גם אם איננו מומחי ביטחון, אנו לא פטורים מל
שאול שאלות על הנעשה בשמנו. לדוגמה, כמדינה אנחנו מצדיקים הפצצת בניינים אזרחיים ברצועת עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", בטענה שרקטות החמאס מוטמנות תחתיהם. אבל, נתונים ראשוניים מרמזים כי "ציד" רקטות מוטמנות (שלא מוכנות לשיגור מיידי( ע"י חיל האוויר, לא יעצור ירי רקטי על אזרחי ישראל בעוד שהוא הורג חפים מפשע רבים ברצועה:
המלאי הרקטי של חמאס המוטמן מתחת לבניינים אזרחיים שהופגזו משוחזר במהרה אחרי כל מבצע ולא נפגע מהותית. אך המוני עזתים חפים מפשע נהרגים בתהליך ציד הרקטות שתועלתו הביטחונית מוטלת בספק.
תקיפת רקטות מוטמנות היא מרכיב דומיננטי מתוך סך התקיפות של חיל האוויר ואחראית ככל הנראה לחלק ניכר מהפגעים העזתים הלא מעורבים.
היקף המלאי לא קובע את היקף השיגורים - צמצום חלקי שלו לא מצמצם את היקף השיגורים בטווח הקצר, ובטווח הארוך המלאי משוחזר. זאת, משום שממילא נורה חלק זעום מהמלאי בכל יום.
עקרון המידתיות
ברור שמותר במסגרת לחימה לפגוע במטרות צבאיות ושאסור לפגוע באופן מכוון בבלתי מעורבים. הקושי, גם על-פי החוק הבין לאומי וגם על-פי המוסר שלנו, הוא כאשר יש סכנה בפגיעה באזרחים בעת שמנסים לפגוע במטרה צבאיות לגיטימית. כאן גם החוק הבין לאומי מסתבך בהגדרות מעורפלות של "מידתיות" - האם התועלת הצבאית מצדיקה את הפגיעה בבלתי מעורבים שעלולה להתרחש. ההגדרה של תועלת היא מאוד יחסית, ואנחנו לעיתים קרובות מרגישים חסרי אונים וחסרי קול מול גנרלים ומומחי ביטחון למיניהם. אבל, אם כל הצניעות הדרושה, אין לאף אחד/ת פטור מלשאול את השאלות הקריטיות הללו כי, כפי שהרב אהרהם יהושע השל אמר, "בחברה דמוקרטית יש קומץ של אשמים, אבל כולנו אחראיים".
זאת הסיבה שארגוני זכויות האדם שלחו מכתב ליועץ המשפטי למדינה ולפצ"ר וביקשנו מהם לבדוק בזמן אמת, עוד מתוך המבצע הנוכחי, את הדברים שמעוררים אצלנו חשש כי התרחשו פגיעות לא מידתיות. זאת בתקווה שאם יתברר שיש בסיס לחששות, עוד במבצע הזה ניתן לתקן התנהלות ולהציל חיים בזמן שאנחנו ממשיכים להלחם.
ציד הרקטות המוטמנות - מענה חלקי ביותר לטווח קצר ביותר
אם נחזור לדוגמת ציד הרקטות, חלק ניכר מהתקיפות המתבצעות ברצועה הוא נגד מה שבדובר צה"ל מכנים "משגרים מוטמנים" או "רקטות מוטמנות", כאלו שלא מוכנות לשיגור מיידי לעבר ישראל. לרוב הכוונה לפגיעה בבנייני מגורים שלפי מידע מודיעיני מתקיים חשד (שלעיתים מתברר
בדיעבד כלא מבוסס) כי בתוכם או תחתיהם מוטמנים משגרי רקטות. למרות
טענות ישראליות לפגיעה משמעותית במלאי הרקטות, ההערכות המודיעיניות והצבאיות טוענות כי לא ניתן יהיה לחסל את היכולת הרקטית בתקיפות כגון אלו.
אפילו בתרחיש האופטימי ביותר, לכל היותר מדובר על יעד
"לפגוע קשה ביכולת השיגור והייצור שלהן", לפי האלוף במיל' עמוס ידלין. וניסיון העבר החוזר ונשנה ממבצעים דומים מלמד כי מלאי הרקטות של ארגוני הטרור
אכן מחודש בתוך זמן קצר למרות טענות ישראליות על הצלחות לצמצם את המלאי. זה בוודאי נכון כשכעת יש לחמאס יכולת
ייצור עצמי. אפילו היעדים השאפתניים של האלוף במיל' ידלין קובעים בעיקר יעד לצמצם את יכולת השיקום של המאגר הרקטי לאחר תום המבצע.
הנה ציטוט נוסף שממחיש זאת: "'אני מעריך שלמרות סגירת המנהרות, איכשהו הם מצליחים להעביר דברים מאירן, אבל יש גם לא מעט ייצור עצמי', מסביר יפתח שפיר שעומד בעשור האחרון בראש פרויקט המאזן הצבאי במזרח התיכון במכון למחקרי ביטחון לאומי, ושרת שנים רבות בתחום המודיעין ובחיל האוויר משם השתחרר בדרגת סא"ל. 'אומנם השמידו להם מפעלים רבים אבל יש להם יכולת ייצור עצמי גבוהה'.". מתוך כתבה של שי לוי ושימעון איפרגן
במאקו (09.07.14).
