הובלת גז (וגם יצוא גז) מתבצעת בשתי דרכים: האחת - הזרמה בצינורות, והשנייה - הנזלת הגז (דחיסתו לנוזל) והובלתו במיכליות.
הנזלת גז מאפשרת יצוא גז למרחקים ושינועו על פני אוקיינוסים. מחיר הגז בארצות-הברית הוא נמוך ביותר, עקב שפע הגז המיוצר שם בטכנולוגיות חדשות, והוא נע בשנתיים האחרונות בין 2 ל-4 דולר ליחידה (מיליון יחידות אנרגיה בריטיות BTU), לעומת המחיר ביפן שנע בין 15 ל-18 דולר ליחידה. אירופה מרושתת בצנרת גז ממקורות ברוסיה, בים הצפוני ובצפון אפריקה.
העולם שופע גז, ונבואות החורבן מתנדפות עם כל גילוי חדש. נראה כי "קץ עידן האנרגיה" מבוססת נפט-גז מתרחק והולך. ארה"ב לבדה עומדת להיות בקרוב מפיקת אנרגיה גדולה מערב הסעודית כיום. מעצמת האנרגיה האמריקנית מתגבשת, למרות האיסור הפדרלי לקדוח ולהפיק אנרגיה במרבית שטחי היבשת, למרות הקושי הרגולטורי בהנחת צנרת גז ולמרות הקשיים הנערמים על הקמת מפעלים להנזלת גז והובלתו. הטכנולוגיות החדשות לייצור נפט מחולות זפת, מאבן ביטומנית, טכנולוגיית הקידוחים האופקיים והפרקינג המיושמות כמעט רק בצפון אמריקה (ורק בחלק זעיר שלה) - הן בלבד, כבר מניבות תוצאות מדהימות בהיקפן. אפשר רק לדמיין את הצפת האנרגיה הצפויה בעולם כשטכנולוגיות אלו ייושמו במזרח התיכון, באפריקה, ברוסיה ובאזורים "אסורים" באמריקה. כבר כיום יש בארה"ב חברות הבוחרות שלא להפיק גז שהתגלה בשל מחירו הנמוך המסכל את כדאיות ההפקה. כלומר, השוק דואג בעצמו "לשמר" עתודות גז לעתיד, ליום שבו יעלה מחירו. מדובר בשוק שבו מאות מפיקים מכל העולם כבר מתחרים כיום, וביתר אגרסיביות בעתיד, על כספם של הקונים הפוטנציאליים.
בתחום המים הכלכליים של ישראל התגלו כמויות גז גדולות מאד. מבנים גיאולוגיים דומים קיימים גם בחלקים אחרים באגן המזרחי של הים התיכון. מכרזים בינלאומיים לקידוחים ימיים בחופים של לבנון וקפריסין כבר בדרך, וזו רק שאלה של זמן שגם המצרים והפלשתינים יצטרפו לחגיגה. הגז בים התיכון מופק בטכנולוגיות ה"ישנות" - קידוח, אסדה, הזרמה בצינורות. טרם נאמרה מילה באזורנו על טכנולוגיות חדשות. ייצור נפט בישראל, ממרבצי הענק של פצלי שמן בחבל עדולם מצויים עדיין בשלבי ניסוי ראשוניים, תוך התמודדות עם מכשולים שמערימים המתנגדים הרגילים לכל פיתוח וקידמה. לא נופתע אם בשנים הקרובות יתגלו מרבצי גז גדולים נוספים באזורנו.
רק התלות באנרגיה מדאיגה משום מה את כולם?
אין הבדל בין מנגנון קביעת מחיר הגז בעולם לבין קביעת מחיר לכל מוצר אחר: היצע וביקוש. אם משק הגז בישראל יהיה פתוח לתחרות וליוזמה פרטית, יהיו מספר צינורות גז לאורך המדינה ולרוחבה, יהיו מספר מסופי פריקה לאורך חופי הים, ייתכן שיהיו מפעלים להנזלת גז ליצוא, וייתכן שיזם יניח צנרת גז בים לייצואו לאירופה וטורקיה.
