הפוליטיקאי הישראלי הוא זן נדיר שאינני בטוח שאפילו במדינות מושחתות משלנו (אם קיימות) נמצא בתהליך אבולוציוני בלתי מתכלה שרק מכלה סביבתו - כמו זה השוכן בינינו.
השבלונה האולטימטיבית של הפוליטיקאי הישראלי הוא לבטח הח"כ ושר האוצר
יאיר לפיד. יש בו את כל התכונות השליליות והאל אנושיות הנמצאות אצל רוב נבחרי העם, אבל השבלונה המרכזית הזו מזעזעת בצורה קיצונית בלתי רגילה.
מתי מספר (ובהם עבדכם הנאמן) משייכים את יאיר לפיד האיש – לקבוצת בני האדם חולי הנפש – ותתפלאו שאינני מטיל דופי בחולים בסוג מחלה זו. הבעיה מתחילה ואח"כ מתעצמת כאשר נמצא חולה נפש כזה במרכז המפה הפוליטית המנהלת את חיינו – ואין זה דבר שמישהו מאיתנו יכול להתעלם ממנו.
אם מישהו חושד שאני מנסה להטיל רפש בדמות מאוד מרכזית בפירמידת הנבחרים ע"פ חוק, מוטב שיסיט מחשבותיו התוקפות לגופו של אדם – ויתחיל לקרוא את העובדות כפי שאנו מכירים היטב, למרות ניסיונות להתכחש להן.
יאיר לפיד עמד השבוע בפעם השנייה בחייו מול עדשות מצלמות הטלוויזיה כולו אדרנלין וקרא: "ניצחנו". בפעם הראשונה עשה זאת כאשר זכה ב-19 המנדטים, ובפעם השנייה היה זה כאשר עבר החוק לגיוס כאילו שוויוני בישראל.
לראות את האיש שאנו מכירים כמגיש ממסך הטלוויזיה - אותו ואת עברו, גורם במי שיש לו מעט זמן להתעסק בעניינים רציניים, תרבותיים, מוסריים וחוקיים – להשאר טרוד ודואג מאוד.
לכאורה, יאיר לפיד בא מהמקום הטוב והנוח ביותר לנחות עלינו כמביא בשורתו של הדור החדש בפוליטיקה הישראלית: צבר, בן לניצולי שואה, בעל מראה כובש, רהוט בלשונו, ועם המון רייטינג שרוכש כל סלב מהרבה חשיפה תקשורתית. לכל אלה התווספו עובדות אוביקטיביות של אווירת המחאה החברתית שפרצה וזעקה לחדור לכנסת – וכל הפאזל הזה העמיד את יאיר לפיד במקום הטוב ביותר מבחינת הסיכויים להגיע לפסגות שקל להבין שהן עדיפות אפילו על מקום של
כבוד בקדמת התקשורת הישראלית.
הבעיה שנתקענו איתה נמצאת באיש עצמו.
בישראל כמו בישראל, אף אחד לא שאל וגם לא היה יכול לשאול ולקבל תשומת לב – בדרישה לחקור לעומק את דעותיו האמיתיות והדרך בה הוא מתכוון ליישמן. למה זה דומה? כמו לשאול את
בר רפאלי הזוהרת, היפה והמפורסמת בכל העולם כסופר מודל – האם היא מתאימה להנחות תוכנית טלוויזיה? אינני נכנס לתוצאות הנחייתה אם טובה הייתה או גרועה. העובדה שעצם היותה בר רפאלי הכשיר אותה לכל דבר ועניין, מספיקה כדי להבין כיצד נבחרים המובילים למשרות הכי נחשקות בישראל. אם אנסה לא להיות ציני לחלוטין – יש בי אמונה כמעט מוחלטת שלו הייתה רצה לנשיאות – היא זו שהייתה נבחרת.
נחזור ליאיר לפיד.
האיש דאג במוחו הקודח לרפד עצמו לאורך שנים בתומכים בלבד. כיצד עשה זאת? בעזרת אינסוף ראיונות עם אישי ציבור שביצע בתוכניות הטלוויזיה אותן הנחה, כאשר את כולם נהג לחבק, התמיד באווירה טובה רוויית חיוכים, ומעולם לא תקף אותם בשאלות קשות ומביכות. מה הפלא שכאשר רקם לתוכניתו הפוליטית עור וגידים, מה שנותר לו כדי למלא את רשימתו לכנסת היה... בחירה מתוך רשימה ארוכה ומכובדת של מועמדים - שלא עמדה לפני אף מתמודד אחר.
