זו הייתה הפעם השנייה בחייהם של אברהם ושרה שפרץ ביניהם ויכוח ובשני המקרים הוא נוצר על-רקע לידת בן להגר. בפעם הראשונה, אחרי שהגר הרתה היא זלזלה בגבירתה ולא חששה מאי ציות להוראותיה. כאן, אחרי שיצחק נגמל בהיותו בן שנתיים וישמעאל היה בן שש עשרה, הבחינה שרה ש"בֶּן-הָגָר הַמִצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (שם, ט). יש לשים לב שהתורה משקפת במדויק את רחשי ליבה של שרה. ישמעאל לא נקרא בשמו, אלא מתואר כבן-הגר, והיא מתוארת כמצרית, קרי, כזרה שמקומה אינו בביתם של אברהם ושרה.
שפתה הקשה הזו של שרה, בנוסף לדרישתה החד-משמעית מאברהם לגרש את בנו ישמעאל נראו בעיני אברהם כמעשה רע מאוד, שכנראה גרם לעימות קשה עם אשתו. כיצד יוכל איש החסד הגדול שכל חייו אופיינו בעשיית הטוב והישר להתנכר לבנו בכורו? את טענותיה של שרה, שישמעאל "מצחק" - פירשו רש"י ואחרים בצורה הרבה יותר קשה מהמשמעות הפשוטה של המילה בימינו. הם הבינו את מעשיו של ישמעאל כיציאה לתרבות רעה. על-פי הרמב"ן למילה "מצחק" משמעות "לשון עבודה זרה, לשון רציחה, לשון גילוי עריות, מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ויורש פי שנים ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חיצים".
לעניות דעתי, למרות ששרה לא ידעה במפורש מה שמלאך ה' פסק בשמו של הקב"ה לגבי אופיו של ישמעאל - ש"הוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן" (בראשית טז, יב) - שרה הבחינה באותן תכונות גנטיות שבו, קרי, למרות היותו בנו לאברהם איש החסד, ולמרות שהוא חונך בהתאם, הוא ירש את תכונות אמו המצרית, והן גברו על סביבתו והפכו אותו לאדם שהוא פרא ולסטים (רש"י) שכולם שונאין אותו ומתגרין בו (רמב"ן), שהוא שולח ידו בכל שכניו וגם שכניו בו (רד"ק). בעיני שרה הסכנה לבנה ולביתה מאדם כמותו הייתה גדולה מידי ומצדיקה את תגובתה הקשה.
הקב"ה התערב
למרות הוויכוח העז בין אברהם ושרה אודות ישמעאל, אברהם לא השתכנע שהפתרון שאשתו דרשה הינו ראוי, עד שהקב"ה עצמו התערב והורה לאברהם במפורש ששרה צודקת בדרישתה לגרש את ישמעאל ואת אמו. כך הורה הקב"ה לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בּקֹלָה" (בראשית כא, יב). רק אז השתכנע אברהם וגירש את אמתו ובנה.
מהן המסקנות מאותה פרשה קשה? לעניות דעתי, אחת מהן היא ששרה ראתה באספקלריה בהירה יותר מבעלה את המציאות מחד-גיסא, ואת העתיד מאידך-גיסא - הן בנבואה מה' והן בתגובתה כעקרת הבית. היא ידעה שעתידו של יצחק ושל עם ישראל כולו יהיה בסכנה אם ישמעאל וצאצאיו יחיו אפילו באותה ארץ, ולכן היא דרשה את סילוקו המיידי. הקב"ה בא לעזרתה וכיוון את ישמעאל לגור הרחק מיצחק - במדבר פראן שאינו חלק מארץ הקודש.
