האקדח מת?

גנץ המסוּר מה בין רמטכ"ל לרמטכ"ל? זוכרים את אסון צאלים ב', שבּוֹ במהלך תאונת אימונים נהרגו 5 חיילי צה"ל ואחרים נפצעו? רמטכ"ל דאז, אהוד ברק, נטש את הפצועים בשטח, וזכה לכינוי הגנאי המיתולוגי 'אהוד ברח'. והנֵה, 20 שנה אחר כך, רמטכ"ל דהיום בני גנץ, לאחר שהמריא במסוקו מבסיס אימונים בבקעת הירדן, שמע על תקרית ירי בבסיס, שב על עקבותיו וסייע בהובלת חייל פצוע למסוקו, כשהוא מתפקד כפרמדיק לכל דבר. ראשון בחיילים כבר אמרנו? כל הכבוד!

אקדח, לא צעצוע

קרימינולוגים טוענים שאי-אפשר היה לחזות את הטבח המחריד בניוטאון. דומני שלא צריך להיות פסיכולוג או קרימינולוג כדי להבין שהשילוב של זמינוּת נשק , בילוי(?!) במיטווח והפרעת אישיוּת - כפי שהיה אצל הרוצח אדם לנזה - הוא שילוב קטלני שחייב להדליק נורה אדומה אצל הרשויות הממלכתיות והטיפוליות הנוגעות בדבר. מעֵבר לכך, נראה שזוהי פשיטת רגל מובהקת של הפסיכולוגיה, המתיימרת להציג את עצמה כמדע מדויק, אם היא אינה מסוגלת לאבחן מסוּכנוּתם של מטופלים לציבור. מבחינה זאת לנזה לא לבד. למרבה הצער, לא פעם אי אבחון מסוכנותם של אנשים מעורערים בנפשם, שהתהלכו חופשיים בציבור, ולא אושפזו במוסד סגור, או שוחררו ממנו, הסתיים ברצח על ידם, של בני משפחה ושל אזרחים חפים מפשע, או בהתאבדותם. הטענה שקַל יותר לנבא את מזג האוויר, הנתמך על-ידי לווינים וטכנולוגיה משוכללת, מאשר לנבא מי עלול לבצע מעשה טבח, אסור שתישמע מפי פסיכולוגים, ואנשי מקצוע בתחום הנפש, שזה תפקידם. באשר לטענה, כי אי-אפשר להפסיק מסורת אמריקנית בת שנים של אחזקת נשק, שהפכה לחלק אינטגרלי של הזהות האמריקנית, עם כל הכבוד, יש לזכור , כפי שהניסיון המר מלמד, שאקדח הוא לא צעצוע, ולכן על הרשויות הרלוונטיות בארץ ובעולם להחמיר מאוד את הקריטריונים לרישוי נשק ולהגבלתו. פיקוח נפש כבר אמרנו?

גלגולי מילים

עם כל הכבוד לדוברי יידיש, המבקשים להגן בלהט על שפת אימם, וטוענים שהמילה 'וויברס', ששיחרר איווט ליברמן לחלל האוויר, פירושה ביידיש נשים, וכי זו אינה מילה גנאי, נראה שהם אינם מודעים לדינמיקה של שפות ולגלגוליהן. לא פעם אחת, במהלך שאילת מילים של השפה העברית משפות אחרות, מילים נייטרליות בשפת המקור, מקבלות קונוטציה שלילית. רוצים דוגמה? בבקשה. המילה 'פרֶחה' בערבית פירושה לא אחר מאשר שמחה, אז איך זה שבעברית היא הפכה למילת גנאי, המציינת נשים צעירות קלוֹת דעת? התשובה היא, השפעות לשוניות אחרות שקָרו במהלך גלגולי המילה (לדוגמה פרחה הושפעה מהמילה פירחח, בגלל הדמיון הצלילי שבין המילים). הוא הדין למילה וויברס. מה פתאום החליט ליברמן להטיל את 'הפצצה האידית', בעיצומה של מסיבת עיתונאים בעברית, על יריבותיו הח"כיות מהשמאל, שמתחו ביקורת על זיכויו, אם לא הקונוטציה השלילית, שנלווית למילה זו, של נשים פטפטניות? וכמו תמיד ביידיש העסיסית זה נשמע יותר טוב. כן, כך חלפה לה תהילת עולם של מילים לטובת הסלנג המוּכר, כדי לגרום לנו לחייך.

