X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
על "שיחות עם קאפו (רשיון להרוג)", או: "האודיסאה של ז'אק בלום" מאת איציק סיבוש
▪  ▪  ▪
נחשול של אנשים
"בצבא הכינו אותו היטב להסתערות מטווח קצר, בינוני או ארוך, לטיפול בפצועים ולנקיטת כל האמצעים, גם אם פולשניים, להצלת חייהם. אך לא לימדו אותו כיצד לחדור לתוך נשמתו שלו, כדי לעצור את הדימום שמאיים לרוקן אותו ולהמיתו מבפנים".

   רשימות קודמות
  אני, מי שתמיד שנאתי
  אהבת אמת

גיבורו של הספר "שיחות עם קאפו" הוא יקי, קצין ישראלי, פצוע קשה בשדה הקרב במלחמת יום כיפור, שנמצא במצב של ספק חלום ספק הזיה, איבד את תחושת הזמן. השבר שחווה הקצין הינו טוטלי - נפשי ורוחני - בעקבות הדילמות שבהן התנסה בלחימה על המעוזים, בעת ביצוע פקודה לפינוי פצועים ללא לוחמים. בדיעבד הוא מבין כי ביצוע ההוראות שבידו עלה לאנשים - שבשעתו יכול היה לחלץ ולהציל - בחייהם. סדר הזמנים הכרונולוגי מתערבב לו והוא נזכר באירועים מתקופות שונות של ילדותו. מצוקתו מעלה מן האוב בן לוויה בלתי שגרתי, הקאפו השוכן בתת-הכרתו - שהקצין יקי יודע לבטח כי התלבט בדילמות דומות של גזירת חיים ומוות, ועשוי להיותלו ל"בר שיח". עמו יוצא המ"פ הפצוע למסע רוחני שמתגלגל במוחו הקודח וההוזה.
הוא נזכר במחזה שכתב בהיותו תלמיד תיכון על דמות של קאפו. זו מבוססת על סיפור חייו של אליעזר (אצ'ה) גרינבוים, בנו של מנהיג יהודי ידוע בפולין ושר הפנים בממשלת ישראל הראשונה - יצחק גרוינבוים. במצב זה של ספק חלום ספק הזיה, מנהל יקי שיחות עם הקאפו.
תנאי הפתיחה ל"דיאלוג" הם רעים: הקאפו - קומוניסט שחי ונשם "אידיאולוגיה" (מושג שהפך נלעג אצל צעירים בני דורו של יקי), חלק מציבור "שהלך כצאן לטבח", היה מושא לביקורת, אפילו בוז, בקרב ה"צברים", וגרוע מכל, שירת את אדוניו המרצחים. לעומתו, בן שיחו הוא צעיר שבקליפתו החיצונית נראה כקצין כל-ישראלי. הניגוד לכאורה אינו בר גישור. קצה החוט שמקשר ביניהם בתחילת ה"אודיסיאה" הוא גורלם המשותף בעת היותם לכודים, מבודדים ומוקפים בכוחות אויב במצב שאינו מותיר תקווה.
"רק שנים ספורות קודם לכן, בשנת לימודיו האחרונה בתיכון, כאשר העלה התלמיד יקי את המחזה שכתב - שבו הציג את הקאפו מאושוויץ כחייל במשוריין המכותר על-ידי ערבים בקרבות תש"ח - לא היה מעלה כלל בדעתו שייקלע למצב כה דומה. ודאי שלא היה אפילו מעלה בדמיונו שייקלע לדילמות דומות לאלו של הקאפו, בעיות מהסוג של 'רישיון להרוג'"...
"בצבא הכינו אותו היטב להסתערות מטווח קצר, בינוני או ארוך, לטיפול בפצועים ולנקיטת כל האמצעים, גם אם פולשניים, להצלת חייהם. אך לא לימדו אותו כיצד לחדור לתוך נשמתו שלו, כדי לעצור את הדימום שמאיים לרוקן אותו ולהמיתו מבפנים".
