הציבור ומקבלי ההחלטות בישראל מבינים, כי בסיסמאות כמו "חיסול חמאס" או "לדבר עם חמאס" לא מנצחים מלחמות ולא פותרים את הבעיה הפלשתינית.
ואכן, מטרות מבצע "עמוד ענן" מדודות ומנוסחות בזהירות: להשיב את ההרתעה הישראלית מול חמאס על-ידי פגיעה קשה בארגוני הטרור הפלשתינים בעזה ושלילת יכולתם להשתמש במערך האסטרטגי של הרקטות ארוכות הטווח שברשותם. המבצע החל בהצלחה צבאית ומודיעינית מרשימה, ונראה למרות שהמערך האסטרטגי לא הושמד לחלוטין, עד כה יעדי המבצע הושגו כמעט במלואם.
הניסיון ממלחמת לבנון השנייה וממבצע "
עופרת יצוקה" לימד, כי נדרשת 'תקופת עיכול' עד שעוצמת המכה מחלחלת ומשפיעה על מקבלי ההחלטות בצד השני. סיום המבצע הנוכחי דורש גם הוא ניווט אחראי וחכם: המשך הלחימה יאפשר להעמיק את הפגיעה בחמאס ולהכין אפשרות של פעולה קרקעית, אך בו בזמן יש לחפש הזדמנויות לסיים את סבב הלחימה לאור הישגיו עד כה.
למצרים תפקיד חשוב ביצירת מנגנון סיום כזה ואין צורך להיבהל מהתגובה המצרית הראשונית. אם מצרים שואפת למעמד מעצמתי אזורי ומשפיע, היא נדרשת לשמור על ערוצי תקשורת עם ישראל וכן היא נדרשת לשמור על תפקידה כמתווכת, שמסוגלת להביא לסיום סבב ההסלמה. השבת השגריר המצרי מישראל אינה עליית מדרגה בסולם התגובות המצריות המסורתיות לאירועים מסוג זה. מצרים השיבה את שגרירה בישראל בזמן מלחמת לבנון הראשונה ב-1982, וכך עשתה גם לאחר תקיפת המסוקים הראשונה במבצע "חומת מגן", בשנת 2002. ההחלטה לשלוח משלחת בראשות ראש-ממשלת מצרים, הישאם קנדיל, מצביעה על השאיפה המצרית לחזק את מעמדה כמתווכת ולהשיג הפסקת-אש בהקדם. על המנהיגות בירושלים ובקהיר להכיל את התסכולים וחילוקי הדעות הקיימים, כדי לאפשר תיווך מצרי קונסטרוקטיבי, שיביא לסיום סבב הלחימה הנוכחי בהקדם.
חשוב לציין, כי בעבר רווחה הערכה, כי קיימת סבירות גבוהה לכך שלחימה באחת הגזרות תוביל לפתיחת חזית בגזרה השנייה וכי הסיכויים ל"מותרות" של חזית אחת, כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה", הינם נמוכים. אולם, בסוריה מתנהלת מלחמת אזרחים ולא נראה כי הצבא הסורי, העסוק בשמירה על שרידות משטרו של אסד ובלחימה חסרת פשרות ורבת קורבנות במורדים, יסיט כוחות לפתיחת חזית נוספת ומסוכנת עבורו מול ישראל. האירועים בסוריה מעסיקים גם את חיזבאללה, יותר מאשר האירועים ברצועת עזה. האיום על מעמדו של חיזבאללה בתוך לבנון, הפגיעה בלגיטימציה שלו ומעמדו הנמוך בעולם הסוני, עקב תמיכתו באסד, מצמצמים את האפשרות שהוא יבעיר את החזית הצפונית. למרות סבירותו הנמוכה של תרחיש זה, צה"ל חייב להיות מוכן גם לאפשרות כי יתממש.
