ראש הממשלה הוא דוגמה למנהיגות כושלת כזאת כי הוא לא הציב שום חזון, ולכן במהלך כהונתו ראש הממשלה לא ייצר שום מדיניות עקבית.
שלי יחימוביץ', מנהיגת מפלגת העבודה, לעומת זאת מייצגת מנהיגות עם חזון ולכן ניתן לראות שהיא לא סוטה מדרכה למרות הלחצים מסביבה, והיא מצליחה להוביל את המפלגה שלה לעבר החזון הסוציאל-דמוקרטי שבוא היא מאמינה.
הפוליטיקה הישראלית מלאה באנשים כישרוניים שמגיעים מכל תחומי החיים - אנשי מערכת הביטחון, אנשי משפט, מומחים לכלכלה ורבנים - אבל למרות זאת חסרה מנהיגות ראויה שיכולה להוביל את המדינה בהתמודדות עם האתגרים הקשים שבפניהם היא ניצבת. בבחירות הקרובות אנחנו חייבים לזכור שלא מספיק לבחור את המנהיגים שלנו רק על-פי הכישרון שלהם, כי כדי לייצר מנהיגות דרוש גם חזון שהוא האלמנט שמבדיל בין אדם מוכשר למנהיג שסוחף ומוביל אנשים. המנהיגות שלנו היום אינה מתפקדת בגלל שיש מעט מאוד מנהיגים שבאמת פועלים כדי להגשים חזון, ורוב הפוליטיקאים שלנו מסתפקים במדיניות שמרנית שמבטיחה להם שמירה על תפקידם אבל לא תורמת מספיק למדינה או לאזרחים שמחפשים מנהיגות ערכית שתוביל אותם. ההרגשה של האזרחים בשנים האחרונות היא שכולנו נסחפים לעבר מציאות לא ברורה, כי המנהיגות בשנים האחרונות לא הצטיינה בראיית הנולד ולא הציגה לאזרחים חזון שיגרום להם להירתם למשימה הלאומית הנמשכת של הגשמת הציונות.
מתרפקים על העבר
הוואקום במנהיגות שלנו בולט בעיקר כאשר אנחנו מסתכלים על המנהיגים שהיו לנו בעבר, שהיו בעלי עוצמה מנהיגותית אדירה. אפשר לא להסכים או להסכים עם זאב ז'בוטינסקי או להסכים ולא להסכים עם
דוד בן-גוריון, אבל אף אחד לא יכול לערער על כך שמדובר במנהיגים מזן שונה, שהצליחו בזכות התפיסות האידיאולוגיות שלהם לסחוף ולהוביל את האזרחים. חזונם האידיאולוגי והכריזמטיות של המנהיגים האלה היו גדולים כל כך, שעד היום הרעיונות שלהם עדיין מרכזיים בפוליטיקה הישראלית, ומצליחים לסחוף אנשים לפעול למען החזון והדרך שהם ציוו לנו.
דוד בן-גוריון וזאב ז'בוטינסקי לא חששו והציגו חזון ברור למדינת ישראל, שהתבסס על הערכים שלהם האישיים ועל האידיאולוגיה שבה הם האמינו. המנהיגים האלה לא התחמקו מהכרעות אידיאולוגיות ברורות, ולכל אחד מהם היה חזון ברור כיצד צריכה להיראות המדינה היהודית ומהם הצעדים שיובילו להגשמת החזון שלהם. מנהיגים אלה לא קיבלו החלטות אקראיות מהירות ללא בחינה עמוקה של הסוגיה שעומדת לפניהם, ושל ההשפעה שתהיה להחלטה שלהם על דמותה של המדינה. העמדות הכלכליות והעמדות המדיניות התבססו על אידיאולוגיה של האישים הללו, ולכן הייתה תחושה שהמדיניות היא מתוכננת ושההחלטות הן לא תוצר של מאבקי אינטרסים או גחמות לא מוצדקות של המנהיגות. חסר היום יותר אנשים כאלה בהנהגה שלנו, ולכן המדיניות שלנו בכל התחומים מקרטעת ומובילה לחוסר אמון של האזרחים במערכת.
חזון חדש/ישן לישראל
מפלגת העבודה היא המפלגה היחידה שמציגה היום חזון למדינת ישראל, המבוסס על ערכים יהודים, גישה חברתית- כלכלית וערכים ציוניים. בעוד ראש הממשלה לא מהסס לוותר על הערכים שלו ולעשות שורה של "מפצים" שהמטרות שלהם הן רק מטרות אגואיסטיות, במפלגת העבודה נבנתה תנועה חברתית אמתית שמחזיקה בעמדות אידיאולוגיות ברורות. בחסות המנהיגות של שלי יחימוביץ' נוצר חזון במפלגה, חזון המבוסס על אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית ועל ערכים חברתיים שהיו פעם חלק אינטגרלי ממפלגת העבודה. החזון הזה הוא מה שמחזק את מפלגת העבודה שהוספדה כבר, והוא זה שמוביל אליה בחזרה את חברי המפלגה שנטשו אותה בתקופת ברק. החזון הזה גם יוביל בסופו של דבר לניצחון של מפלגת העבודה בבחירות, כי היום יותר מתמיד ישראל צריכה חזון שיעזור להתמודד עם כל האתגרים המדיניים והכלכליים שאיתם המדינה הפצועה שלנו צריכה להתמודד.