העיקר המחרוזת
הספר בנוי מקטעים שונים, לעיתים בעלי אופי ויזואלי, הממחישים את קרבות מלחמת יום כיפור, את דמותו של הקאפו בתקופות שונות של חייו ובכלל זה במחנות ההשמדה, אירועים שהתרחשו במחנות ההשמדה, את דמויות הוריו של יקי, את תיאורי החיים בארץ בשנות ה-50' וה-60' כשהיה ילד, המזכירים לי במידה מסוימת את "שואה שלנו" וקטעים מסוימים מהספר "בשבילה גיבורים עפים" של אמיר גוטפרוינד, את אווירת המסיבות והפנטזיות הרומנטיות של תלמיד תיכון באותה תקופה, ועוד.
הלינקים במהדורה הדיגיטלית תורמים לחוויה הויזואלית שעולה גם מהטקסט עצמו. הסגנון המיוחד שמשלב מראות ויזואליים המזכירים חוויה קולנועית, עם דיאלוגים שיכולים להיות חלק מתסריט קולנועי או של מחזה בתיאטרון, עם ויכוחים בעלי אופי אידיאלוגי-פילוסופי היוצרים הקבלות מעניינות בין יקי הקצין הצבר לבין הקאפו ניצול השואה מוסיפים לחוויית הקריאה נופך בלתי שגרתי. בקטעים רבים סגנון הכתיבה הוא במכוון דיווחי, יבש, כמעט כמו דוח צבאי השואף לתת עדות ולהימנע מכל סנטימנטליות.
המעבר בין הז'אנרים השונים והקושי לקטלג את הטקסט לז'אנר מסוים תואמים את החוויה שעובר הגיבור, כאמור, של ספק הזיה ספק חלום. זו מלווה בדיאלוגים שהוא מנהל עם הקאפו שהוא בעצם דמות במחשבתו, וברעשי רקע של המלחמה, מכשירי הקשר, מוזיקה הבוקעת כנראה ממכשיר רדיו פתוח, ומראות של דמויות ספק אמיתיות ספק יצירי דמיונו, של צבעים שונים ועוד.
המעבר בין תקופות שונות ואירועים שונים משקף את המחשבה והזיכרון האנושיים שאופיים הוא אסוציאטיבי ולא לינארי. הקאפו אף אומר שהסדר של המחשבות פחות חשוב. "חוט המחשבה פחות קריטי, תמיד אפשר להשחיל את הצדפות הבודדות כך או אחרת. גם אתה עצמך מסוגל לסדר את אותן הצדפות כך או אחרת, העיקר המחרוזת".
לטקסט יש הרבה רבדים המאפשרים מגוון פרשנויות. תיתכן פרשנות פסיכולוגית שתתמקד בהזיותיו של הגיבור. במקביל תיתכן גם פרשנות היסטורית חברתית שתבחן את "האמת ההיסטורית" של דמות הקאפו ואת אוטנטיות תיאוריהן של שנות ה-50' וה-60' בארץ. ניתן גם לנתח את הדילמות המוסריות של הקאפו בהשוואה לדילמות של מנהיג וגם של יקי בשדה הקרב, שנאלץ על-פי פקודה לא לפנות אנשי מילואים ששירתו במוצבים בסיני ובכך הפקיר אותם לגורלם, בדומה לדילמות של הקאפו שהיה עליו במצבים רבים לקבוע מי יחיה ומי ימות. יקי אומר כי החינוך הדתי שקיבל לא עזר לו: "הלא בבית הכנסת שאליו היה הולך מדי יום כיפור, מועד שעליו היה משתדל להקפיד, נאמרה התפילה: 'מי יחיה ומי ימות... מי במים ומי באש...', אך לא עליו הוטל לגזור דינם של אנשים, הלא אלוהים עושה זאת!...".
ניתן למצוא גם מקבילות בין ה"קאפואיזם" כמשל ובין החלטות פוליטיות. שכן, לדוגמא, החלטות פוליטיות עלולות לקבוע גורלות של אנשים בדומה להחלטות שאיתן התמודד הקאפו. הקאפו טוען כי "כל הזמן אנחנו הורגים, בין באופן אקטיבי ובין פאסיבי, לפעמים באי-הושטת עזרה או עיכוב סיוע, בהחלטות שגויות, בין שבמודע ובין שלא. הורגים בין בשפיכת דם או בדמים. בסוף, הכל מתורגם לחיים ומוות". כמובן, על כל דיון פילוסופי להבחין בדומה ובשונה שבאנלוגיות השונות. בתוך כך יש להבחין בין אילוצים הנובעים מכורח פוליטי או ממגבלות של העולם הפיזיקלי, לבין אילוצים המבטאים את הרוע האנושי.
