דבר אחד בטוח לחלוטין, בפרשת ההתכתשות המתנהלת בבית המשפט העליון בין הפרליטות לפרקליטי
אהוד אולמרט, בדבר קבילותן או אי-קיבלותן של הקלטות הסתר שביצעה
שולה זקן -
בית המשפט העליון יקבע, אחת ולתמיד, כללים והנחיות מתי ניתן להגיש ראיות, בתום משפט הוכחות שנסתיים, בערכאה קודמת ומצוי בשלב ערעור ומתי לא ניתן להגיש ראיות, בתום משפט הוכחות שנסתיים, בערכאה קודמת ומצוי בשלב ערעור. דומה גם, כי שופטי בית המשפט העליון ינצלו ההזדמנות הנדירה, שנקרתה בפניהם בפרשת הקלטות ויומניה של שולה זקן, כדי לקבוע כללים מנחים והוראות
מדויקות לערכאות השיפוט שמתחתיהם, בשאלה משפטית חשובה זו, שעד כה לא נדרש לה בית המשפט העליון,
לגופה ובאופן ישיר.
מי שקרא בקשתה של הפרקליטות להגשת הקלטות שהקליטה שולה זקן את אולמרט ויומניה של שולה זקן, לא יכול היה שלא להתרשם מדלות החומר המשפטי שפרשה הפרקליטות -
שלא באשמתה - בבקשתה זו שהוגשה לפני מספר שבועות לבית המשפט העליון. המציאות המשפטית וההלכה הפסוקה המוכרת לציבור הליטיגטורים, כ"הלכת חניון חיפה" שצמצמה עד כי ביטלה - כמעט כליל - כל אפשרות שהיא לערער בערעור שני, בפני בית המשפט העליון - על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים על פסקי-דין של בית המשפט העליון - תרמה גם היא חלקה לדלותה של ההלכה הפסוקה, בעניין זה.
ניתן לקבוע, כעניין של עובדה גמורה, כי נכון לכתיבת שורות אלה, אין בנמצא פסק-דין מקיף של בית המשפט העליון, הסוקר אפשרות הגשת ראיות לערכאה שנתנה פסק-דין, שעליו הוגש ערעור לערכאת ערעור, במהלך שמיעת הערעור וגם/או לפני שמיעת ערעור, בפני ערכאת הערעור ומה הם הכללים החלים, במצב דברים שכזה.
בקשתה של הפרקליטות מבית המשפט העליון, לאפשר לה להגיש יומניה של שולה זקן, כמו-גם לאפשר לה להגיש הקלטות שבהן הקליטה היא את אהוד אולמרט, הינה - כאמור - הזדמנות להוציא הלכה פסוקה, בהירה, חד-משמעית ומפורטת, על-ידי בית המשפט העליון, בשאלה חשובה זו, שיסודה בדיני הראיות גרידא.
מודעים אנו, גם מודעים, לפן הציבורי והרכילותי הקשור לאפשרויות הרשעותיו הנוספות של אולמרט בפרשות טלנסקי, ראשונטורס ומרכז ההשקעות וגם/או חלק מהן, אם תותרנה הגשת הראיות והבאתן, בפני הערכאה שנתנה - בעבר - פסק-דין בפרשיות אלה. הדברים מקבלים משנה של תקף, שעה שערעור הפרקליטות בעניינו ובגדרו של פסק-דין זה מונח, מזה תקופה ארוכה, בפני בית המשפט העליון וממתין להכרעה שיפוטית בו. מעבר לפו הרכילותי גרידא, קיים גם הפן הציבורי והפן המשפטי הנשלבים, לעתים, זה בזה.
פנייתו של כב' השופט, ד"ר
יורם דנציגר, היושב בהרכב חמשת השופטים, בראשות נשיא בית המשפט העליון, ד"ר
אשר גרוניס וכב' השופטים,
סלים ג'ובראן,
ניל הנדל,
עוזי פוגלמן, לנציגת הפרקליטות, עו"ד נעמי גרנות, במסגרתו אמר הוא לה, כי: "לא אגלה באיזה מצב תפסתם אותנו עם ההודעה והבקשה" והמשך דבריו לפיהם: "לצורך ההנחה, ומבלי שזה בהכרח מדויק, נניח שיש מחלוקת לגבי התוצאה של הערעור שאותו הגשתם. האם את סבורה שיש מקום שאנו, בטרם שחררנו תחת ידינו את פסק הדין, ניחשף כפי שאתם מבקשים שנעשה לראיות הראיות" ותשובת הפרקליטה לשאלה זו, באמירה: "אין אפשרות אחרת", משקפת לא רק מחלוקת אפשרית בין מותב הרכב השופטים הדן בערעור הפרקליטות על זיכויו של אולמרט בפרשת טלנסקי וספיחיה, בבית המשפט המחוזי.
למעשה, ניתן לקבוע, כי אם קיימים ספקות, באשר לקבלת הערעור והרשעתו של אולמרט, בפני חלק הרכב השופטים השומעים ערעור זה, הרי ספקות אלה יכולים להיעלם - לחלוטין -עם קבלתן של הראיות החדשות שמבקשת הפרקליטות להביא, בפני בית המשפט המחוזי. בכך יסתם הגולל - לפחות בשלב זה - הגולל על סיכויו של אולמרט כי ערעור הפרקליטות יידחה. במצב דברים שכזה, קיימת אפשרות לפיה יימנע בית המשפט העליון מלהכריע בערעור, יחזיר העניין,
על הראיות החדשות שיתיר הוא קבלתן, לבית המשפט המחוזי. לאחר מתן פסק-דינו החדש והמחודש של בית המשפט המחוזי, פתוחה הדרך בפני שני הצדדים לערער. נראה, כי סיכויו של ערעור לצאת זכאי - בשנית - בבית המשפט המחוזי, את תותר הבאת והשמעת הראיות הנוספות בפני בית המשפט המחוזי, לצאת זכאי, הינם קלושים, קלושים עד למאד מאד. מובן, כי גם בערעור שיגיש אולמרט, עתיד, ככל שיגיש הוא על פסק-הדין החדש והמחודש של המחוזי, לבית המשפט העליון, קטנים עד למאד מאד, סיכויו של אולמרט להצליח בערעורו העתידי, ככל שיוגש.
נראה הדבר, כי מכל בחינה שהיא עדיף לו, לאולמרט, שלא תוגשנה הראיות החדשות בעניינו לבית המשפט המחוזי והדיון בפרשת טלנסקי וספיחיה, ייפתחו לדיון מחודש, בפני בית המשפט המחוזי. ברקע מהדהדת אמירתו של כב' השופט, עוזי פוגלמן, שספק שאל, ספק אמר, בדיון על בקשת הפרקליטות להגשת הראיות: "איך אנחנו מסוגלים להחליט אם מותר להגיש הראיות לבית המשפט המחוזי, אם לאו, אם לא שמענו ראיות אלו ולא ראינו אותם", בסגנון זה וגם/או בסגנון דומה. על-רקע זה ברור היטב מדוע נלחמי פרקליטי אולמרט, כאריות, שלא לפתוח משפט טלנסקי ונספחי פרשה זו מחדש ולהימנע מהבאת ראיות נוספות. מנגד, ברור היטב מה היא המוטיבציה של הפרקלטות לפתוח משפט טלנסקי ונספחיו, מחדש, בבית המשפט המחוזי ולהתיר הבאתן של הראיות החדשות.
