידע ולא ניסיון בעולם בתחום זה. טיפלנו בטכניקה המקובלת. יש אנשים שהשתפרו דרמטית.
"ההחלטה להזריק סודיום פנטוטל לא הייתה החלטה ספונטנית. עברנו, עם קצין רפואה ראשי, על הספרות המדעית אז, והוחלט על הטיפול. הוא לא היה ניסיוני, זה מה שידעו אז. ילך - טוב. לא ילך - אז לא.
"הזריקות בפני עצמן", טוען קרסו, "לא הפכו את האנשים לפוסט-טראומטיים. הם כבר הגיעו לבית-ניסן מפורקים נפשית".
למרות שלפדויי השבי שעמם שוחחתי הייתה דעה שלילית נחרצת על השימוש בסודיום פנטוטל, לקרסו, גם ממרחק הזמן, כך נראה, אין הסתייגות מקצועית חותכת מן השיטה, על-אף הסיכון הכרוך בה. אף על-פי שא' איבד למעשה את עולמו בעקבות זריקה אחת ויששכר בן-דניאל לא עצם עין בלילות מאז שהוזרק החומר לגופו.
שאלתי את אשתו של א' אם בכל השנים הגיע מישהו ממשרד הביטחון להתנצל, להציע עזרה. התשובה הייתה לא. "נקבעו לא' עשרה אחוזי נכות. מאז, בכל שנה הוא נאלץ להופיע לפני ועדה רפואית. ההופעה לפניהם גרמה לו לסטרס (מתח נפשי) נוראי. הוא נשאל שאלות משפילות כמו אם הוא עושה את צרכיו במיטה". א' החליט לוותר על עשרת אחוזי הנכות.
עד לפני עשר שנים לא היה לו שום קשר עם משרד הביטחון. לא נעשה גם שום ניסיון להגיע אליו. לפני עשר שנים החליט א' להגיש תביעה למשרד הביטחון, לאחר שמקום עבודתו נסגר. התהליך היה קשה. הוא נאלץ לחוות שוב את אֵימי החקירות בשבי, עד שהגיע לוועדה שקבעה לו חמישים אחוזי נכות. אולם אשתו של א' אומרת שכאשר ביקשו להכיר בנזק שנגרם לו בשובו מהשבי, בזיכרון-יעקב ובבית-ניסן, התשובה שקיבלו הייתה שהתיק של א' ריק. אין בידי המשרד שום מסמכים מהתקופה ההיא.
מכיוון שא' מעדיף לחסות עמוק בחיקה המחבק של האנונימיות, אי-אפשר היה לעמת את משרד הביטחון עם הנתונים, הגם שאמינותם אינה מוטלת בספק. א', אגב, אינו כועס על רפי קרסו. "הוא היה אז רופא צעיר", מסבירה אשתו. "הוא לא היה היחיד. זו הייתה המדיניות. הוא גם לא נטש אותו, הקשר ביניהם נשמר".
בכל אופן, מי שלא מכיר את א' - ורובנו הרי איננו מכירים, שמץ ממה שעבר עליו - האימה, המבט הרדוף, אי השקט, השינה המתעתעת - את כל אלה אפשר לזהות במשחקו המצוין של נמרוד קליין ב'חטופים'. האם הייתם מסכנים אותו בזריקת סודיום פנטוטל?

שבוי סורי בבית-קפה תל אביבי
פדויי שבי ממלחמת יום כיפור חוזרים ארצה מסוריה [צילום: לע"מ]
▪  ▪  ▪