אבל אישיות ופרסום של מועמדים אינם הכלי האמיתי שיכול לגרום לציבור להתחיל ולהבין שישנה לפניו אופציית הבחירה ברשימה מרשימה ועם סיכויים אמיתיים להיכנס בגדול לכנסת. יש צורך בכסף, ובמקרה הזה – הרבה כסף.
מתברר שעם רקורד כזה של אדם שתכנן את העקיצה הפוליטית לאורך שנים לא מעטות – גיוס הכספים הפך ממשימה קשה לכאורה, לדבר הכי קל והמתבקש בנסיבות העניין. יאיר לפיד לא בא באמת ממעמד הביניים. יאיר לפיד היה חלק מכנופיית עשירים שיחד תכננו לתקוף את הבסטיליה הישראלית ולהראות לכולם מהיכן משתין הדג.
כל דאגתו הייתה לאנשי שלומו, ומי ששם לב היטב לתקופה הלוהטת שלפני הבחירות עת המה הרחוב אדם והאזרחים כמעט איבדו עצמם לדעת מייאוש לנוכח מצבם הכלכלי והכללי בישראל (חלק אכן מימש זאת), יכול להזכר שמעולם לא ראינו בראש ההפגנות את הפוליטיקאי בעתיד יאיר לפיד. זה לא כי לא רצה להיות שם, הוא פשוט לא היה מסוגל להיות במקום הכל כך לא טבעי בשבילו – למרות ההונאה הגדולה שתכנן. מתברר שהבין בעזרת יועציו שניתן יהיה לספח את כל אווירת המחאה החברתית לאג'נדה שתפרסם המפלגה החדשה בראשותו – והכל גם בלי להיות חלק מאלה שמרימים את דגל הזעקה ברחובות.
מה שקרה לאחר הבחירות מחזק את כל תיאוריית הנוכלות של האיש ומפלגתו.
יאיר לפיד לא בחל בחיבוק של אנשי ימין כמו אנשי שמאל, והעיקר שמומנטום הכניסה המטאורית של מפלגתו יישאר חרוט בסלע הפוליטיקה החדשה בישראל. רבים לא הבינו זאת בצורה הפלילית הנכונה, וכל אחד הבין שהאיש מאמין גם בדרך הימין וגם בזו של השמאל. למרות האבסורד - גם היום לא ברורה דרכם של יאיר לפיד וחברי מפלגתו.
את שיא החוצפה ביצע יאיר לאור היום בעניין חוק הגיוס הכאילו שוויוני שהביא לכנסת.
כמעט כולם מבינים את סעיפי החוק ההזוי שלמעשה מנטרל כל סיכוי לגיוס אמיתי של כל בחור בישראל המגיע לגיל 18, אולם אין האבסורד הזה נראה בציבוריות הישראלית כעניין שלילי כלל וכלל.
מדוע חוק השוויון בנטל מתקבל כאילו הביא למהפכה בישראל?
כי הכספים והכוחות העצומים המוזרמים להסברת העמדה של "יש עתיד" מונעים כל סיכוי להבין עד כמה גדולה ההונאה של מפלגה זו.
הנה לדוגמה צורת "ההסברה" של החוק הציוני הבלעדי ל"יש עתיד".
אתם יודעים ש-60 שנה לא הובא חוק כזה לכנסת?
אתם רואים את גודל השעה כשהחוק הזה יוצא לדרך?
יש לכם מושג איזו מהפכה הבאנו כפי שהבטחנו?
אתם יודעים כמה חרדים ייכנסו מיידית למעגל העבודה?
ראו את הפגנות החרדים והבינו עד כמה הצלחנו.
אם כל זה לא הספיק, נרתם ראש הרשימה יאיר לפיד ובתרועת נצחון הכריז על חזרתה של הציונות לחיינו.
כעת מתבקש עם שלם נטול כוחות כלכליים, ללא רייטינג טלוויזיוני, חיוור ועייף אחרי יום עבודה מתיש, נעול בינות ילדים, חיתוליהם, גניהם ובתי ספרם על כל נספחיהם - להתחיל להתמודד נגד הצונאמי המבשר שמתחילה תקופה שוויונית וגיוס לכל שמעולם לא חווינו?!