בהעדר פיקוח על מחיר הגז של
יצחק תשובה ומפיקים ישראלים אחרים - המפיקים ינסו כמובן להשיג את המחיר המרבי האפשרי. השוק בישראל יוצר מספר חסמים "טבעיים" למחיר המקסימלי לגז של תשובה ונובל אנרג'י: על המחיר להיות זול משמעותית משימוש בסולר או בחשמל (בתעשיות שבהן חימום בגז יחליף חימום בחשמל) - אחרת לא יהיה כדאי למפעלים להשקיע בהסבה לגז; על המחיר להיות נמוך ממחיר היבוא של גז נוזלי במיכליות ממקורות רחוקים. אפילו אם תשובה יהיה ספק בלעדי, כדי להחזיר את השקעותיו העצומות ולהרוויח, עדיין יהיה עליו למכור כמויות גדולות, ואי-אפשר למכור כמויות גדולות אם המחיר גבוה מדי.
הלקוחות הטובים ביותר לגז המצוי לחופי ישראל הם הצרכנים הישראלים, פשוט בשל הקירבה הגיאוגרפית. ככל שהלקוח מרוחק מאסדת ההפקה, גדלות העלויות של הובלת הגז וקטנים שולי הרווח. מצד שני, שפע היצע הגז ללקוחות בישראל צפוי להוריד את המחיר לצרכנים הישראלים למינימום האפשרי. ייתכן שבתנאים אלה כדאי יהיה כנראה לייצא עודפי גז (מעבר לצריכה השוטפת בישראל) לשווקים מרוחקים יותר, לפחות בעתיד הקרוב, עד שמתחרים נוספים בשכונה יעלו למגרש. ייתכן גם מצב שהיצוא לא יהיה כדאי בגלל השקעות העתק הנדרשות (מפעל הנזלת גז דורש השקעה של כ-10 מיליארד דולר). במצב זה השוק יכתיב את שמירת עתודות-הגז במעמקי הים לעתיד הרחוק.
בתנאי תחרות חופשית, את כמויות ייצוא הגז, היקף השיווק בארץ, והיקף ה"עתודות" באדמה - ייקבעו השוק הבינלאומי רווי המתחרים, ולא יצחק תשובה או ממשלת ישראל.
"התלות" בגורמים זרים
התקשורת, פוליטיקאים ו"מומחים" מהלכים עלינו אימים שיצוא חופשי של גז ידלדל את יתרות הגז "שלנו", ושבעוד 20 או 30 שנה נחזור להיות "תלויים בגורמים זרים". ממש אסון. כל התחזיות האפוקליפטיות הן ניחוש בלבד ומתבססות על "רזרבות מוכחות" כיום וטכנולוגיה קיימת לגילוי והפקה. המבוגרים שבינינו זוכרים את תחזיות ה"מומחים" מ-1973, שנת "משבר הנפט", שבה "כולם" צפו שתוך 20 שנה יאזל הנפט בעולם.
גם היום, רוב העולם תלוי בנפט מיובא. בתי הזיקוק בטקסס קונים את הנפט הגולמי "האמריקני" שנשאב ממפרץ מקסיקו באותו מחיר שבו הוא נמכר לסוחרי הנפט ברוטרדם. ואם מחר תחסום אירן את מיצרי הורמוז ויוכפל מחיר הנפט בעולם - אז המחיר שבו יימכר הנפט לבתי הזיקוק בטקסס יוכפל גם הוא - למרות שהוא
ממקורות "אמריקניים" (אלא אם לקונה יש חוזה אספקה חתום במחיר קבוע לתקופה ארוכה).
