השיח הציבורי בישראל בנושא האבטלה או חוסר ההשתתפות בכוח העבודה מתמקד בבעיות התעסוקה של החרדים והערבים, בלי להזכיר מגזר נוסף, אשר רבים מחבריו רוצים לעבוד, כבר הוכיחו שהם מסוגלים לעבוד, ובכל זאת - אינם עובדים. מדובר ב"אזרחים הוותיקים", בני 65 ומעלה.
גורמים רבים מביאים לאבטלת המבוגרים בגיל זה. חלקם קשורים לבחירה שלא להמשיך לעבוד, חלקם חברתיים וחלקם רגולטורים או חוקיים. אולם כיוון שהסקרים מלמדים שבין 66 ל-70 אחוז מבני אוכלוסיה זו מעוניינים לעבוד, ברור כי ישנם מיני חסמים המונעים מהם את המשך עבודתם. ביניהם ניתן למנות את החשיבה המקובלת והשגויה של מעסיקים רבים, שמבוגרים פחות כשירים לעבודה או תורמים פחות; את החשיבה המקובלת והשגויה של קובעי מדיניות, כי יש לפנות מקום בשוק העבודה לצעירים; ואת העובדה, כי מעל שכר מסוים חל קיצוץ בקצבת הזקנה ובקצבת הבטחת ההכנסה המאלץ את העובד להרוויח פי-כמה רק כדי לכסות את ההפסד תשלומים אלה.
במחקרנו "אזרחים ותיקים: המאגר הגדול ביותר של משאבי האנוש הלא מנוצלים" (פורסם על-ידי "מכון ירושלים לחקר שווקים" בדצמבר 2012), לא התמקדנו בבעיות המוזכרות לעיל. אך אין ספק שכל פתרון לבעיה של אבטלת הקשישים יצטרך לכלול סילוק של החסמים המונעים בדרך זו או אחרת את העסקתם. אולם, אנו החלטנו למקד את הזרקור על זיהוי הפוטנציאל שבהעסקת קשישים: הפוטנציאל האישי והמשקי.
הערכה שמרנית
ב-60 השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית הקשישים בישראל בקצב כפול משאר האוכלוסיה. אין פלא אפוא כי שיעורם באוכלוסיה הוכפל גם הוא: מ-4.8 אחוזים בשנת 1955 עד לכ-10 אחוזים בשנים האחרונות, ושיעורם צפוי להגיע ל-13 עד 14 אחוזים בעוד 12 שנים או יותר. לפי נתוני הלמ"ס ישנם למעלה מ-700 אלף קשישים החיים בישראל, מתוכם כ-317 אלף גברים וכ-417 אלף נשים.
עד להגיעם לגיל הפרישה, 71.6 אחוז של הגברים ו-63.1 אחוז של הנשים משתתפים בכוח העבודה. אילו המשיכו הקשישים לעבוד בשיעורים אלה, היו נמצאים כיום כ-427 אלף קשישים בשוק העבודה, שמתוכם 226 אלף גברים ו-201 אלף נשים. נתון זה הוא רחוק מן המצב במציאות. ישנם אומדנים שונים למספר הקשישים שבפועל אפשר לצרפם לכוח העבודה. מסקר שנערך עבור חברת הביטוח הפניקס עולה כי כ-70 אחוז מן הישראלים היו ממשיכים לעבוד גם אחרי גיל הפרישה הקבוע בחוק, לו הדבר היה תלוי בהם. בחישוב מסך אוכלוסיית המבוגרים, מדובר ב-510 אלף אזרחים ותיקים שהיו מעוניינים לעבוד. ואכן, מבדיקת נתוני הלמ"ס עולה כי ישנם כ-547 אלף מבוגרים והם מנמקים את אי-הימצאותם בכוח העבודה האזרחי רק בהגעתם לגיל גבוה, או בשל יציאתם לגמלאות. זאת, למרות שעל בסיס האומדנים הנ"ל ניתן להניח כי הקבוצה הפוטנציאלית להשתלבות בכוח העבודה האזרחי נעה בין 425 ל-550 אלף מבוגרים. במחקרנו העדפנו אומדן זהיר ושמרני יותר, וחישבנו את טווח הקבוצה לפי מצבם הבריאותי של המבוגרים.
