רדו לרגע מחגיגות ימי עצמאות וזכרון למיניהם בהם מונף דגל ישראל וברקע מושמעת התקווה שביחד גורמים לדמעותינו לטפטף להן מתוך לבבות חמים - פיקחו עיניים, היישירו מבט לממסד הישראלי החובק רשויות כביכול אוטונומיות – והתחילו להחוויר מפחד.
הפרקליטות עם המשטרה כזרוע הזדונית המסתובבת לנו בין הרגליים, עטופות נופח נוצות חוקה וחוקים נאורים – אך בתוכן מתרוצצות מוטציות שכל כולן רשעות ותאוות מציצת דמו של האזרח שלמעשה איננו מוגן מעבר לאילוזיה התמימה שהוא כביכול חי במדינה חופשית ודמוקרטית.
עבדכם הנאמן שזר את חייו במלחמה אחת ארוכה ובמאבקים כמעט יומיומיים נגד עוולות הממסד. כעיתונאי צעיר לחמתי ללא חת – ועד היום בבגרותי הכמעט מופלגת אינני נרתע מלהמשיך לזעזע את כל אמות הסיפים ולגרום לרעידת אדמה סטנדרטית תוך שקלגסי החוק הישראלי מנצלים כוחם הפנומנלי לרעה נגדי על עצם "חוצפתי" להעיר להם על פשעיהם לפרט ולכלל. את הסיפור הלא ייאמן בתחום זה של מלחמתי ברוע ניתן לקרוא במאמרי המאוד נפוץ כבר יותר מעשור "לית דין ולית דיין".
רק 100% הרשעות
כל זה היה כדי להגיע לבחירות 2012, ול-
אהוד אולמרט.
אני מודה. הייתי בין מבקריו ותוקפיו בעבר של אהוד אולמרט בעיקר בגלל המפלגה המושחתת והעבריינית קדימה אותה הקים יחד עם
אריאל שרון ואח"כ עמד בראשה ובראשות הממשלה בישראל. אבל מאז עברו המון מים בירדן, והפרקליטות סידרה לי את רשת תאי המח בסדר הנראה לי כיום נכון בהרבה.
במסגרת העבירות הפליליות שיוחסו לאהוד אולמרט שכיום אני מסווגן כפחותות ערך בצורה קיצונית לעומת פוליטיקאים בכירים אחרים שבכלל לא עמדו לדין... אהוד אולמרט התעלה על כל אדם סביר.
אהוד אולמרט התנהג בצורה אצילית שאינני מכיר אדם אחר עלי אדמות נוהג כמוהו בסיטואציה הכל כך קשה בה נמצא. האיש היה ידידו הנאמן של כמעט כל אדם עליי אדמות, ולא ראית או שמעת ממנו קללות עסיסיות ויריקות בוז הנזרקות בכל עת ולכל עבר. להפך. אולמרט חייך, חיבק, דיבר בנועם, אהב, ובו-זמנית שלח את עורכי דינו למשימות התאבדות מחושבות להפליא כדי למצוא מתחת לתבן את הסיכות הבודדות שינקבו את הבלון הנפוח של הפרקליטות שכולה מלאה באוויר רעיל לחברה הישראלית.
הפרקליטות מעולם לא ראתה בהגשת כתבי אישום נגד אזרחים את ייעודה במיגור הפשע בישראל. הפרקליטות ראתה את אנשיה כנציגי השטן עליי אדמות, וביהמ"ש קיבל את האקסיומה הזו ללא עוררין. את התוצאות רואים וחווים אזרחי המדינה ב-100% הרשעות, חלקן הגדול לנאשמים חפים מפשע.
ישנם כאלה שמנסים להילחם גם בפרקליטות, ובכוחות כמעט כלים מביאים נצחון פה נצחון שם לידיעת הציבור. אבל האזרחים הללו משלמים על כך אפילו בחייהם, וסיפורו של
עמוס ברנס ז"ל מייתר מילים רבות להסברים בנדון.
אהוד אולמרט יצא זכאי מבסיס ההאשמות הגדולות שהפרקליטות ניסתה להפיל עליו כעונש נוסף על הצלחתה להפילו מראשות הממשלה בישראל. עד כמה שזכור לי רוממות החוק בפי רבים לא נוחה מ"בחירות" כאלה המתבצעות מחוץ לתקופות בחירות... והנה לכם ראש ממשלה שהופל מכסאו ע"י פרקליטות תאוותנית, וכאשר הצליח למגר אותה בביהמ"ש, אותה אחת שכמעט תמיד מוציאה את הנאשם מהאולם באזיקים... היא מחליטה להמשיך ולחפש את שיקום האגו המעוות שלה בביהמ"ש העליון.
כדאי מאוד שמי מאיתנו שטרם הגיע למשטרה כנחקר על עניינים שיעלו על פניו בתחילת הדרך חיוך רגוע, יתחיל לדאוג כבר מעכשיו... כי סיכוייו להיות מורשע בסוף הדרך בביהמ"ש – לא סיפור דמיוני.
