הצירוף של ישראל ביתנו אל הליכוד איננו אלא איחוד מדומה, שלא יצלח לאורך ימים. על פניו הוא נראה אומנם כאקט כוחני, אבל למראית עין בלבד. שום דבק לא יחזיק יחד את שתי המפלגות השונות במהותן אחת מרעותה. חלפו ימי תנועת החרות של פעם, שהתאפיינו בסממנים הפשיסטיים שלה. איחודה עם המפלגה הליברלית, שיצר את תנועת הליכוד, מיתן את החרותניקים הנצים, ובמקום ללכת עם הראש בקיר, התמתן מנהיגם, מנחם בגין, ומנץ תוקפני הוא הפך באחת ליונה של שלום ופיוס. שונים בתכלית הם פני הדברים של האיחוד הנוכחי. ישראל ביתנו היא תנועה דוגמטית-קיצונית, שלא תתפשר לעולם בכל הקשור ליחסי ישראל עם העולם הערבי בכלל ועם הפלשתינים בפרט. בהבדל ממנחם בגין, שידע לעשות ויתורים לאויב ולהתנתק ממדיניות-האף-שעל שלו - ליברמן לעולם לא יתכופף ובבוא יום הדין יעדיף לפרק את הדבק. חזיון בלהות אין זאת כי אם נתניהו רוקם לו חלום בלהות של שיתוף פעולה עם רעהו. בסופו של דבר הרי יקום הגולם איווט על ביבי, יוצרו משכבר הימים, ויראה לו מהיכן בדיוק הדג משתין... ספק גדול גם אם "הליכוד ביתנו" לא יבריח מקרב שורותיו רבים טובים מקרב אלה שתמכו מבחוץ בכל אחת משתי המפלגות בנפרד. ספק גדול עוד יותר אם האיחוד המדומה הזה לא יגרום, בסופו של דבר, לקרע פנימי בקרב חברי כנסת הנמנים עם הליכוד הישן. הדברים אמורים, למשל, בדן מרידור, במיקי איתן, בבני בגין, ואולי גם בסילבן שלום, כשמשה כחלון כבר הסיק את המסקנות לפניהם. עד כה הצטייר הליכוד כמפלגת-מרכז. האיחוד עם ישראל ביתנו מדביק לו תווית של ימין קיצוני, שיבריח ממנו את כל אותם מתונים, שלא יסכינו לתדמיתו במהדורת האיחוד. סביר להניח שגם תומכי "ישראל ביתנו" לא יטמנו ראשם בצלחת ויחשבו פעמיים אם לתת לו את קולם. ומנגד כבר מזעזע האיחוד החדש את המפה הפוליטית כולה. לא מן הנמנע, לפיכך, שהוא יקומם עליו את מפלגות השמאל והמרכז כאחד, שיעשו יד אחת כנגדו.