הספר הוא גם מסע נפשי של הגיבור שכאמור לא הוכן לעצור את הדימום הפנימי של נשמתו המאיים לרוקן אותו ולהמיו מבפנים. זהו מסע נפשי של הגיבור המבקש לחזור לתחושות הקודמות שהיו לו לפני המלחמה, אך ייאלץ, אם יישאר בחיים, להתמודד עם פציעות, מצפון מייסר בגלל החלטות שגויות ופצע נפשי שמדמם מבפנים, בדומה לתלאות מסעו של אודיסאוס, כפי שנרמז בשמו החלופי של הספר.
כמו עוגת טורט שלוש שכבות
הספר מנגיד מערכות ערכים שונות וסגנונות שונים של שיח ואמונות:
  • התרבות של היום המתאפיינת בחשיפה אישית מסיבית באמצעי התקשורת השונים, מול מערכת הערכים של ההורים של יקי ששאפה להציג מצג כי הכל מושלם "המוטו היה שבחוץ יש להיראות 'טיפ-טופ'. שנים לקח לו עד שהבין שהדבר עלול היה להיות קשור לכורח להיראות טוב בסלקציות, כאשר קשיים שומרים בבית ואין מוציאים החוצה". עם זאת, ייתכן כי ההבדל אינו גדול כל כך. גם כיום החשיפה בפייסבוק היא במידה רבה העמדת פנים (תרתי משמע) והצגת מצג של "חיים מושלמים". יש כאן אולי גם מחוכמת השפה העברית שהבינה שבכל הצגה של הזהות העצמית (פירוש מילולי של העמדת פנים במשמעות הצגת הפנים שלך) יש גם זיוף.
  • התרבות הצברית הבזה לניצולי השואה מול זו של ניצולי השואה עצמם. עם זאת, יקי מודע כי השאיפה ליצור כאן דמות חדשה שונה, היא במידה רבה אשליה: "כל מה שקורה 'פה' איכשהו תמיד קשור ל'שם'... אי-אפשר לברוח מהעבר". התרבות הצברית מתוארת כאן כשטחית, שחצנית המזלזלת בניצולי השואה שהובלו "כצאן לטבח". "הכנות קפדניות נחשבו 'סבוניות' והספקנות ל'גלותיות'. האלתור הפך לשיטה מנצחת, והצברים שגדלו על ברכי הברדק נהיו מפקדי צה"ל: גזעיים, יפי בלורית, הרבה יותר כריזמטיים מכם הגלותיים, פחות מחושבים, תמיד מאלתרים ולפעמים גם מחלטרים... אפשר להגיד גם אמיצים, כן, אבל כעת מתברר שלא מספיק: לא מספיק אמיצים כדי לדפוק על השולחן ולהגיד שצריך לחשב סיכונים, שזהירות אינה פחדנות". שאלה שאותה ניתן לעלות בעקבות הספר היא האם מערכת הערכים הצברית תרמה ליהירות ולכישלון מלחמת יום כיפור?
  • הבדלי סגנון בין יקי לקאפו. הקאפו מייצג שיח אידיאולוגי, בעוד שיָקי מיHצג שיח יותר תכליתי Vמלגלג במידה מסוימת על הסגנון האידHאולוגי עם המילים "המפוצצות". " יקי: 'שמע, זה כבר מעבר לכיפופי ידיים, אתה פשוט מסוגל להוציא בן אדם מדעתו. סגנון הדיבור שלך פשוט מעצבן. אתה לא מדבר. אתה נואם. אין דיבור שלא כולל הרצאה היסטורית, הטפה אידיאולוגית או ניתוח אנליטי, ולרוב שלושת המרכיבים גם יחד. כמו עוגת טורט שלוש שכבות... קצת פחות טעים, כמובן".