ואם תאמר שזה פתרון גזעני, עליך להודות שאברהם ושרה היו גזענים, ויותר מכך שהקב"ה עצמו, ח"ו, היה גזעני. לכן את המסקנה הזאת אין מנוס מלדחות בשתי ידיים. ואם תאמר שאין להתייאש מישמעאל כי ע"פ חז"ל, הוא חזר בסוף בתשובה, אין המציאות כך. אחרי מותו של אברהם העובדה שישמעאל הצטרף ליצחק בקבורת אביהם אינה ראיה ש"עשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו", כפי שרש"י טוען. לעניות דעתי, תשובתו של ישמעאל מוגבלת לכיבוד אביו, מידה שבה הצטיין גם עשיו הרשע, כך שאין לתת משמעות יתרה למעשה זה.
מעשה אבות סימן לבנים
מסקנה נוספת חייבת להיות קשורה למסר הנצחי מאותו גירוש כי מעשה אבות סימן לבנים, אך גם לבני בנים ולדורות שעוד יבואו. במילים אחרות, התכונות הקשורות למעשיו המגונים של אותו פרא אדם, שידו בכל ויד כל בו, נותרו המאפיינים הדומיננטיים של צאצאיו של ישמעאל מאז ועד היום.
הערבים הם הם צאצאי ישמעאל וכל מי שעיניו בראשו מבחין שאכן הם ליסטים שידם בכל. אין להכחיש שהערבים בארץ גונבים מכוניות, ציוד חקלאי, צינורות של מים, בקר, קרקעות וכל הבא לידיהם בקנה מידה מבהילים. וברור שסירובם של רוב הערבים לשלם ארנונה, מס הכנסה, ומע"מ מהווים חלק מאותה מידה של גזל וחמס.
בנוסף לאותן תכונות של אביהם, אחרי שהם אימצו את דת האיסלאם. ידיהם אינם רק ברכושם של כל שכניהם אלא גם בגרונם, כי שפיכות דמים היא דרכם כלפי כל מי שאינו נכנע לאיסלאם. זה יותר ממאה שנה שהם רוצחים המוני יהודים בארצנו, רק בגלל היותם יהודים. וכעת שאיפתם הדתית הפכה לגלובלית - כי הם שולחים טרוריסטים לכל יבשת שבעולם כדי להפוך את העולם כולו, בכוח הזרוע, לח'ליפות איסלאמי שבו כל הערכים המערביים - דמוקרטיה, שוויון זכויות לנשים ולמיעוטים, קדושת החיים, חופש הדיבור, חופש העיתונות וחופש הדת ייעלמו כי הם סותרים את הדוגמה הבסיסית של האיסלאם, שכולם חייבם לקבל. ואכן, מלחמת העולם השלישית שהחלה לפני כמאה שנה בין האיסלאם לישראל ועלתה מדרגה ב-11/9/01, צברה תאוצה מאז ומתפשטת כנחשול אדיר באירופה, בארה"ב, באפריקה, באסיה, ובכל פינה בעולם.
תפקידה הראשון של ישראל הוא להילחם באיסלאם בארצנו כפי שנלחמה שרה בישמעאל, למרות הקושי הכביכול מוסרי שבדבר, כדי לוודא שעם ישראל ישרוד. את ישמעאל חייבים לגרש מארצנו למען עתידנו. ובכך עלינו להראות לעולם המערבי שזו הדרך היחידה והחיונית, דרך הדוגמה שניתן לו. דרכה של שרה אמנו קיבלה את אישורו של לא אחר מאשר הקב"ה - כי זו הדרך הישרה והטובה לנו ולעולם כולו. כל ניסיון אחר לפתור את בעיית ישמעאל נדונה לכישלון, כי הוא אינו משקף את המציאות כפי שהיא. אם אנחנו חפצים בחיים, עלינו לבחור בדרך הטובה הזו, שהיא דרכו של הקב"ה. אנו רק צריכים להיעזר באמונה ובאומץ, ולאחר מכן לדון בדרכים הנכונות לביצוע אותו גירוש. הסברה טובה תביא את העולם להבין את מעשינו, ואם לאו, כפי שאברהם חי שנים רבות לאחר אותו גירוש, גם אנו נחיה לאחר מכן.
בשורה התחתונה, מעשי אבות סימן לבנים, מאז ועד היום. כן יהי רצון.