בימים שבהם הוכנסו פדויי שבי ישראלים ששבו ממלחמת יום הכיפורים אל המתקן הצבאי בזיכרון-יעקב ומטפלים בכירים זומנו לטפל בהם, ד"ר דוד רודי, שנמנה עם המטפלים, היה אחד האנשים המפורסמים ביותר בישראל. בראשית שנות ה-70 הוא הקים לא הרחק מזיכרון-יעקב, לחוף גליל-ים, מכון לפסיכותרפיה אנליטית. ברוח התקופה, במכון הונהגה שיטה בלתי קונבנציונלית של טיפול בעירום, אשר לכאורה נועד לאפשר למטופלים, שהתקשו ביצירת קשרים אנושיים, לגעת, תרתי משמע, ברבדים הבסיסיים ביותר של הנפש. רודי הפך כמעט בן-לילה לכוכב-על בתקשורת הישראלית ולאלילה של מה שכונה אז "הבוהמה" הישראלית. בחיבורו על הישראליוּת, הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג אף כינה את רודי "הפסיכולוג-גורו הישראלי הראשון".
לאורך השנים, כמה מהאנשים שעברו במתקן בזיכרון-יעקב הגיעו לטיפולים אצל רודי. אבל היה פן נוסף לרודי שקשור לשבויים ולטיפול שקדם לזיכרון-יעקב: בשנות ה-50 עבד רודי כפסיכולוג בשירות בתי הסוהר ושירת בתפקיד הפסיכולוג של אמ"ן (אגף המודיעין בצה"ל). באותם ימים הייתה באמ"ן 'יחידה 131', שפעלה מעבר לקווי האויב, במדינות ערב. ליחידה גויסו אז עבריינים קשוחים בשל ההנחה שלפיה עבריינים כשירים יותר לביצוע פעולות נועזות מעבר לקווי האויב, והם גם יפעלו ביתר נחרצות במטרה לטהר את שמם.
מאז הופרכה ההנחה הזו כליל, אולם הפסיכולוג רודי היה האיש שהמליץ אז, על בסיס התובנה ההיא, על גיוסו של מוט'קה קידר - לימים האסיר מאגף האיקסים שרצח סייען יהודי של המוסד בארגנטינה. רודי גייס גם את אברי אלעד, שליח המודיעין הישראלי במצרים אשר נחשד לימים כי הסגיר לידי המצרים רשת ריגול שהוקמה בקרב יהודים מקומיים במה שנודע לימים כפרשת 'עסק הביש'. מלחמת ששת הימים סיפקה לרודי הזדמנות לתקן חלק מהנזקים שנגרמו, בעיקר בפרשת עסק הביש.
דוד רודי הלך לעולמו לפני שנים אחדות, אולם ילדיו, דריה ודני רודי, שניהם פסיכולוגים בהכשרתם, זוכרים את תקופת המתקן בזיכרון-יעקב. "הייתי ילדה", משחזרת בתו של רודי, "וידענו שזה עניין חשאי, ידענו שאסור לנו לדבר עליו".
מתברר שהקשר של רודי לעניין השבויים החל שש שנים לפני זיכרון-יעקב. "במחצית השנייה של שנת 67'", משחזרת דריה, "שהה בביתנו שבוי מצרי. אני לא יודעת מה בדיוק היה הקשר שלו לאבי, אבל אני זוכרת שהוא היה איש מרשים מאוד. הבנתי אז שהכול דיסקרטי מאוד, שאסור לנו לדבר על זה. נסענו איתו להראות לו את תל אביב, ישבנו איתו ב'אקרופוליס' לארוחת צהריים. הוא דיבר קצת על קהיר, על תרבות. האנגלית שלו הייתה מושלמת. למעשה הוא היה שבוי, אך כלפי חוץ אנשים ראו משפחה עם אורח מחו"ל".
ד"ר יגאל קידר, פסיכולוג קליני שעבד אז עם רודי, זוכר היטב את השבוי המצרי. "זה היה קצת אחרי ששת הימים", הוא אומר. "החזקנו ב-6,000 שבויים מצרים, מתוכם כתריסר גנרלים, gentlemen officers. חיפשנו אז דרך, במסגרת המשא-ומתן על השבויים שלנו, לחלץ באותה הזדמנות גם את עצורי פרשת עסק הביש. נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, סירב בטענה שמדובר באזרחים מצרים שסרחו ולא בשבויים. חיפשנו דרך לרכך את האווירה. התחלנו לעשות לשבויים המצרים טיולים באוטובוסים. תריסר הגנרלים קיבלו טיפול ייחודי יותר. כך הגיע השבוי המצרי הבכיר לביתו של רודי.
רודי, אם כן, היה עמוק בענייני גיוס סוכנים מפוקפקים וטיפול בשבויים. אולם ד"ר קידר, אשר שש שנים מאוחר יותר היה יחד איתו בזיכרון-יעקב, אומר שבזיכרון-יעקב היה רודי סקרן כמו כולם והתנהל כמו כולם. "האמת היא", מוסיף קידר, " שאין זה ראוי לכנות את מה שהתרחש התנהלות. הייתה פאניקה. וכשיש פאניקה, יורים מהמותן. אז שלחו פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, חוקרים - אבל יום הכיפורים היה טראומה, ואיש לא קלט אז ולא הבין עד הסוף מה באמת קורה. הכול היה פרטיזני, וממילא הפסיכולוגים לא עזרו. אי-אפשר לעזור לאדם שמגיע מהגיהינום".

