מתקפת החיוכים המוקרנת מכיוונו הנשיא הנכנס של אירן חסאן רוחאני כבר נותנת אותותיה ומחלחלת אל התודעה המערבית כמבשרת שינוי ראוי, שיש לתת לו סיכוי, בכל הקשור לנכונותה האפשרית של טהרן לפשרה בנושא תוכנית הגרעין. אל מכלול הציפיות המערביות חוברים גם גורמים פוליטיים ישראלים לצד פרשנים ואנשי ביטחון בכירים לשעבר, המקטרגים על הגישה הסקפטית והביקורתית של ראש ממשלת ישראל שעיקרה "אותה גברת בשינוי אדרת".
הארגומנט המרכזי המשמש "קרדום לחפור בו "מנקודת המבט של מבשרי השינוי, לבד מדימויו של רוחאני כמעין רפורמטור, הוא העובדה כי הנשיא החדש נבחר ברוב של 51%, הגם שלא היה המועדף על המנהיג הרוחני של אירן, האייתולה חמינאי. התובנה העולה מכך, משדרת, ולו לכאורה, מסר של הרמת ראש של "התנועה הירוקה", כלפי הממסד הדתי-שמרני, ובמשתמע, ביקורת נוקבת כלפי המדיניות הלעומתית של אירן כלפי העולם בהקשר הגרעיני, שתוצאתה סנקציות מעיקות וכלכלה "על הקרשים".
יצויין כי כאשר באירן עסקינן, שומה שתינקט גישה מובהקת של "כבדהו וחשדהו", תוך שימת דגש על מימד ה"חשדהו". זאת לאו-דווקא בשל הנטייה לאמץ דעה קדומה וגורפת , לפיה אין הדב רמשנה מיהו הנשיא, כל עוד מקבל ההחלטות הוא חמינאי ואין בלתו.
בהקשר זה ראוי להפנות תשומת לב לחשיפה של סוכן ה-CIA לשעבר, ריזא חלילי, "שנשתל" בשורות משמרות המהפיכה האירניתים, אשר ריכז בקלטת וידאו, שורת התבטאויות החושפות את פרצופו האמיתי של חסאן רוחאני מתקופת כהונתו כנציג הבכיר של אירן ( מטעמו של חמינאי ) לנושא המו"מ על הגרעין, ובפרט את מומחיותו של רוחאני כרב-אומן בתחום ההונאה. יודגשו בהקשר זה דבריו הממוקדים המדברים בעבור עצמם:
- "ביום שבו הזמנו את 3 השרים האירופיים לבקר באירן , פעלו רק 10 סרקזות במתקן בנתאנז , וכושר הייצור היה מזערי ( גרם אחד של 4U או 6U ). לא היו ברשותנו "מים כבדים" ולא יכולנו לייצר "עוגה צהובה" . בסה"כ היו באירן 150 סרקזות. היה עלינו להשלים את המכלול , ולכך נדרש זמן". רוחאני מתגאה בעובדה שבתקופת כהונתו כממונה על שיחות הגרעין הגדיל את מספר הסרקזות בנתאנז לכדי 1700 , כמו גם הוא מייחס לעצמו את השלמת הכור ב-בושהר וכן את מתקן המים הכבדים ב-אראק.
- בהתייחס לדעה הרווחת כי אירן השעתה את העשרת האוראניום בשנת 2003, מצוטט רוחאני באומרו כי " ההודעה של טהרן התייחסה לכך שהתקבלה החלטה שכל פעולות ההעשרה וההפקה של האוראניום חייבות להפסק, אולם בפועל לא אפשרנו זאת".
- רוחאני משתבח בעובדה כי עלה בידו לתקוע טריז בין 3 הנציגים האירופיים לשיחות הגרעין לבין הנציג האמריקני. הוא מצטט דברים מספרו (במהדורה הפרסית) של היו"ר לשעבר של הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית , מחמד אל-ברדאעי, לפיהם הדגישו האירופים בפניו כי "הם ניצבים כמגינים אנושיים לטובת אירן כדי לטרפד אופציה של תקיפה אמריקנית" . בהקשר זה מדגיש רוחאני, כי הוא אישית קיבל הבטחות מצרפת ומבריטניה כי יתנגדו לרעיון אמריקני בהקשר זה, עד כדי הטלת וטו במועצת הביטחון!
- רוחאני משתבח בעובדה כי הצליח "לרכוש את אהדתו" של מחמד אל-ברדאעי, ובמשתמע , השפיע על סוג של "הטייה" בדיווחיו.
מעבר לכך , בדברים שנשא רוחאני ב-30 ספט' 2005 בפני "המועצה המהפכנית העליונה לענייני תרבות" , הדגיש בין היתר כי ..." הקהילה הבינ"ל מסתייגת משאיפתנו לקיים מסלול של דלק גרעיני , אולם אנו מחפשים הזדמנות וזמן כדי להגיע לפעולה שתאפשר לנו יכולת בתחום זה . אם אכן נגיע בעתיד להשלמת מסלול הדלק ( הגרעיני) והעולם יווכח שאין בפניו כל ברירה , מאחר שברשותנו כבר קיימת טכנולוגיה גרעינית , אזי המצב ישתנה מן הקצה אל הקצה ." רוחאני נדרש לתקדים היסטורי בהקשר זה בהדגישו כי " העולם לא רצה לאפשר לפקיסטן להגיע לפצצה אטומית או לאפשר לברזיל להשלים מסלול של דלק גרעיני , אולם לבסוף נאלץ להשלים עם העובדות בשטח. הבעיה שלנו (האירניתם) היא שטרם הגענו לנקודה זו אולם אנו ניצבים קרוב מאוד לשער".
האמור לעיל, לצד ההכרה כי הנשיא רוחאני אימץ את ההונאה כדרך פעולה המנחה את מדיניותו , חייבת לעמוד לנגד עיני מקבלי ההחלטות בישראל בכל הקשור למשמעויות העלולות להיגזר מ"המציאות המדומה" המשודרת מטהרן בימים אלה . בהינתן העובדה שרוחאני מנכס לעצמו את ההישגים הבלתי מבוטלים במסגרת תוכנית הגרעין האירנית וההתמודדות המוצלחת יחסית אל מול לחצי המערב , הרי שיש להביא בחשבון כי סוגייה זו תמשיך להוות "בבת עיניו" ככל שיזכה לאשראי מצד המערב העלול "ללכת שבי" אחר חיוכו הרחב של הנשיא החדש.
סביר להניח כי דרך הפעולה המועדפת על רוחאני מנחה נקיטת טקטיקה מניפולטיבית שתכליתה להרוויח זמן , ובלבד שתוכנית הגרעין הצבאית "תקרום עור וגידים" . לדידו , ההיתכנות להסרת הסנקציות על אירן תגבר אם העולם יווכח כי אירן הגשימה את מאוויה בתחום הגרעין , באופן שיהיה בלתי הפיך . במשתמע , הסיכוי כי הנשיא הנבחר יהיה קשוב לרחשי הלב של מי שהצביעו עבורו , ולפיכך "ירסן" את השאפתנות האירנית בתחום הגרעין, אינו ריאלי אם בכלל .
