שיבושי השפה העברית באמצעי התקשורת כבר הפכו לשגרה מעצבנת. אלה צורמים במיוחד כשהם מושמעים, חדשות לבקרים, בטלוויזיה וברדיו, ללא עריכה לשונית מתבקשת. חלפו הזמנים שבהם נדרשה מכל שדר-חדשות לשון רהוטה וחפה משגיאות. גם ידיהם של עורכים וכתבי-עיתונות אינן נקיות, באשר הם מעדיפים את שפת הרחוב על פני השפה השורשית, שהיא בעלת כללי-תחביר מוקפדים.
השיבושים גובלים לא אחת באבסורד, כמו למשל השימוש הנפוץ, אך נואל, ב"בני-ברית". ארה"ב, לדוגמה, הופכת במדיה לבת-בריתה הנאמנה של ישראל, כאילו הייתה יהודייה טהורה. אחרי ככלות הכל בת-ברית היא בשר מבשרנו ונמנית תמיד עם העם היהודי, בעוד שבארה"ב בת הברית היא בסך-הכל מיעוט קטן בקרב "בעלת-הברית" האמריקנית.
כך או אחרת, את כמות השגיאות הרווחות בשפתנו כבר נמאס, מן הסתם, להזכיר. מסתבר שאנשים נמדדים באמצעי התקשורת בכמויות, כאילו היו יחידות של משקל - טון או ק"ג למשל. אז בדחילו ורחימו יש לומר: "מספר אנשים" - לפחות כאשר הדברים אמורים באיכות של שפה על חשבון הכמות שאינה במקומה.
שינוי מין
מפליא ש"בית המשפט השלום" מופלה באמצעי התקשורת לרעה, לעומת בתי המשפט האחרים, ולאו-דווקא בשל האינסטנציה הנמוכה שלו. מסתבר שבית המשפט הזה מכונה, משום מה, בכל אמצעי התקשורת "בית משפט השלום", בהשמטת האות ה' בתחילת המילה השנייה במשפט, בעוד בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון זוכים לשמותיהם הנכונים.
מי שנגזר עליהם להיות "יחידים" מכונים, בדרך כלל, במדיה "בודדים" על שום מה? ומיהו זה שבדק שאכן הם באמת גלמודים ושאין להם חברים? בסופו של דבר הרי לא כל יחיד הוא בודד!
ואחרונים שאינם זוכים לעדנה הם המשקפיים, המכנסיים והמספריים. באמצעי התקשורת מחליפים משום מה את מינם מזכר לנקבה: משקפיים "יפות" במקום "יפים"; מכנסיים "קצרות" במקום "קצרים"; ומספריים "חדות" במקום "חדים". אז עד אנה אנו באים?