יש לציין כי במבצעים קודמים כבר נטען כי צה"ל חיסל את מרבית המלאי הרקטי של חמאס\חיזבאללה, אך מלאי זה שוחזר בתוך זמן קצר. כך למשל כתב
הפרשן הצבאי עמיר רפפורט בעת מבצע "עמוד ענן" כי רקטות הפאג'ר "אזלו כמעט לגמרי. אולי לגמרי". כמובן שזה היה מידע שגוי או שאם היה נכון, הרי שהמלאי שוחזר היטב. גם אורי דקל, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מדבר לכל היותר על "הגבלת תהליך השיקום וחידוש מלאי הרקטות" בסיוע מצרי.
מכאן אנו למדים כי הפגזת בניינים החשודים כמסתור לרקטות ומשגרים לא תביא לפגיעה משמעותית במלאי הרקטות (אלא בטווח הקצר מאוד), אבל היא כן מביאה בוודאות להרג חפים מפשע רבים מקרב תושבי רצועת עזה.
הדומיננטיות של ציד הרקטות המוטמנות מסך התקיפות של חי"א
ככל הנראה מרבית התקיפות מהאוויר, לפחות עד להסתבכות בסעג'ייה, היו כנגד בניינים החשודים כמאכלסים "משגרים מוטמנים". כך למשל הודעה מפורטת יחסית של דובר צה"ל, מבוקרו של ה-10.07 מעידה כי:
"מאז תחילת המבצע נתקפו 785 יעדי טרור בעזה, ביניהם 19 מחסני ייצור ואחסון אמל"ח, 24 מתחמים צבאיים, 100 מנהרות טרור, 7 אמצעי תצפית, 513 משגרים מוטמנים, 2 חמ"לים ו-79 בכירים." (הדגשה שלנו).
מה יכול להיות מטרה יותר ראויה ולגיטימית מפגיעה במשגרים של הרקטות הנופלות על אזרחים ישראלים, משגרים שהם אמצעי להפרה חמורה של הדין הבינלאומי? אבל, גם אם אין דבר יותר צודק מאשר להשמיד נשק המכוון נגד אזרחים, נוסחת המידתיות חייבת לקחת בחשבון גם את השאלה של התועלת (הביטחונית) בהשמדת משגרים שיופיעו מחדש תוך זמן קצר. זה לא מוריד מהלגיטימיות להשמיד את הרקטות כשלעצמן, אבל כן מוריד את ההצדקה לפגיעה בבלתי מעורבים כה רבים בתהליך. וגם אם אנו אומרים לעצמנו שהנפגעים הבלתי מעורבים לא היו המטרה, וגם אם העמדת משגרים בתוך אוכלוסייה אזרחית ברצועה היא בעצמה הפרה חמורה של הדין הבינלאומי מצד חמאס, אנחנו יודעים מראש שהפצצת בניינים שבהם יש חשד של משגר מוטמון (הרבה פעמים רק חשד) יוביל להריגת בלתי מעורבים בסבירות גבוהה.
יש הזכיר כי נוהל "הקש בגג" והתרעות אחרות, מסתכמים, לפי מספר דיווחים, בהתרעה של
5 דקות, שלא תמיד מספיקה לפינוי תושבי הבניין, וכן שחמאס מפעיל לחצים ואיומים על תושבים לא לפנות את בתיהם. בהקשר כזה בחינת התועלת הצבאית-ביטחונית לישראל אל מול ההרג של חפים מפשע מובילה למסקנה שקשה מאוד להצדיק צורת לחימה זו. גם החוק ההומניטרי הבינלאומי מתיר לתקוף רק מטרות צבאיות או כאלו המשמשות את הצד השני לצרכים צבאיים, וגם זאת בהתאם לעקרונות של מידתיות. פה, אסור לנו לקבל באופן לא ביקורתי אמירות מרגיעות מצפון שהמשגרים הפכו את הבתים למטרות לגיטימיות.
לסיכום
השאלה המרכזית המרחפת באוויר היא
האם זה מוסרי בעינינו שעשרות ואולי אף מאות ילדים, נשים וגברים חפים מפשע נהרגו ברצועת עזה כדי שמלאי הרקטות של חמאס יצטמצם לתקופה קצרה ביותר ואז ישוחזר? ולכן עולה ספק אמיתי שמא התרומה של מהלכים אלו לביטחון קטנה, לכאורה, מכפי שמציג זאת דובר צה"ל.
גם אם אנחנו לא מומחי ביטחון, יש לנו חובה לדרוש מהמומחים תשובות לשאלות הקשות על המחיר האמיתי מול התועלת האמיתי, ועל האלטרנטיבות. אין להפחית בערכו של הידע שנמצא בידי מומחי ביטחון בלבד ואולי יש להם תשובות לחלק משאלותינו. אבל כאשר מדובר על שאלות מוסריות וערכיות מאוד מורכבות במדרגה ראשונה, וכאשר יש סיבות טובות לשאול האם מומחי ביטחון קיבלו את ההחלטה הנכונה, חובת מומחי הביטחון להוציא את כל המידע הלא מסווג, כגון המידע לעיל, ממרתפי הקריה אל הציבור כדי לאפשר דיון ציבורי על הדברים שנעשים בשמנו.