על מוסר ואתיקה
המחבר מציג מגוון של דילמות בתחומי האתיקה, וכאן יובאו רק חלק מהן:
  • תפקיד המנהיג ובאילו נסיבות מותר לו להקריב את הפרט כדי להציל את הכלל. לדעת הקאפו, "כשאתה אחראי לגורל קבוצת אנשים, הצד המשפטי וההומניטרי פחות דומיננטי, אתה פחות רואה לנגד עיניך את האינדיבידואל. אתה מחשב את מהלכי הקבוצה ואת סיכויי הישרדותה, גם אם הם קלושים. זו המטלה המונחת על כתפי המנהיג. לעתים אתה מקריב את האינדיבידואל כדי לעמוד במשימת הקבוצה, במקרה זה נסיונה להינצל כנגד הסיכויים, כפי שהמפקד הצבאי מקריב נפגעים במילוי משימתו".
  • עד כמה ובאלו נסיבות מותר לשקר לציבור. אומר הקאפו: "'לנין כתב שלהגיד רק את האמת זה מנהג זעיר בורגני, לוקסוס של אנשים חסרי דאגות וחסרי מטרות בחייהם. לדעתו מוצדק לחלוטין לשקר למען השגת מטרות חשובות. כקומוניסט אני מסכים עם דעה זו".
  • מהי אחריות הפרט, במקרה זה הקאפו, מול זו של החברה או הנסיבות שנכפו על הפרט? אומר הקאפו "לא האנשים אשמים, כי אם הסיטואציה, וגם החברה, שאיננה מאפשרת חלופות אחרות, ואיננה מותירה בפניהם ברירה".
  • האם קיימת אחריות אתית בעולם חסר רחמים? "אנשים עשו הכל, מעשים שלא יאומנו, כדי לשרוד. כל תא בגוף וכל בקטריה מנסים לחיות בכל מחיר, המוסר והאידיאות נדחקים במהירות הצידה".
  • מהו הגבול שמעבר לו מילוי הפקודה הוא מעשה בלתי מוסרי.
  • כיצד יש לנתח את מוסריותה של הפעולה - לפי כוונתה או לפי תוצאתה. הקאפו מגדיר את התנהגותו שנכפתה עליו כרצח בנסיבות של התגוננות: "הנסיבות, הכוונות והמניעים כמובן חשובים. יש הבדל אם מדובר ברצח סתם לשם תאוות רצח...ובין רצח בלית ברירה, הסתערות חייל בקרב, לדוגמה, או רצח בנסיבות התגוננות".
  • האם יש לנו יכולת להבין את מה שקרה בשואה או רק לדעת. הסופר פרימו לוי מתאר מפגש בינו לבין קצין גרמני. הקצין מתבונן בו במהלך שיחה שהם מנהלים. אומר לוי, כי לוּ הבין את המבט הזה של הקצין, היה מבין את כל מעשי הרייך השלישי. אך כמובן אין באפשרותו להבין. לוי טוען כי אי-האפשרות להבין אינה פוטרת אותנו מחובת מתן-עדות. לדברי הקאפו, "מה שכתוב בספרים ובעדויות חשוב...אבל זו אינה יכולה להיות האמת לאמיתה, כי בעצם אין אמת אחת". במילים אחרות, העדות היא חשובה אך היא אינה הבנה.
  • מהו הגבול הדק שבין שיתוף פעולה וציות הנחשב לחיובי לבין שיתוף פעולה וציות הנתפסים כבגידה.
האם אנו מסוגלים לשפוט את פעילות הקאפו ואת מניעיו. מורכבות החיים לעומת שטחיות השיפוט הביאו את חז"ל למסקנה אל תשפוט את חברך עד שלא תגיע למקומו. חבריו של הקאפו למחנה בוודאי לא יכלו להבין את מניעי פעולתו. "אתן לכם דוגמה", מספר הקאפו, "מספיק ששמעתי שהולכת להיות סלקציה, והדבר גרם לי להזדרז ולהוציא את כל החולים לעבודה, לפעמים במכות קשות. כמובן שלא יכולתי לגלות להם את הסיבה לכך, כי מישהו היה מלשין מיד, אם בתקווה לתגמול או סתם משנאה, שטרפה את דעתם של רבים. היה ובסוף היום חזרו מהעבודה וראו שכל החולים האחרים נלקחו, הבינו שצדקתי". והוא ממשיך: "את ההצלה לא רואים, וזו גם איננה ודאית, אך את המכות רואים ועוד איך! רואים ולא שוכחים". בנוסף, מספר הקאפו כי את עודפי המרק נתן לאלה שהיה להם סיכוי לשרוד. ברור שהשבוי שלא זכה למנת המרק שלו לא יכול היה להסכים לשיקולי הקאפו. אומר הקאפו "גיהינום אושוויץ איננו מאפשר דרכי נועם. גם כדי להציל אתה חייב לחבוט ולהרביץ".
