חוכמת ההמונים יצרה מציאות פוליטית חדשה בישראל. הבוחרים כאילו והתייעצו ביניהם לפני ששלשלו את הפתק לקלפי.
המסקנה הקולקטיבית שהתקבלה: בתל אביב ובדימונה, בירושלים ובקריית שמונה, בבאר שבע ובאריאל, שיש להצר את צעדיו של נתניהו, יש לסנדלו, אולם לעשות זאת בזהירות. הבוחרים קיבלו החלטה גורלית: הם הבינו, מבלי שתאמו ביניהם, שבשלב זה אין תחליף לנתניהו, הוא המבוגר האחראי שחייבים לאפשר לו להמשיך להחזיק בהגה הספינה שלנו, המיטלטלת במים הסוערים שבמזרח התיכון. נתניהו זכה באמון הציבור בערבון מוגבל, עם יד אחת קשורה מאחור.
הבוחרים אנסו את נתניהו להשתחרר מחיבוק הדוב של המפלגות החרדיות, וכפו עליו שותפים חדשים, שהבטיחו לחולל שינויים משמעותיים בהתנהלות השלטונית ורפורמות חוקתיות מרחיקות לכת.
הברית לפיד בנט חייבת להוכיח את עצמה במבחן המעשה. השניים יימצאו תחת עיניהם הבוחנות של הבוחרים, שהושיבו אותם ליד שולחן הממשלה והכניסו אותם לכנסת. הם יבחנו מדי יום ביומו, האשראי שניתן להם מצומצם. אם חלילה יאכזבו וישמיעו את התירוץ האומלל: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" אזי הם יושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה דוגמת קדימה והדומות לה. אך אם יגשימו ולו חלק מהבטחותיהם, אזי השמים הם הגבול, הן עבור תיקונה של המדינה היקרה לכולנו, והן עבור עתידם הפוליטי של מתקניה.