החשש הישראלי של "עם במצור" ו"עם לבדד ישכון" מאפשר לעשות בו שימוש מעת לעת כחרב מתהפכת מעל לראשינו בהתאם לצרכים של פוליטיקאים ולהשקפות עיתונאים. מה יקרה אם אומות העולם יטילו עלינו חרם או שהערבים יטביעו כל אונייה בדרך לישראל? מה יהיה אם האירנים יפציצו את שדות התעופה והנמלים? מה יקרה אם ניפול קורבן למלחמה ממושכת, ואוניות ומטוסים יחששו מלהגיע לישראל?
בתרחיש כזה גם לא יהיה לנו קמח, הואיל וכמעט כל החיטה מיובאת, לא יהיה שמן כי הסויה מיובאת, לא יהיו לנו בכלל אורז וסוכר. מכוניות, רכבות ואוטובוסים יושבתו בשל מחסור בחלקי חילוף. תרופות תאזלנה בבתי החולים, ותעשיית הנשק תשותק בשל מחסור בברזל ואלומיניום. גם האינטרנט ישותק, ועם התמשך החרם יתחילו מחשבים לקרוס כי הנתבים, הממירים, המעבדים, וכל יתר החלקים - כולם מיובאים. אבל גם אסדות הגז "שלנו" ישותקו בשל מחסור בחלפים. גם היצוא כמובן ישותק בשל הסגר ימי, וכולנו נזחל על הקרקע ונלחך עשב. רק התלות באנרגיה מדאיגה משום מה את כולם?
עד למהפכה התעשייתית, עמים וארצות היו מספקים (או בוזזים מעמים אחרים) כמעט את כל הצרכים בעצמם - "הצרכים" היו מזון. וכל עוד ירד די גשם, בדרך כלל גם היה מזון ובדוחק. בעולם המודרני יש סחר בינלאומי המאפשר את רמת החיים הגבוהה בחברת השפע. כולם תלויים בכולם. כולם תלויים ב"גורמים זרים".
אם נתעקש על ייצור עצמי של מחשבים "כחול לבן", על גידול חיטה ללחם וסויה לשמן בשדות המולדת, אם נרצה מפעלי טקסטיל לאספקת בגדים עצמית - נהיה אולי קצת פחות "תלויים", אבל נהיה מאוד עניים, כי אם נייצר את מה שעדיף לייבא - נשלם על הכל מחיר גבוה מאד. במשך קרוב ל-70 שנה אנו מייבאים את כל צרכי האנרגיה שלנו, ושום אסון לא קרה, גם בתקופות הקשות ביותר.
החרדה מ"תלות בגורמים זרים" נשמעת כתסביך ישראלי, עוד מיתוס המופץ מטעמים של אינטרסים פוליטיים, נקלט בקלות ומדוקלם הלאה. המיתוס הוא כנראה חלק מהאופי היהודי הגלותי המוטמע בנו, זה המביא עשרות אלפי ישראלים לבקש דרכון נוסף - פולני, רומני, או גרמני - "שיהיה", מי יודע מה יקרה מחר.
למי שדואג לתלות שלנו בגז ב"גורמים זרים" בעוד 40 שנה, אני מציע להיות מודאג יותר מפלישה אפשרית של חייזרים לכדור
הארץ, או ממשהו ממשי יותר כמו מדינה ערבית נוספת ביהודה ושומרון, שמשום מה אינה מדאיגה את כמחצית מהיהודים.
למי שייכים אוצרות הטבע?
כל המוצרים הסובבים אותנו מגיעים מהטבע. כדי להפוך את ה"טבע" למוצר סופי שנחוץ להמוני אנשים - דרוש יזם עם חזון, כישורים ונכונות ליטול סיכון. היזם רותם את המימון, את העובדים ואת הטבע והופך אותם למוצר שהוא קניינו הבלעדי. בלעדיו - ההון מושבת, העובדים בטלים ו"הטבע" נשאר באדמה.