מנתוני הלמ"ס ניתן ללמוד על מצבם הבריאותי של בני ה-65 ומעלה: 51 אחוז מבני 65 עד 74 שנה (,500200 מתוך ,100393 במסד נתונים זה) נהנים מבריאות טובה או טובה מאוד. כמו-כן, מצבם הבריאותי של 35.4 אחוז מבני 75 ומעלה (,000110 מתוך ,900310, באותו מסד נתונים) הוא טוב או טוב מאוד. מכאן, שבעוד שמספר הקשישים הכשירים לעבודה הינו ,500310 , הרי שבפועל עובדים רק כ-80,500 מבוגרים. הפוטנציאל הבלתי מנוצל בכוח העבודה הינו 230 אלף מבוגרים.
למרות ש-70 אחוזים מהמבוגרים העובדים היום הם גברים, כ-55 אחוזים מאוכלוסיית בני 65 ומעלה הם דווקא נשים. אם כן, הנחנו שמתוך ה-230 אלף מבוגרים שאפשר להוסיף לכוח העבודה,מהם 126,500, נשים ו-103,500 יהיו גברים.
משום שאין תעסוקה מלאה בישראל, אין להניח תעסוקה מלאה באוכלוסיית הקשישים. שיעור האבטלה בכלל המשק הינו 5.7 (נתוני 2011), אולם בקרב אוכלוסיית הגילאים המתקדמים שיעור האבטלה של נשים הינו 4.2 ושל גברים - 4.7. נוכל אפוא לקבוע בהערכה שמרנית, כי מדובר במאגר גדול מאוד של 219,800 אלף קשישים - שמתוכם כ-121,200 נשים וכ-98,600 גברים - של משאבי האנוש שאינו מנוצל.
מנתוני הלמ"ס עולה כי בגילאים אלה שיעור הגברים העובדים הוא למעלה מפי-שלושה מזה של נשים, ושכרם גבוה משמעותית מזה של הנשים: גברים משתכרים לחודש 8,757 ש"ח ונשים - 3,913 ש"ח. כלומר, ניתן להעריך את ההכנסה השנתית הפוטנציאלית של העסקת כל המאגר ב-16 מיליארד ש"ח (זאת בהנחה שכל בני 65 ומעלה המסוגלים לעבוד על-פי מדדי הבריאות והאבטלה היו אכן עובדים).
אולם, על-מנת לקבל את האומדן הזהיר והשמרני ביותר, בדקנו במחקרים נוספים את שכרה של אוכלוסיית המבוגרים. על-פי מחקרו של ז׳ק בנדלק, מנהל אגף ניהול מידע ואוכלוסין במינהל המחקר והתכנון של הביטוח לאומי:
"התפלגות ההכנסה לפי קבוצת גיל מעלה, כי ההכנסה הממוצעת עולה עם הגיל, כך שההכנסה המקסימלית מצויה בקבוצת גיל 74-65, כלומר בגיל פרישת העובד משוק העבודה. לדוגמה, עובדים שכירים בני 74-65 השתכרו יותר מפי ארבעה מן השכר הממוצע בקבוצת גיל עד 24. ההכנסה מעבודה מעל גיל 75 נופלת בשיעור של כ-76% לעומת ההכנסה הממוצעת בגילאים 65 עד 74".
השכר הממוצע בחודש יולי 2012 היה 8,881 ש"ח. כך, שעל-פי אומדן זה של הביטוח הלאומי, ההכנסה השנתית הפוטנציאלית הייתה גבוהה בהרבה מהאומדן שהתבסס על נתוני השכר של הלמ"ס לעובדים המבוגרים.
אולם יש מחקרים נוספים המעידים כי דווקא אוכלוסיה זו משתכרת שכר נמוך יחסית לשאר האוכלוסיה. כך, הכלכלנית נועה יחזקאל כותבת (במחקרה "האם הזקנה בארץ מחייבת אבטלה?", ירושלים: קרן קורת, 2007) כי: "העובדים המבוגרים מסתפקים ברמת שכר נמוכה יחסית, וככל שהגיל עולה, כך הם מאיישים תפקידים בשכר נמוך יותר. הסבר אפשרי לכך הוא שהעובדים המבוגרים יותר הם משכילים ובעלי אמצעים כלכליים, וככל הנראה השיקול הכספי אינו דומיננטי להמשך עבודתם".
לכן, כדי להציע הערכה שמרנית לערך ההכנסה השנתית של העסקת הוותיקים, התבססנו על שכר המינימום הניתן לקשישים, וזאת למרות שרבים מקבלים שכר גבוה בהרבה. שכר המינימום ששימש אותנו במחקר הוא 22.05 ש"ח לשעה.