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  23/10/2012   |   עודכן:  23/10/2012
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
המטחנה הפסיכולוגית
תגובות  [ 8 ] מוצגות  [ 8 ]  כתוב תגובה 
1
קראו למתקן, סטאלאג זיכרון
אביתר בן-צדף  |  23/10/12 13:17
 
- פשוט עלילת דם
tאיציק  |  23/10/12 14:58
2
לקרוא ולא להאמין.
אהוד פרלסמן  |  23/10/12 14:57
 
- מה אתה מתפלא?
אזרח משתומם  |  23/10/12 17:21
3
נורא והכל בשם הרפואה... ל"ת
הניה  |  23/10/12 15:50
4
תגובה
צנחן  |  24/10/12 01:00
5
והכל בשם הדמוקרטיה...
שמואל פישר  |  2/11/12 07:14
6
" ילך - טוב. לא ילך - אז לא".
מארק_טווין  |  7/11/16 10:59
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אורית פרלוב, גדי דקל
מצרים: תוכנית 100 הימים ו-'מורסי-מטר'    בתום 100 ימי החסד הראשונים של הנשיא התברר, כי רק חמישה מתוך 64 היעדים הושגו במלואם
יואב יצחק
בן כספית ממליץ לשופטת אלשיך לאשר מכירת מעריב דווקא לאלי עזור    הוא מציגו כמו"ל נאור שלוחם למען חופש הביטוי - דבר מופרך הנוגד את האמת
איתמר לוין
השופט יגאל נמרודי מגיע מוכן היטב לדיון בתביעות קטנות, מציע פשרות הגיוניות ולוחץ על הצדדים לקבל אותן - תוך התייחסות בהבנה ובכבוד גם לסכומים קטנים ולטענות בלתי סבירות
שלמה פרלה
ממדיו המבהילים של המשבר הכלכלי באירופה הולכים ונחשפים ככל שההצעות לפתרון מתבררות כלא יעילות    הבעיה, כפי שמתגלה עתה, איננה רק ביוון אלא גם בספרד, פורטוגל, איטליה, אירלנד, וממילא היא עלולה להתגלות גם במדינות אחרות החברות בגוש האירו    אחת ההצעות שהועלו בחלוף החודשים האחרונים הייתה ניתוק יוון ואולי גם מדינות אחרות מגוש האירו
נחמן פביאן
מסמכי ארכיון מעלים כי קסטרו וצ'ה גווארה רצו לשלוח טילים גרעיניים לעבר ארה"ב, גם במחיר השמדתה של קובה    בכנס בהוואנה יש הרבה נושאים לדון בהם, ובעיקר על משמעות החימוש הגרעיני של מנהיגים קנאים עד עיוורון העלולים לסכן את קיום העולם    אולי בין משתתפי הכנס יימצאו בעלי תבונה שימתחו חוט מקשר בין קסטרו מודל 1962 לבין אחמדינג'אד מודל 2012
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il