מבצע לגיטימי
בוושינגטון ובלונדון מבינים, כי חמאס הוא ארגון טרור וכמו במבצע "עופרת יצוקה", הוא זה שקבע את עיתוי הלחימה כאשר החל בירי מאסיבי על ישובים בישראל. ישראל זוכה לתמיכה מרשימה מארצות-הברית. הנשיא אובמה ושגרירתו באו"ם (שהיא מועמדת מובילה להחליף את מזכירת המדינה קלינטון) גיבו את ישראל באשר לזכותה להגן על אזרחיה בדרום הארץ. גם הקריאה של בריטניה לסיים את סבב הלחימה והגינוי של התקפות חמאס על ישובים ישראלים, ממחיש, כי עד כה ישראל הצליחה להשיג את מטרותיה, בלי מחיר מדיני כבד.
מבצע "עמוד ענן" הוא לגיטימי הן מבחינה מוסרית והן מבחינה משפטית. ישראל גילתה איפוק לאורך תקופה ארוכה, אולם שיבוש חייהם של מיליון אזרחים בדרום באופן בלתי נסבל, הצטרפות חמאס לארגוני הטרור הקיצוניים יותר, הפועלים ברצועה, במקום לרסנם, וכן שני אירועים, שבאחד מהם היה ניסיון לפגוע בכוחות צה"ל בשטח מדינת ישראל באמצעות מנהרת תופת ובשני - פגיעה בג'יפ בצד המזרחי של הגבול, חייבו מענה. חובתה של המדינה להגן על תושביה ועל ריבונותה. אין מדובר בחיסול או בנקמה. לטרמינולוגיה זו אין מקום בתיאור המתרחש בחזית הדרום. מדובר בעימות בין שני צבאות: צה"ל וצבא הטרור הפלשתיני, ומדובר בפגיעה במפקדים בכירים בשורות האויב ובמאגרי הנשק האסטרטגי שלו.
עם זאת, רצועת עזה הינה חזית אחת בתוך הזירה הפלשתינית הרחבה יותר, ולכן הפתרון לטווח הארוך גלום בראיה כוללת של שני חלקיה - הרשות הפלשתינית וחמאס. בהעדר תהליך מדיני וכאשר המדיניות הישראלית נראית כ"כתף קרה" כלפי המתונים במחנה הפלשתיני, "מצבר הלגיטימציה" של ישראל בזירה הבינלאומית יתרוקן במהירות ככל שהמבצע יימשך ובוודאי במקרה של פגיעה רחבה באזרחים פלשתינים. לכן, האסטרטגיה הישראלית הכוללת צריכה להציע "גזרים" לגורמים המתונים ברשות הפלשתינית כדי לחזקם, והנחתת "מקלות" רבי עצמה על גורמי הטרור הקיצוניים, כדי להחלישם. בשלב זה יש להבהיר לחמאס, כי ישראל טרם מימשה את יכולת הפגיעה בו: לחיל-האוויר יש מאות מטרות נוספות שטרם הותקפו.
ההינתקות מעזה הייתה מהלך אסטרטגי חשוב, המשרת את ביטחונה של מדינת ישראל ויש לשמרו ולהימנע מכיבוש מלא של הרצועה. חזרה למצב של שליטה במיליון וחצי פלשתינים נוספים (על אלה שבגדה המערבית) תהיה טעות אסטרטגית חמורה. אך אם חמאס לא יאפשר לסיים את הלחימה, צה"ל צריך להיות ערוך ומוכן גם לפעולה קרקעית מקיפה ברצועה. כצעד ראשון ניתן יהיה לפשוט על אזורי הגבול, להרוס מנהרות ומוצבים התקפיים של חמאס, לבתר את הרצועה ולחסום נתיבי התעצמות עתידיים של גורמי הטרור הפעילים בה.
ישראל חייבת לגלות נחישות להרחיב את הפגיעה המערכתית בחמאס, כדי להגביר את הלחץ עליו ולחדש את יכולת ההרתעה מולו. התנהלות חמאס בעזה נושאת מאפיינים של מדינה, ועל ישראל למנף זאת, כדי לדרוש ממנה אחריות מדינתית. אך כאמור, בה בעת, עליה גם לחפש הזדמנויות לסיום הלחימה עם השגת יעדי המבצע.