מגמות התעסוקה של המבוגרים ושל הצעירים נעות באותו כיוון
על ממוצע שעות העבודה של המועסקים בגילאי 65 ומעלה ניתן ללמוד מנתוני הלמ"ס וממחקר של המרכז לחקר הזקנה של מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל. גברים בגילאים אלה עובדים בממוצע 34.4 שעות בשבוע ונשים עובדות בממוצע 21.9 שעות. בהנחה ש-103,500 הנשים ו-98,600 הגברים שזיהינו יעבדו מספר שעות ממוצע בקרב גילאים אלה בשכר של 22.05 ש"ח לשעה, הרי שהערך הכולל של עבודתם יהיה כ-6.4 מיליארד ש"ח בשנה.
שיעורי תעסוקה גבוהים יותר מגדילים גם את התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), מייצרים הכנסות ממס ומאפשרים הגדלה של ההוצאה הציבורית.
יש הגורסים כי שילוב גמלאים בשוק העבודה בהכרח יפגע במקומות העבודה של אוכלוסיית הצעירים. אך מחקר שבוצע ב-National Bureau of Economic Research (NBER) בחן את הנושא לאורך שנים, וממנו עולה כי הצעירים אומנם יפסידו מספר משרות במידה והמבוגרים יועסקו בהם, אך בטווח הארוך אין כל פגיעה במספר המשרות של הצעירים. במחקר זה, נבדקו 12 מדינות שונות, ונמצא כי מגמות התעסוקה של המבוגרים והצעירים פועלות באותו הכיוון ולא בכיוון המנוגד. בבחינה כוללת של נתוני המדינות הללו, עולה כי כאשר חלה עלייה של כ-8 אחוזים בתעסוקת המבוגרים, תעסוקת הצעירים עלתה גם היא בכ-4 עד 5 אחוזים ואבטלת הצעירים ירדה בכ-2 עד 3 אחוזים.
אולם זיהוי הערך הכלכלי והוכחת אי-הפגיעה באוכלוסיות אחרות אינו מצייר את התמונה המלאה, משום שישנה תועלת נוספת להעסקת המבוגרים. מחקרים רבים בארץ ובעולם מוכיחים כי פעילות בגילאים מתקדמים משפיעה ישירות על המצב הבריאותי של האדם, ללא קשר למצב הכלכלי או לרמת ההשכלה שלו.
לדוגמה, מחקר באוניברסיטת Tsukuba שביפן זיהה את הגורמים המשפיעים באופן חיובי על המצב הבריאותי אצל אנשים מבוגרים: תעסוקה, מעורבות חברתית, קשר משפחתי וסגנון חיים פעיל ואקטיבי.
על-פי מחקר של אוניברסיטת מישיגן והאוניברסיטה הלאומית של טייוואן, עבודה של 100 שעות ויותר בשנה מקטינה את הסיכוי לדווח על בריאות לקויה בכ-50 אחוז בשנתיים שאחרי העבודה. כלומר, אין צורך לעבוד במשרה מלאה או בתפקיד תובעני כדי ליהנות מהיתרונות של עבודה מתמשכת.
ניתן לקבוע אפוא כי מדינת ישראל משלמת מחיר כלכלי כבד על אי-תעסוקת הקשישים. המחיר מתבטא בנטל המוטל על בתי החולים וקופות החולים ובגידול ההוצאות הכספיות על שעות סיעוד, הוצאות בריאות, קצבאות נכות והבטחת הכנסה. כלומר, לפוטנציאל ההכנסות של 6.4 מיליארדי ש"ח שצוין לעיל, יש להוסיף את ההפחתה שתחול בהוצאות על בריאות וסיעוד. במידה שיותר קשישים יצאו לעבוד או להתנדב, יש להניח כי מספר שעות הסיעוד יקטן, ותחול עלייה בגיל שבו אנשים אלו יזדקקו לסיעוד.
אולם, אין מדובר רק בהפסד כספי. נשלל מן האזרחים הוותיקים הסיכוי לשפר את מצבם הבריאותי והכלכלי באופן ניכר. בישראל היום, גם אם המבוגרים הם במצב בריאותי טוב ומעוניינים להמשיך ולעבוד, מוציאים אותם לעיתים בעל כורחם משוק העבודה, ובכך תרומתם לעצמם, למשפחתם ולמדינה מופחתת. הדרך הנכונה היא לאפשר להם להמשיך לעבוד ולהתנדב, לייצר ולתרום, ככל שיבחרו לעשות.
