עורו הערבים

נסו להבין

הדעת נותן כי אין שוויון בין יכולתה הצבאית של ישראל וזו של חמאס. העולם כולו מכיר בכך וגם מנהיגי חמאס ודובריהם חוזרים על כך. אך הם אומרים זאת רק אחרי שצה"ל מממש יכולת זו. אז הם מתבכיינים ומבקשים את סיוען של מדינות ערב ואת התערבותן להשגת הפסקת אש. רק אז הם מרבים לטעון כי הם מתמודדים עם כוח אדיר, אכזר ועושק, כלשונם. כאן המקום לשאול מדוע, אם כן, חמאס אינו מסיק את המסקנות, אינו לומד את הלקח וממשיך לשגר טילים. נדמה היה כי בעקבות "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ופעולות אחרות של צה"ל, יירתע חמאס משיגור טילים, ובמיוחד כשהוא מחויב לשקט ולרגיעה ("תהדייה"). אך זה אינו קורה! תשובתו של אחד מקציני צה"ל בדימוס על שאלה זו בראיון באחד הערוצים הייתה: "הם טיפשים". אך זו אינה תשובה מספקת. הרי אפילו בעלי חיים (בלי השוואות) אינם נכווים פעמים מאש. נראה כי התנהגותם היא תולדה של דביקותם בסיסמאות, בסמלים ובמיתוסים שלהם. סיסמאות כמו ג'יהאד, שחרור פלשתין מן הנהר ועד הים, מסגד אל-אקצה שהוא שם ערוץ הטלוויזיה של חמאס - כל אלו מניעים אותם לפעולה, שלמימושה הם מצטיידים בכל אותם אלפי רקטות וטילים. עצם שיגורם הוא ניצחון מבחינתם, תהיה תוצאה הירי מבחינתם ככל שתהיה. גם הצגת תמונות של נשים וטף בישראל רצים למקלטים נחשבת ניצחון. אפילו בתיאורם את הניסיון הכושל של החדירה מן הים לזיקים, אין התייחסות לכישלון ולחיסול כל המחבלים. העיקר מבחינתם הוא עצם היות הפעולה, שאותה הם מכנים "פעולה איכותית", המהווה מקור לסיפוק וגאווה.

תורת המזימה

פעמים רבות שמענו מכלי תקשורת במדינות ערב, מעיתונאים ומאנשי מפתח במגזר הפלשתיני, כי חטיפת שלושת הנערים והריגתם היא קונספירציה של המוסד הישראלי, וכי מגמתה היא ריסוק תשתיות חמאס ביהודה ושומרון. ככל שהתארכו ימי החיפושים, הלכה ותפחה תיאוריית הקונספירציה. מפיצי הבדותה טענו כי הזמן נוקף ואין חטופים - חיים או מתים. אך לאחר מציאת הגופות והבאת הקורבנות לקבורה, לא נשמעה ולו התנצלות אחת על השקר הגס. עדות לדבקות התעמולה הערבית בתורת המזימה היא "הפרוטוקולים של זקני ציון" שתורגמו לערבית 14 פעמים והמתנוססים לתפארת בחנויות הספרים במרבית מדינות ערב. תורת המזימה היא תולדה של מאפיין בסיסי בחברה הערבית, שהוא גורם עיקרי למצבם של הערבים בימים אלה: התנערות מאחריות והטלת אשמה על הזולת לכל מה שקורה. התנהלות זו משמעותה העדר ביקורת עצמית שהיא כמובן תנאי יסוד לתיקון, לרפורמה ולחדשנות.

המבחן הגדול של א-סיסי

הידוק החגורה, הקרבה וצמצום הסובסידיה הם האמצעים להעלאת רמת-החיים. זוהי הסיסמה העיקרית לעידן החדש של מצרים בהנהגתו של עבד אלפתאח א-סיסי. ראש ממשלת מצרים אברהים מחלב הודיע על צמצום הסובסידיה לדלקים בהסבירו כי המדינה נמצאת במצב מלחמה נגד העוני והבערות, וכי הכסף שייחסך בצעד זה יושקע בחינוך ובבריאות. מחירי הבנזין הועלו בשיעור של 45 אחוז, הסולר - ב-66 אחוז והגז לתחבורה - ב-20 אחוז. בכך תחסוך ממשלת מצרים כ-6 מיליארד דולר. אך גם אחרי הקיצוץ בסובסידיה, יישארו מחירי הדלק נמוכים ב-50 אחוז ממחירי השוק. כיום מצרים מסבסדת את הדלקים ב-22 מיליארד דולר בשנה שהם כ-30 אחוז מכלל תקציב המדינה. במרוצת ששת העשורים שחלפו, ניסו ממשלות מצרים להקטין את הסובסידיה לדלקים וללחם, אך ניסיונות אלה הביאו למהומות ולשפיכות דמים. גם בימים אלה, למרות הפופולריות הסוחפת של הנשיא המצרי החדש, נרשמו מחאות והתקהלויות, בעיקר של נהגי מוניות, בטענה כי העלאת תעריפי-הנסיעות ב-12 אחוזים אינה מספקת, והם אלה שייאלצו לספוג את ההפרש. הצעד הבא הצפוי במדיניות הידוק-החגורה הוא הפחתת הסובסידיה ללחם. א-סיסי הכריז לפני היבחרו לנשיא כי ממשלתו תסבסד רק 5 פיתות ביממה לכל אזרח, בעוד שהממוצע עומד על 8 פיתות לנפש. במצרים יש יותר מ-27 אלף מאפיות האופות למעלה מ-500 מיליון פיתות ביממה. האם הפופולריות של א-סיסי תשכך את הזעם בקרב השכבות העניות המהוות כ-40 אחוז מהאוכלוסייה? ימים יגידו.

העשן הכחול

בית משפט במצרים דן את בנו של נשיא מצרים המודח מוחמד מורסי לשנת מאסר באשמה של עישון חשיש. המשטרה תפסה אותו ואת חבריו בעת שעישנו את הסם ברכבם שחנה בדרך צדדית באחת משכונותיה של קהיר. כזכור, בנו של מורסי הכריז לפני כשנה כי הוא מתכונן למלחמת קודש, "ג'יהאד", נגד ישראל במטרה לשחרר את מסגד אל-אקצה ולחסל את ישראל. נראה כי אין גבול לדמיון בהשראת העשן הכחול של החשיש.