הפכה לכתם בצבע אדום
המחבר מדגים את העמדה שמייצג פרימו לוי שאין שלמות במצב האנושי. השלמות היא למלאכים בלבד. לוי חיפש בכימיה את היסודות הטהורים אבל הבין כי ברגע שהחומרים מתערבבים, מתחילים לתסוס, נוצרים בהם חיים והם מזדהמים. טוהר מוסרי ללא רבב אינו קיים. בספרו "הטבלה המחזורית" הוא מדבר בשבח המחלוקת ובשבח הזיהומים. (האזכורים של פרימו לוי מתבססים על הרצאתו של הרב דניאל אפשטיין בנושא).
המחבר מראה כי על-אף הבדלי האישיות בין יקי לבין הקאפו, ועל-אף הנסיבות השונות, הם נאלצו לקבל החלטות שהשלכותיהן דומות. יקי ממלא את הפקודות ומפנה רק את הפצועים ולא את חיילי המילואים במוצב. לאחר מכן עולות במוחו מחשבות על גורל חיילי המילואים, "תכל'ס, הרגנו אותם, חולפת המחשבה, שלרגע מתבהרת, 'שלחתי את המילואימניקים לדרכם האחרונה, כמו קאפו, לא היה להם סיכוי לשרוד'...". הקבלה נוספת לתקופת השואה היא כאשר יקי שם את ידו על הפצוע על-מנת למנוע מחיילים מצריים לשמוע את הגניחות, והפצוע לאחר מכן לא הגיב. כלומר ייתכן כי יקי הביא בכך למותו.
בספר מתוארים מצבים שבהם הפרטים איבדו את צלם האדם, איבדו את הפנים האנושיות. הקאפו, הקומוניסט הקשוח, העשוי גרניט או ברזל לכאורה, מבטא זאת:
"להוצאות להורג, לסלקציות, למכות ולהתעללויות מתרגלים
והופכים אדישים. זה הפך לחיזיון יומיומי, כך שנדמה שכבר אבדה היכולת לחוש אמפתיה או רחמים, עד שפתאום אירוע לכאורה פעוט, כמו מבט עיניו של נער מכה בך.
"אותה תחושה חזרה שוב כאשר אחד האסירים העוזרים לי סיפר על ילדתו שהופרדה מידו בסלקציה ויותר לא נראתה. היא הייתה בת שלוש, שערה קלוע בשתי צמות קטנות ולבושה במעיל אדום, כאשר ירדו מהקרונות. הם התקדמו אל הלא נודע בתוך המון אדם. הוא אחז בידה האחת ואשתו אחזה בידה השנייה".
יקי חש מסביבו נחשול אנשים נדחקים לפנים.
ברקע קרונות בקר של רכבת, ואנשים נדחקים מן הפלטפורמה אל תוך המחנה כדי לא לספוג מכת אלה, שהונפה מדי פעם באוויר.
"האיש ואשתו זורמים עם הנחשול בעוד שהילדה אוחזת את ידיהם אביה ואמה. יקי רואה את הילדה צועדת בסמוך אליו. הוא אינו מצליח להבחין בפניה, אשר מכוסים בשערה המתולתל. נדמה לו שהוא חש את אחיזת ידה, קטנה כשל בובה רק מעט קפיצית וחמה יותר, מגע יד שתמיד מצליחה להעביר לכף הבוגר האוחז בה דחף מיידי לגונן.
לפתע הנחשול מתפצל מול קבוצת אנשי אס.אס. המחלקים את הצועדים לשניים, ומסמנים את הכיוון לימין או לשמאל. בתוך שניות המשפחה מופרדת בסלקציה. כף ידה של הילדה נתלשת כאשר היא ואמה מופנים שמאלה והוא ימינה, ונסחפות בזרם ההולכים. הילדה עוד מספיקה להרים את היד שבה אחז שנייה קודם לכן, לנסות לנפנף לעברו בעודה מתחילה להפנות אליו את פניה, אך הם מוסתרים על-ידי הבאים אחריה. לפרק זמן מסוים עוד אפשר לעקוב אחר המעיל האדום שלה, אשר צץ מדי פעם, בעוד היא הולכת ומתרחקת והופכת לכתם צבע אדום.
