בחודשים האחרונים נפוצו כתבות קשות אודות עובדים סוציאליים לחוק הנוער, אחת מהן אף זכתה לכותרת "זהירות פקידי סעד". הכתבות מתארות סיפורים אישיים של אנשים שילדיהם נלקחו מהם על-ידי עובדים סוציאליים. הכתבות רומזות ליד קלה על ההדק בכל הקשור להוצאת ילדים מהבית.
הקריאה בכתבות אלה השאירה אותי המומה. כעובדת סוציאלית שמכירה היטב את השטח ועובדת באופן צמוד עם משפחות ועם עובדות סוציאליות לחוק הנוער, אני חשה כי נעשה עוול, לא רק לעובדות לחוק הנוער, כי אם לכל העובדים הסוציאליים באשר הם. התחושה בשטח היא כי אין בידיי העובדים הסוציאליים כלים מספיקים על-מנת להגן על עצמם מפני אותן הכפשות ויתרה מזאת, אין מי שחזק מספיק על-מנת לעמוד בתווך מול אותם האשמות חמורות.
כעובדים סוציאליים אנו כפופים לקוד אתי ועל כן, מצווים לשמור על סודיות הפונים. משמעות הדבר היא, שאין לנו את האפשרות להגיב לאותם "תחקירים", ולחשוף את הסיפורים האמיתיים מאחורי הסיפורים שפרסמו. נגזרת עלינו שתיקה, בעוד הצד השני מכפיש אותנו ואינו מחויב לאמירת אמת. רק אנו יודעות כמה מאמצים נעשים עם כל משפחה ומשפחה, כמה תוכניות טיפול בתוך הקהילה נוסו וכמה ניסיונות ליצור שיתוף פעולה עם ההורים.
עובדות סוציאליות לחוק הנוער פונות לבתי המשפט, רק כמוצא אחרון לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות עם בני המשפחה. הדמוניזציה שנעשית באמצעות פרסומים אלה, פוגעת בעובדים הסוציאליים ובשירותי הרווחה, אך לא רק בהם. הפרסומים פוגעים בפונים עצמם, בהורים שזקוקים לעזרה בטיפול בילדיהם ובילדים עצמם.
בזמן פרסום הכתבות הללו, המשיכו העובדות בשטח לטפל ברבבות משפחות, לסייע, לתווך ולקדם טיפול בילדים בסיכון. קשרים ואמון שנוצרים בין הורים ועובדים סוציאליים במשך שנים, מתערערים לאור הצגת "הממצאים" של הכותבות. הורים שזקוקים לעזרה בטיפול בילדיהם, נמנעים מלפנות, הורים שכבר פנו ומעוניינים בעזרה, נרתעים ומסתייגים ועל כן מי שנפגע יותר מכל הם הילדים עצמם.
אותם ילדים ונוער בסיכון, שמסיבות כאלה ואחרות נמצאים במצבים של הזנחה, סיכון וסכנה. הורים שאינם משתפים פעולה עם שירותי הרווחה לטובת ילדיהם, וקוראים את הכתבות מהסוג שהתפרסם בעיתון ישראל היום, מקבלים רוח גבית למעשיהם, באופן שיוצר עוינות מול שירותי הרווחה ובתי המשפט ומונע קידום טיפול בילדיהם. אנו חווים כעובדים סוציאליים את ההשלכות יום יום.
רק בשבוע שעבר הגעתי לדיון בבית משפט לנוער מתוקף תפקידי כעובדת סוציאלית משפחה. מהקהל עלו קריאות קשות ואיומים. "עוד ראשים יכרתו" ואיחולים כגון: "נעשה ממך תרנגול כפרות".
מזועזעת יצאתי מבית המשפט. חשתי שדמי הותר. אין מקום לקריאות שכאלה בחברה הישראלית בכלל, ובפרט אין מקום לקריאות שכאלה אל עובדים סוציאליים שעושים עבודה מקצועית גרידא. הגיע הזמן לשים סוף להאשמות חסרות הבסיס הללו ובמקום כתבות מגמתיות, חסרות ביסוס, ייפתחו בבדיקה מעמיקה ורצינית, שתיתן פתח להציף כשלים ובעיות, אך בו בעת לא תחריב את מקצועיותן של העובדות לחוק הנוער וסדרי הדין ותנהג בהן בכבוד הראוי.
