בשנים האחרונות אנו עדים לעליה במודעות בנוגע לאבחון וטיפול בבעיות למידה וקשב בילדים. במקביל לעליה ברמת האבחנה והשיפור בטיפול, עולה הרגישות לשימוש תרופתי והבעיות הכרוכות בכך.
מאמר זה מגדיר את התופעה מנקודת ראות סינית ובוחן את התועלת היחסית של מתן טיפול תרופתי וטיפול לא תרופתי במקביל. [למאמר המפרט על התופעה מנקודת ראות של הרפואה המערבית ראה קישור מצד שמאל].
על-פי הרפואה הסינית אנו מפרידים בין הפרעות קשב ראשוניות לכאילו שנובעות מההיפראקטיביות עצמה. בדומה לכך, גם ההפיראקטיביות יכולה להיות ראשונית או משנית להפרעת קשב.
הפרעת קשב על-פי הרפואה הסינית יכולה לנבוע מהסיבות הבאות:
ליחה
עודף ליחה (בעיקר אל-חומרית) המציפה את המרידיאנים גורמת להאטת החשיבה, לקואורדינציה לקויה והפרעות בתחום הגראפו-מוטורי. זוהי הסיבה השכיחה ביותר להפרעות קשב והיא שכיחה בעיקר בילדים שמנמנים, בעלי מזג נוח עם נטייה ליציאות דביקות או מחלות ליחה בדרכי הנשימה. בעיית הקשב תתמקד בחוסר יכולת לארגן פרטים, חוסר מיקוד וחולמנות יתר. למרות שהתופעה יכולה להתחיל כקור-ליחה, בהמשך, בגלל הפיכת אנרגית הצ´י לאנריה תרמית, הליחה מתחממת ונעשית צמיגה, דבר היכול לבוא לידי ביטוי בהיפראקטיביות.
אסטרטגית הטיפול כאן תכלול תזונה מייבשת, שיאצו להנעת הצ´י, פעילות גופנית מוסדרת ולעיתים צמחי מרפא.
חוסר דם
תופעה זו פחות שכיחה בילדים, אך היא נכללת באבחנה המבדלת. במקרה זה נראה ילדים עגומים, נעלבים בקלות וחרדתיים. הילד יראה חיוור, רזה עם נטייה לעצירות ויובש בעור. אצל ילדים עם הפרעה בג´ינג נראה איחור התפתחותי ולעיתים מבנה שלד לא תקין (למשל סקוליוזיס). לילדים אלו יש פחות נטייה להפוך להיפראקטיבים, אך ייתכן, בגלל יכולת חוסר הדם להתפתח לתופעת רוח, שיופיעו התפרצויות בלתי צפויות.
אסטרטגית הטיפול כאן תכלול תזונה מחזקת דם, שיאצו לשיפור הדימוי העצמי ולעיתים צמחי מרפא.
קור וחסר צ´י
המצב הפחות שכיח. בדרך-כלל מדובר בילדים החולים לעיתים קרובות, סובלים מקור ומערכת העיכול שלהם חלשה. ילדים אלו אינם נוטים לסבול מהפרעות קשב אך גם אם התופעה קיימת, היא לא צפויה להיהפך להיפראקטיביות. אם הישגי הילד נמוכים מומלץ לבחון את הבעיה מכיוונים אחרים.
אסטרטגית הטיפול כאן תכלול תזונה מחממת ומחזקת, מוקסה ושיאצו (בדרך-כלל בילדים זה מספיק).
היפראקטיביות בילדים עפ"י הרפואה
הסינית יכול לנבוע מהסיבות הבאות:
הפרעה ראשונית:
חום פנימי
תופעה זו נובעת לעיתים בגלל הצפת הגוף בטוקסינים (למשל צבע מאכל טרטרזין, חומרים משמרים ומעושנים ועוד) הגורמים לחום בדם או בכבד. החום פוגע ביין (הרגיש מאוד בילדים) וגורם להיפראקטיביות של היאנג מעלה. במצבים קשים החום עלול לגרום להפרעת שינה על-רקע הפרעה Shen. ילדים אלו סובלים מחום, נראים אדומים ומזיעים יחסית לילדים אחרים בסביבתם ונוטים לעצירות, פריחות ובעיות עור והתקפי זעם תכופים.
אסטרטגית הטיפול במקרה זה היא בעיקר תזונתית (שלילת המזון המחמם). שיאצו פיזורי (בעיקר טווינה). כאסטרטגיה שניה ניתן להשתמש בצמחים מקררים (ילדים מתקשים לקחת אותם) או דיקור בנקודות לניקוז חום.
הפרעה שניונית:
חום ולחות
זו ההפרעה השכיחה ביותר בבעיות קשב והיפראקטיביות. ילד שסבל מהפרעות קשב על רקע עודף ליחה עובר לפאזה של חום ולחות. זוהי הפרעה בעייתית כיוון שקשה מאוד לפנות ליחה חמה (בשל צמיגות היתר) ודרוש שילוב של מערכות טיפול שונות. כאן יש לשקול ביתר פתיחות שילוב צמחי מרפא.
רוח
רוח יכולה לבוא לידי ביטוי בהתפרצות בלתי צפויה, שינויים במצב רוח, כעס ואימפולסיביות, חוסר מנוחה, חוסר שקט ותנועה של חלקי גוף שונים. נטיית הרוח לעלות מעלה, דבר היכול לבוא לידי ביטוי כטיקים. מקור הרוח הוא מחום פנימי או חום חיצוני שחדר פנימה, מסטגנציה שנפתחה, מחסר יין או חסר דם. חסר צ´י לא נוטה לצור רוח ולכן, בדרך-כלל, אנו לא רואים תופעות היפראקטיביות בילדים עם חסר צ´י וקור.