מֶסר לאומה

בדומה לשדרן גלי צה"ל, עדי טלמור ז"ל, גם ענת גוב ע"ה ביקשה לשלוח את הכתבה האחרונה בחייה לתיעוד בעיתון, בעל הרייטינג הגבוה במדינה, כסוג של הנצחה ואנדרטה לזיכרה. האם זו עוד דרך של סלבריטאים לפרסם את עצמם אחרי מותם? אולם בעוד שאצל טלמור, שלא שיתף איש במחלתו הממארת, מדובר בכתבה אישית נטו, המתעד את מסעו הבודד אל המוות, אצל גוב מדובר בראיון עם עמיתה, אריק קנלר, כחלק בלתי נפרד משיתוף הציבור במחלתה. דומה כי אצל גוב, בניגוד לטלמור, מעֵבר להנצחה חשוב לה להעביר בכתבה מֶסר לאומה. כמי שהייתה מעורה בחייה, פוליטית וחברתית, בחיי הציבור, היא מוצאת לנכון לשדר לו את תובנותיה גם במותה. אין ספק שמגוב ניתן ללמוד על מיצוי ערך החיים ויופיים, על התמודדות עם מחלת הסרטן ועם תובנותיה, על ההומור ככלי בהתמודדות עם המחלה, וכי מחלה אין פירושה סוף החיים אלא היא מהווה מתן הזדמנות לצמיחה מחודשת. גוב מלמדת כיצד להפיק את התועלת המירבית גם ממחלה קשה ומצביעה על המוות כהרפתקה חיובית. בכך היא משמשת מודל, ואולי גורו, לניפוץ מיתוסים מפחידים, בעיקר בכל הנוגע למחלת הסרטן ולמוות. עם זאת דומה שכבר בחייה השתנה היחס למחלת הסרטן, שהפך ממחלה מסתורית למחלה ריאלית מדוברת. לקינוח כדאי להבהיר שהיהדות היא נגד הקבורה בארון, כדי להבליט את מהות המוות: "מעפר אתה ואל עפר תשוב".

האקדח מת?

דומה כי באמריקה הגדולה האקדח מת, ולא מצחוק, אלא בנסיבות טרגיות, בעקבות ריבוי מקרי הרצח הסדרתי. האבסורד הוא, שלמרות זמינוּת הנשק ברשות האזרחים, כאילו היה אקדח צעצוע, דווקא המאבטחים בבתי הספר אינם חמושים. אין ספק שהשילוב של נשק זמין לכל, בילוי(!) במיטווח והפרעת אישיות הוא שילוב קטלני שחייב להדליק נורה אדומה אצל הרשויות, לא רק בארצות הברית, בעקבות הטבח בבית הספר בניוטאון, אלא גם בארצנו הקטנטונת, שֶבָּהּ רכישת הנשק מוגבלת. למרבה הצער מאבטחים רוצחים, שהשתמשו באקדח שברשותם, לצורכי אבטחה, ככלי רצח, בפרט של בני משפחה, עלו לא פעם לכותרות, במיוחד בשנים האחרונות. לאחרונה היה זה המאבטח, גבי קורסונסקי, החשוד ברצח כפול. השאלה היא, היכן המשרד לביטחון פְּנים וחברות השמירה? מדוע הם אינם מחמירים קריטריונים בכל הנוגע לרישוי נשק, בכלל, ולקבלת מועמדים לעבודה בפרט? מדוע הם אינם בודקים די את כשירוּתם הנפשית, החשובה לא פחות מהכשירוּת הפיזית, לשאת נשק? די לקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק! ובא לחיי ציון גואל.

הרוויח פעמיים

אין ספק שהתפטרותו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, היא בראש ובראשונה צעד פוליטי מבריק. בהתפטרותו הוא הרוויח פעמיים - את מיקוד תשומת הלב הציבורית בבחירות למפלגתו, במקום בו ובתיק הפלילי. מעֵבר לכך, הוא זכה לברכת מפלגות השמאל(!) בנקיטת צעד זה, ולנקודות זכות בדעת הקהל, שהיקנו לו יחסי ציבור חינם אין כסף. יש לזכור, כי עם כל הכבוד לחברי הסיעה, המקנים לו כוח אלקטורלי, הוא עדיין רואה את עצמו מבחינה סמכותית בעיקר מפלגה של איש אחד. הפרישה בכבוד, במקום הדחה, היא צעד טקטי, שאותו נקטו, בהמלצתו של ליברמן, גם חברי סיעתו, אנסטסיה מיכאלי וסטס מסז'ניקוב. אלא שבמקרה שלו מדובר בנסיבות משפטיות. הוא חסך הגשת בג"צים מיותרים והשפלה אישית וציבורית בעקבותיהם, שהיו להם השלכות שליליות על הבחירות למפלגתו. בדומה לאולמרט המשופשף, יצא אף הוא, שועל פוליטי ותיק וערמומי, בזול מתיקים פליליים כבדים.

השמיים לא הגבול

דומה שאִם בעבר פנינה רוזנבלום הייתה כמודל יופי הפָּנים של המדינה, הרי עִם כניסתה לעולם העסקים , כששְמה הפך למותג עסקי מצליח, היא הייתה גם האצבעות של המדינה. היא לא רק מנפצת את המיתוס שיופי ועסקים לא הולכים ביחד (כשאת היופי היא הפכה לעסק קוסמטי, המזוהה כאמור עם שמה), אלא מוכיחה שברצון ובשקדנות (כמובן עם כישורים מתאימים) אפשר להשיג הכל. אולי רק המרוץ לראשות הממשלה חסום, גם אם מבחינת שאיפותיה, נראה שאפילו השמיים הם לא הגבול. יתר על כן, מַכירים את מאמר חז"ל "היזהרו בבני עניים", שמהם יֵצאו עסקים? פנינה, שבנתה את עסקיה בעשר אצבעות, כפי שהיא מעידה על עצמה, היא בהחלט ההוכחה לכך שהעוני, בניגוד לסטראוטיפ, לא רק שאינו מהווה מחסום לקידום אישי ופיננסי, אלא יכול להוות מנוף לעסקים. ובקיצור, מי שהייתה דוגמנית מיתולוגית משמשת כיום מודל לשילוב המנצח של הנוסחה המשולשת - יופי, עסקים ומסורת. כל הכבוד!