אפשר לנפנף בשלטי מחאה שהחול שייך לעם. אבל החול יישאר חול ולא יהפוך לזכוכית, אם לא יופיע יזם שיסתכן ויקים מפעל שהופך חול לזכוכית. ומהי התועלת שיש ל"עם" מהזכוכית שיוצרה מהחול "שלו"? ה"עם" מרוויח מקומות עבודה חדשים ונהנה ממיסים המוטלים על רווחי היצרן. ה"עם" נהנה ממוצר שימושי - זכוכית. יצחק תשובה אינו מנצל את הגז "של כולנו" יותר מן הפרות של הרפתן מבאר טוביה שאוכלות את העשב הצומח מן "האדמה שלנו".
על הגז שתשובה גילה ב"ים שלנו" להיות קניינו הבלעדי של יצחק תשובה, ובמדינה חופשית הוא רשאי לעשות עם קניינו ככל העולה בדעתו - למכור לישראלים, לטורקים או ליפנים ובמחיר המרבי שיסכימו לשלם. ואפילו - לא למכור כלל. למכור ולשלם מיסים כמו כולם.
ל
שלי יחימוביץ' אין חלק ונחלה בתגליות הגז, אבל גם לא נדרוש ממנה להשתתף בהפסדים של 100 מיליון דולר בקידוח ישי היבש של שטיינמץ ושגיא. הם השקיעו, הסתכנו והפסידו. גם מדינת ישראל השקיעה במשך כ-50 שנה מיליארדי דולרים בקידוחי נפט יבשים, באמצעות חברות ממשלתיות, והפסידה את הכסף שלנו. ובניגוד לגז שבאדמה, הכסף ששרפה המדינה היה באמת של כל אחד מאיתנו, ואילו שטיינמץ ושגיא הפסידו את כספם ואת כספי המשקיעים.
סיסמאות קליטות נוטפות דבש סוציאליסטי
השאלה כמה גז לייצא מיותרת כמו ועדת צמח המיותרת. הוועדה מונתה להחליט כמה גז מותר יהיה ליזמים לייצא. כל החלטה של הוועדה מתבססת על שיקולים אידיאולוגיים ופוליטיים. אין כאן מדע. הטענה העיקרית של המתנגדים ליצוא, מעבר למיתוס "התלות", היא שכאשר יאזלו מקורות הגז "הישראלים" - נאלץ לייבא גז במחיר יקר.
מעניין שטענות דומות עולות בוויכוח ציבורי גם בארצות-הברית על הגבלת יצוא הגז. האם גם אמריקה חוששת מחרם גז עולמי עליה? קרוב לוודאי שגם שם, ההתנגדות נובעת מאידיאולוגיה סוציאליסטית הדורשת לבזוז את המצליחים והמוכשרים, אידיאולוגיה המתנגדת לזכות הקניין הפרטי, אידיאולוגיה הדוגלת ב"בעלות העם" על מיזמים שמתגלים בדיעבד כמצליחים, וב"חוב לחברה" של המוכשרים ביזמים.
מאחורי "הנימוקים הלאומיים" מסתתרת האידיאולוגיה שרצוי לבזוז מִיַזם מצליח את פרי עמלו. לא די במיסים המוטלים עליו כאזרח וכאיש עסקים, אלא צריך לסחוט ממנו "עוד משהו". אם היזמים יוכרחו למכור את הגז אך ורק לצרכנים בישראל (או גז אמריקני באמריקה), ייווצרו עודפי גז גדולים בשוק המקומי שיורידו את מחיר הגז המקומי לרצפה. התוצאה היא שוות ערך להגדלת שיעור-התמלוגים (סתם שם למיסוי אחר) על הפקת גז והעברתם ישירות אל צרכני הגז הגדולים (לא לקרן מיוחדת ולא לתקציב המדינה כמו מיסוי אחר).
