בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה חדה במספר הנשים בגיל הפריון שהחלימו ממחלת הסרטן. הגורמים לכך נעוצים בעיקר בגילוי מוקדם של המחלה, שמאפשר להתחיל בטיפול לפני התפשטותה. לפי הערכות, אחד מכל 250 אנשים באוכלוסיה הבוגרת כיום, החלים בעבר ממחלה ממארת של גיל הילדות.
חרף שיעורי השרידות הגבוהים, טיפול כימותרפי - ובמיוחד פרוטוקול הכולל ציקלופוספאמיד או תכשירים אחרים מקבוצת האלקלואידים - עלול לפגוע באופן משמעותי בתפקוד השחלות. גם השתלת מח עצם ורדיותרפיה כל-גופית מהווים גורמי סיכון לאי-ספיקה שחלתית. הפגיעה בפוריות תלויה בסוג הטיפול ובמינונו, וכן בגיל המטופלת.
לפני כ-20 שנים, כאשר שיעורי השרידות ממחלת הסרטן היו נמוכים, עיקר הדאגה של הרופאים המטפלים התמקדה במאמץ להשאיר את האישה בחיים. כשהוקמה יחידת ההפרייה החוץ גופית בליס, בשנת 1984, האופציות שעמדו בפני אותן נשים שהחלימו מסרטן ורצו להרות, אך נותרו עם פגיעה בלתי הפיכה, היו תרומת ביציות (במקרה שהנזק היה מוגבל לשחלות בלבד) או פונדקאות (אם גם לרחם נגרם נזק כתוצאה מהמחלה עצמה או מהטיפולים).
מאז אותם ימים, חלה התקדמות טכנולוגית אדירה בתחום הקפאת רקמות, במיוחד בכל הנוגע ליכולת הבקרה הממוחשבת על הטמפרטורה בכל רגע נתון בתהליך ההקפאה וההפשרה. עד לאחרונה, ההקפאה בוצעה באמצעות הורדה הדרגתית של הטמפרטורות, כך שטמפרטורת היעד - מינוס 193 מעלות - הושגה בתוך שעתיים וחצי. אחת הבעיות בשיטה זו, היא היווצרות גבישי קרח שפגעו בסידור הכרומוזומים על מישור המטאפאזה בסיבי הכישור. לאחר ההפשרה יש התקשות של המעטה הפוליסכרידי שעוטף את הביצית (zona pellucida) דבר המקשה על חדירת הזרע.
בשנים האחרונות נקלטה בליס טכנולוגיית הקפאה חדשה (Vitrification) - זיגוג, המונעת היווצרות גבישי קרח בתהליך ההקפאה. בשיטה זו מקפאים את הביצית במדיום מיוחד, המגן על התא ומגן עליו מפני יצירת גבישים בזמן ההקפאה. ההקפאה עצמה מתבצעת במהירות גבוהה ביותר, שמושגת בתוך שניות. שיעור ההפריה המדווח בשיטה זו מגיע במחקרים מסוימים לזה של ביציות שלא עברו הקפאה.
כיום, הטיפולים האונקולוגיים בנשים מתחת לגיל 40, נעשים במקביל לבניית תוכנית לשימור הפריון. הטכנולוגיה מאפשרת לנו כיום לבצע ארבעה סוגים של טיפולים לשיפור פריון: הקפאה, טיפול כירורגי, טיפול תרופתי וניתוחים משמרים.