כתם הצבע קטן והולך עד שנמוג ונעלם".
אובדן הפנים האנושיות הביא את הפילוסוף עמנואל לוינס לראות חשיבות כל כך גדולה בפנים האנושיות. לוינס רואה בפנים את רגע החיבור בין האלוהי לגשמי. הפנים הן הנושאות עבורנו את המשמעות האתית של להיות אדם בעולם. "לוינס אינו תופס את הפנים בתור קלסתר או ארשת מסוימים, אלא בתור תזכורת מוסרנית: לא לגלות אלימות כלפי האחר. כאשר רואים אף, עיניים, מצח וכיו"ב, מתייחסים אל פני האחר כאל חפץ, כאל אובייקט. האופן האותנטי ביותר לפגוש את האחר דרך פניו הוא לא לתת את הדעת אפילו לא לצבע עיניו", כותב זאב לוי בספרו "האחר והאחריות - עיונים בפילוסופיה של עמנואל לוינס".
"שיחות עם קאפו" כבסיס לדיון
הספר יכול לשמש כבסיס לדיון היסטורי, חברתי, צבאי ופילוסופי במגוון השאלות שרק חלקן צוינו לעיל. ככזה כדאי להביא את הטקסט או חלקים ממנו בפני תלמידי תיכון כחומר רקע לדיון. כך לדוגמה, ניתן לקיים דיון באשר להתנהגותו של הקאפו לפי קריטריונים מוסריים, בהתאם לגישה - הקאנטיאנית, הדתית , התועלתנית או אחרת - שמאמצים, וכיצד היו אלו מתמודדות עם הדילמות שהוצגו בספר.
יתר על כן, גם המפגש בין עולמות שונים המיוצגים על-ידי דמויות בעלות השקפת עולם שונה הוא מרתק. כתרגיל בבתי הספר ניתן לבקש מהתלמידים ליצור דיאלוג דמיוני בין דמויות בעלות השקפת עולם שונה. ניסיון להבין דעות מנוגדות הופך אותנו בהכרח לבני אדם יותר ליברלים ופתוחים. בהקשר זה כותב הרב דניאל אפשטיין המעביר כעת ב"קתדרה" סדרת מפגשים דמיונית מרתקת בין הוגים, פילוסופים, משוררים ופסיכואנליטיקאים עם נשמות גדולות שלא יכלו לפגוש בחייהם, כי "הם חושבים, חולמים, כותבים ומתפללים על מה שמטריד אותנו בשפות שונות ובנסיבות שונות - על הסבל, הרוע הקיצוני, התקווה והאמונה בבורא האדם ובאדם. עולמות אלה חייבים להיפגש ולשוחח גם אתנו - זו תקוותנו ואמונתנו".

לאתר מגזין מראה
* הרשימה מתבססת על הבלוג של הכותב. המחשבות מתבססות על המהדורה העברית של הספר שלא הופצה מסחרית. ניתן לרכוש את המהדורה האנגלית באמזון בקישור [קישור]
הכותב הוא כלכלן המשמש כראש אגף כלכלה במשרד האוצר, ולאחרונה מפרסם בלוג בנושא מחשבות על ספרים.
תאריך:  07/04/2013   |   עודכן:  07/04/2013
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
איתמר לוין
ההתנגדות היהודית לנאצים בהעדר כוח מזוין
איתמר לוין
שמועה בלתי מבוססת על השימוש בגופות הנרצחים
איתמר לוין
כך נוצרו עשרות אלפי רוצחים
איתמר לוין
ביטוי שהשימוש בו נפסק לאור התקדמות המחקר
איתמר לוין
הדרך לרצוח תוך כדי עבודות כפייה
רשימות נוספות
מראה  / מי ומי    | 
אפילו לא תמורת נזיד עדשים  /  דפנה נתניהו
דמוקרטיה של שבטים   /  מרדכי קידר
פני הקואליציה לאן?  /  אהוד עילם
המאבק על ירושלים  /  ניבה פון וייזל
שוות יותר   /  זאב הולנדר
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il