כשממשלה מתערבת בשוק מסוים, ואינה מאפשרת לכוחות השוק האובייקטיביים להקצות את האספקה ולקבוע מחירים, הופך השוק לשדה קרב פוליטי שבו המתעשרים נקבעים על-ידי הממסד הפוליטי. במקום להתחרות במחיר, בשיווק ובשירות לצרכן, התחרות הופכת לקרב בין לוביסטים, אינטרסנטים ופוליטיקאים. כך נוצרים ומתבססים קשרי הון-שלטון. הכלל הזה תקף לכל מקום בעולם ולא רק בישראל. גם בארה"ב משופעת הגז הפך הייצוא לעניין שיוכרע במאבק בין לוביסטים. כשזכות הקניין של מפיקי הגז נסדקת, מתחיל בין הבוזזים המאבק על השלל.
במסגרת רעיון זה תכפה הממשלה על יצחק תשובה לסבסד למעשה את חברת החשמל, את מפעלי המלט "נשר", את חברת "
כימיקלים לישראל", ואת מפעלי "נייר חדרה". בשם איזה עיקרון מוסרי מחרימה הממשלה כסף מיזם אחד ומעבירה אותו לאנשי עסקים אחרים?
אם יאזלו מקורות הגז עוד 20 או 50 שנה, על ישראל יהיה לייבא "גז יקר" רק אם המחיר המקומי יוזל באופן מלאכותי מתחת למחיר השוק לאורך כל התקופה, ולכך חותרים למעשה התומכים בהגבלת היצוא (למעשה כולם).
ממתי אכפת לכל כך הרבה פוליטיקאים מה יקרה בעוד 30 שנה - הרחק בעתיד, מעבר לכל הקדנציות האפשריות שלהם? מי יזכור בכלל מה היה שמו של שר האוצר הנוכחי? זה מחזק את החשד שכוונתם אינה כל כך "עתיד הגז", אלא יותר סבסוד "המשק" בגז מוזל מלאכותית, כבר בקדנציה שלהם. מאידך, אין לחשוד שכל חברי הכנסת קומבינטורים מחשבי תועלת. חלקם הגדול פשוט שבויים באידיאולוגיה המצדיקה ביזה של המוכשרים והמצליחים, ש"יתרמו את חלקם ההוגן לחברה". וכרגיל, קיים חשש לא בלתי מבוסס שהרוב כלל לא התעמקו בנושא ונשבים בקסמן של סיסמאות עממיות קליטות נוטפות דבש סוציאליסטי.
על המדינה לסלק ידיה ממעורבות בקביעתם של מחירי הגז או של כמויות היצוא ולאפשר לכוחות השוק לקבוע אותם. סביר שמחיר הגז בישראל יתייצב על רמה נמוכה במשהו מעלותו של ייבוא גז לישראל (אחרת יהיה כדאי להקים מיזמי ייבוא גז). כלומר, המחיר בישראל יהיה נמוך ממחירו הבינלאומי של הגז. חברות הגז יעדיפו למכור גז בישראל בגלל הוצאות נמוכות, עד שמחיר הגז בארץ ירד בעקבות התחרות המקומית לרמה שתצדיק השקעות בהקמת תשתית יקרה מאוד לייצוא. זאת בהנחה שגם מחיר הגז בעולם לא יילחץ כלפי מטה עד אז.
הוויכוחים שנגללים על פני עמודי עיתון רצופים - כמה גז צריך לשמור לשימוש בתחבורה ציבורית בעתיד, האם להקים ועדות לתכנון מדיניות שימוש בגז בעתיד, האם להקים תעשיית תחליפי-אנרגיה שמיוצרים מגז - צריכים להיות מוכרעים בין יזמים לצרכנים ולא בין ועדות לפוליטיקאים.
שדה מוקשים
הורדה מלאכותית של מחירי הגז באמצעות כפייה ממשלתית עלולה גם ליצור תוצאות בלתי מכוונות ובלתי צפויות אחרות בעתיד הרחוק יותר. סבסוד הגז והורדת מחירו בישראל תשבש את יחסיות המחירים בין המוצרים במשק ויעלה מלאכותית את הכדאיות להשקעות עתירות אנרגיה. ההצדקה היחידה לקיומן תנבע ממחירה הזול מלאכותית של האנרגיה. כאשר כמויות הגז בישראל יתדלדלו, והן יתדלדלו מהר יותר בגלל עיוות מנגנון-המחירים, יעמוד המשק בפני משבר שינבע מקריסת אותן תעשיות.