עיקר תופעות הרוח בילדים עם ADHD מופיעות על רקע חום או חום וליחה (סטגנציה שנפתחה). מהלך כרוני לא מטופל של ילד עלולה לגרום לפגיעה במרכיבים יינים בגופו (בכליות או בכבד) ולהוביל לרוח (השונה באופייה מרוח על רקע חום ולחות). סטגנציה לבדה אינה אופיינית בגרימת רוח בילדים הסובלים מהפרעות קשב. רוח על רקע חסר דם אפשרית, אם כי נדירה בילדים.
הטיפול יתמקד בסיבה לרוח ולא בדיכוי הרוח עצמה.
ריטלין (Methylphenidate)
הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר הוא ריטלין. למרות הדמוניזציה שעשו לתרופה זו במערכת התקשורת, יש בתרופה זו צדדים חיוביים, אשר בהתוויה נכונה עשויים להועיל לילד.
פעילותו הפרמקולוגית דומה לזו של אמפאתאמינים (מעוררי מערכת העצבים). התרופה גורמת לשיפור בקשב, לעירנות, ירידה בתנועתיות יתר וירידה באימפולסיביות. זוהי תרופה הנספגת בקלות במערכת העיכול והשפעתה לכארבע שעות בממוצע. מקובל לתת ריטלין בעיקר בשעות בית הספר בהן יש צורך בשיפור הקשב. הילד יכול לשלוט בעצמו בעיתוי לקיחת התרופה בהתאם לצורך בהגברת הקשב. אין לה תופעות התמכרות ידועות.
מנקודת ריאות סינית תרופה זו יוצרת חום ורוח. הנחה זו מבוססת על תופעות הלוואי הידועות של התרופה (עירור, הזעה, הסמקה, רעד, פלפיטציות וסחרחורות). חשוב להבין שתופעות לוואי אלו נדירות מאוד, אך קיומן מצביע על המגמה האנרגטית של התרופה. העובדה שלא מומלץ לשלב דיאטה עשירה בתיראמין (הידוע כדיאטה מחממת) מחזקת את ההנחה שהתרופה מחממת. עידוד תופעה של טיקים מכוונת לכיוון של רוח.
רוח וחום מסייעים בפתיחת סטגנציות של ליחה ולכן מועילות בצורה משמעותית בהפרעות קשב. למעשה השיפור כה משמעותי שלעיתים, ילד שהיה אמור להישאר כיתה, לעבור לכיתה טיפולית או אפילו להפלט מהמסגרת הלימודית הרגילה, משפר הישגים בזמן קצר ובמהירות רבה. לצערנו השיפור נמשך כל זמן שנוטלים את התרופה ולכן יש לשלב את הטיפול עם הנחיה התנהגותית, הוראה מתקנת, הנחיות תזונה וטיפול משלים לפינוי הליחה.
במידה שתרופה זו תינתן לילד הסובל מחום ללא לחות, הרי שתופעות מסוימות עלולות להחמיר או להתעורר. כאן הריטלין יחמם את הכבד ויעורר רוח. זו, במקום לפנות את הליחה, תוביל לרעד, טיקים או הפרעות התנהגות אחרות. במקרה זה מומלץ לנסות שיטות טיפול משלימות לפני שמתחילים עם טיפולים תרופתיים.
מאמר זה מעלה הנחות המבוססות על עקרונות הרפואה הסינית המסורתית. אישוש הנחות אלו דורש מחקר שצריך לעמוד בקריטריונים המקובלים בקהילה המדעית.
לסיכום:
הריטלין היא תרופה אפקטיבית וחשובה. יש להניח שאילו היא היתה ברשות הסינים לפני מאות בשנים הם היו ששים להשתמש בה.
אלא שרצוי לעשות בה שימוש בהתאם לכללים הבאים:
א. הילד אובחן על-ידי נוירולוג, פסיכיאטר ילדים או רופא התפתחותי בצורה יסודית;
ב. הישגי הילד אינם תואמים את יכולתו וייתכן אף שמאיימים על השארותו במסגרת הלימודים המתאימה (למשל חודשיים לפני חופשת הקיץ כשלילד נתנה הזדמנות אחרונה לשפר את ציוניו והתנהגותו);
ג. נשללה אפשרות של רוח בלבד (הפרעת היפראקטיביות ללא מרכיב של הפרעת קשב);
ד. הוצע טיפול משלים (פסיכולוגי התנהגותי, תזונתי ולפי הצורך הוראה מתקנת, שיאצו ותרגילים מתאימים).
אבחנה מערבית מדוקדקת עם אפשרות לשילוב שיטות טיפול משלימות מוצעים במסגרת מרפאה נוירולוגית בילדים והמרפאה לרפואה משלימה בבית חולים וולפסון. הכשרה בתחומי לימוד אלו ניתן לקבל בתמורות - המרכז לקידום רפואה משולבת.
_____________________________________
המאמר נכתב על-ידי ד"ר ניר עמיר, מנהל אקדמי בבית הספר לשיאצו, טווינה ורפואה סינית בתמורות. מנהל מרפאה משלימה לילדים בבית החולים וולפסון.
הערות הנוגעות לרפואה מערבית: ד"ר טלי שגיא, מנהלת היחידה למחלות מטבוליות, גנטיות ונוירולוגיות ולבעיות התפתחות של הילד בבית חולים וולפסון.
חומר זה מוגש כשירות על-ידי הקליניקה של תמורות. חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.
פורסם לראשונה באתר תמורות: המרכז לקידום רפואה משולבת,
www.tmurot.org.il 