התקופה שבין פסח לשבועות, מוגדרת בתודעה הישראלית כימים שבין שואה לתקומה. ימים אלה ראשיתם ביום השואה, דרך יום הזכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות, וסיומם במצעד 'ריקודגלים' המסורתי של הסרוגים ביום ירושלים. לעומת זאת, בניגוד למועדי היהדות, תקופה זו נחשבת לחור שחור בהווייה החרדית, שאינה מכירה לכאורה בימים אלה.
נדמה לי, שהמחלוקת על אופיים של ימי הזכרון ויום העצמאות בין החרדים לחילונים, מתמקדת בסוגיית סדרי עדיפותה של ישראל כמדינה יהודית או דמוקרטית. לא סוד הוא שאצל החרדים, כמובן, המדינה היהודית היא שצריכה לקבוע את סדרי השלטון והמינהל כאן. ולכן הם מניפים את דגל השבת והכשרות כסמלי המדינה, ואינם מייחסים חשיבות רבה לטקסי הזכרון ויום העצמאות שבהם הם רואים כידוע מנהגי גויים. אך ראוי לציין, שפרט לשוליים קיצוניים, רובם מכבדים אותם, כדי לא לפגוע ברגשות הציבור.
לעומת זאת, אצל חילונים רבים, המדינה הדמוקרטית עומדת בראש סדרי העדיפות והיא שמכתיבה בעיניהם את סדר היום הציבורי, המזוהה עם הישראליוּת. ולכן הם אינם מייחסים חשיבות לאופייה הדתי של המדינה, ומאַמצים טקסים אוניברסליים של העולם המערבי במועדים הנזכרים. לעומתם, הציבור הדתי-לאומי, ממזג את היהדות עם הישראליות ומקיים את הטקסים של שתיהן. עם זאת, ראוי לציין, כי לפי סקר שנערך לאחרונה, 65% (!) מהציבור, רואים את עצמם יהודים לפני ישראלים, מה שעדיין מעיד על הרוב המסורתי של הציבור.
התקשורת הכללית מותחת ביקורת חריפה על העיתונים החרדים שאינם מכירים במדינה ובטקסיה המיוחדים. האומנם? האם העובדה שהם מתנגדים לטקסים זרים, פירושה שימים אלה נמחקו מתודעתם?
נכון, העיתונים החרדים הוותיקים - 'המודיע' ו'יתד נאמן', הם עיתונים סקטוריאליים וחינוכיים מובהקים, ומה לעשות, הם אינם מזדהים עם ימי הזכרון ויום העצמאות המזוהים בעיניהם עִם הישראליות החילונית. ובכלל לגבי יום השואה, האִם מישהו יכול להטיף מוסר לחרדים, שרובם איבדו בשואה את נשותיהם ותריסר ילדיהם, וללמדם מהי שואה? אין ספק שהציבור החרדי, שספג את המכה הקשה ביותר בשואה, אינו זקוק ליום אחד רשמי בשנה כדי לזכור אותה. הוא חי את האובדן הנורא יום יום ושעה שעה. הוא מנציח אותה בדרכים מסורתיות ביהדות, כמו אמירת משניות ותהילים לעילוי נשמת הקורבנות, הקמת מוסדות דת ומתן צדקה לזכרם והנצחתם בספרוּת הכתובה.
אולם, חבל מאוד שהמבקרים לא האזינו לרשתות הרדיו החרדיות, 'קול חי' ו'קול ברמה', שהקדישו שידורים נכבדים לימי הזכרון, לקורבנות החרדים(!), שנפלו חלל במערכות ישראל, וליום העצמאות. רדיו קול חי אף קיים דיון נרחב בשאלת יחסם של החרדים למדינה. בפאנל נטלו חלק אישים מכל קצות הקשת הציבורית, החרדית, הדתית והחילונית, וביניהם העיתונאי דרור אידר, הפרסומאי מוטי מורל ועוד.
מדוע המבקרים, המכבדים את עצמם, מסתפקים בקריאת שני עיתונים מגזריים מרכזיים בלבד, כדי להסיק מסקנות מסולפות נחרצות על הֲדָרת המדינה וטקסי הזכרון מהשיח ומהלקסיקון החרדי, ולא הקיפו מבחינה מקצועית את העיתונוּת החרדית בכללה, הכתובה והאלקטרונית, שהייתה ללא ספק מפריכה את הרושם המוטעה ואת הדעות הקדומות שלהם לגבי החרדים? מדוע לא קראו, למשל, את העיתונים 'מרכז העניינים', 'הקהילה' או 'השבוע'? ואולי לא רצו לתת לעוּבדות לבלבל אותם?
כי אילו היו טורחים לקרוא את השבועונים החרדים הכלליים, היו רואים, שבניגוד לעיתונים היומיים הנזכרים, הקדישו השבועונים כתבות נרחבות לימי הזכרון ולתולדות המדינה. אני מפנה אותם לקרוא את הכתבה המרכזית של המוסף החרדי 'עניין מרכזי', גליון 450, שהוקדשה, איך לא, לחללי צה"ל החרדים. לא פחות, והיא מציגה גלריה מרשימה בתחום זה. מה היה אומרים אז לנוכח דיעותיהם המתנפצות אל סלעי המציאות? האם היו טומנים אותן, ואת הכתבה כולה, אחר כבוד בסל המִחזוּר?
הנח"ל החרדי מתברר הוא לא המצאה חדשה. כבר במלחמת ששת הימים, הַרחק מאור הזרקורים, איישו אותו מיטב בחורינו, בוגרי הישיבות הליטאיות והחסידיות. האם שמעו המבקרים על ישראל שינדלר ומשה טובל הי"ד שנפלו במלחמת יום הכיפורים, וזכו לעיטורי גבורה בגין הקרבת חייהם למען החיילים? - וגם על דוד מרוזוב, שנפל במלחמת ששת הימים, ועל אהרן לוריא, חלל מלחמת שלום הגליל, וחרדים רבים אחרים המפארים גלריה הרואית זו?
יתר על כן, האם המבקרים הנכבדים יודעים כי אביו של ח"כ לשעבר יעקב מזרחי האגודאי, נפל במלחמת העצמאות? האם שמעו על אסון נאות הכיכר, שבו נמחצו למוות שלושה חיילים חרדים בשנת 1971? אז כדאי שיתעדכנו. לרגל יום ירושלים, שחל זה עתה, אי-אפשר לסיים רשימה הרואית זו, לתפארת הקהילה, מבלי להזכיר את "הגברדיה היהודית" המחתרתית, שפעלה להגנת העיר מפני פורעים ושודדים בזמן השלטון הטורקי, הרשומה אף היא על שם החרדים.
הגיעה השעה להשתחרר מהמיתוס המוטעה שהחרדים ממיתים את עצמם רק באהלה של תורה, ולא בשדה הקרב. ראוי שהעיתונות הכללית תערוך אחת ולתמיד תחקיר יסודי ומקיף על הישגי הגיוס החרדי לדורותיו וחלליו ותרומתם למדינה - החל ממלחמת השחרור ועד ימינו, כדי להפריך מיתוס זה.