כך נבנתה באוסטרליה, כבר בשנות ה-90', תעשיית אלומיניום (זללנית אנרגיה) מהגדולות בעולם שהתבססה על גז מקומי זול מלאכותית. לאחר התדלדלות מקורות הגז, נאלצת הממשלה האוסטרלית (משיקולים פוליטיים) להמשיך ולסבסד עד היום, על חשבון משלם המיסים, את תעשיית האלומיניום.
והנה נתון בלתי ידוע: כל מוצרי האנרגיה בערב הסעודית מסובסדים (מחיר הבנזין בערב הסעודית הוא כמחצית מחירו בארה"ב או כחמישית מחירו בישראל). ערב הסעודית מפיקה כ-9 מיליון חביות נפט, ביום אבל מעטים מודעים לכך שערב הסעודית צורכת כמעט שליש מכמות זאת - כ-3 מיליון חביות ליום! בערך כמו צריכת הנפט היומית של הודו. צריכת הדלק המסובסדת בערב הסעודית מזנקת בתלילות מדהימה, עד כי אנליסטים כבר מחשבים את היום שבו תתחיל ערב הסעודית לייבא נפט... הזוי? ואילו איחוד האמירויות הערביות במפרץ הפרסי שהתברך ברזרבות גז מהגדולות בעולם (במקום השביעי), הפכו כבר השנה ליבואי גז נטו! אפילו כוויית כבר מייבאת גז נוזלי בחודשי הקיץ.
אלו הן תוצאות ישירות של עיוות מנגנון המחירים של השוק על-ידי פוליטיקאים. לסובסידיות קל להתפתות, אך הן משעבדות, וקשה מאד להשתחרר מהן, הואיל והמחיר הפוליטי של ביטולן הוא כמעט בלתי אפשרי. אם יבוטל סבסוד הבנזין בערב הסעודית או בוונצואלה, השליטים ייתלו בכיכר העיר לפני שיספיקו לברוח ללונדון.
מדינת ישראל עולה בימים אלה על שדה מוקשים פופוליסטי בנושא ייצוא-הגז ועומדת לשבש לחלוטין את משק הגז לשנים רבות. לשום פוליטיקאי בעתיד לא יהיה אומץ פוליטי לתקן את מסלול ההתנגשות. התסבוכת שעלולה להיווצר תגרור מעורבות ממשלתית הולכת וגדלה בהפקת גז, בשיווקו ובקביעת מחירו.
לא מן הנמנע שהשליטה הממשלתית תיצור אי-הוודאות כלכלית בענף ז וכתוצאה מכך הון פרטי יעדיף השקעות במים זרים. סירובם של יזמים להשקיע תיאלץ את המדינה להלאים את קידוחי הגז ולנהל את העסק בעצמה (כבר מדברים על זה). חברת קידוחי גז ממשלתית תהיה חברת חשמל מס' 2, תפסיד מיליארדים מכספינו, בעוד שהעובדים בהנהגת ועד עובדי הגז יחגגו. אפשרות אחרת שמועלית היא שותפות ממשלתית בקידוחים באמצעות ערבויות מדינה או תקצוב ישיר - כאן כבר יחגגו "הטייקונים" - הם "יעשו קופה" כבר בשלב "השתתפות המדינה", ולא יהיו זקוקים כלל לגילויי גז כדי להרוויח... יש לנו כבר ניסיון רב כזה עם הקמת "מפעלים מאושרים", שהיזמים נעלמו יחד עם "המפעל" והכסף...
הפופוליזם האידיאולוגי עומד שוב לנצח. הדגלים האדומים שהונפו בשדרות רוטשילד בתל אביב והכניעה הפוליטית לרטוריקה סוציאליסטית מטעה - מעלים את משק הגז על מסלול מכשולים יקר. ואנו נשלם.
