ראו כיצד מפאתי מזרח, צפון, מערב ודרום באים שליחי הנפשות הטובות להציל את העזתיים מידי ישראל. לפתע האומות החלו לאמץ את אחד מיסודות היהדות, ערך החיים המקודש. אך עדיין לא שמענו מהם גינוי חד וברור כי לפנינו מערכת דמים שרק אנשי החמאס אשמים בה. כאן עוסקים במקביל מפריחי שמועות כי מתחילה מערכה בינלאומית לתבוע ממשלת ישראל שמיטת ניצחון באמצעות קטיעת המהלך הצבאי שחייבים להשלימו.
ההיסטוריה שלנו היא מלחמה אחת ארוכה על קיומנו מול אויב שקשה לתאר את עומק שנאתו אלינו. מחשבות קשות נאחזות בלב-איש שגורלו הביאו לחיות בשולי דור הלוחמים של מלחמת העצמאות, אותה מערכה ראשונה בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, זו שאז קראנו לה "מלחמת העצמאות", או "מלחמת הקוממיות".
את הלקח לא למדנו מתוצאות המלחמה ההיא שהתבררה במרוצת הזמן רק כמערכה ראשונה בשורה ארוכה של מערכות, בהן נהרגו ונפצעו עשרות אלפים ישראלים ואולי אף יותר, ולא התאפשר לנו להכניע את אויבינו. לא למדנו כי אפשר להתנגד למפעילי הלחצים כאשר מנסים לעקר מתוכנו לפני הכרעה, את היכולת להכניע אויב מר.
הגענו ממערכה למערכה למצב שתושבי מדינת ישראל הפכו לבני ערובה של הטירור האיסלאמי הבינלאומי, ערפד הדמים שבעזה.
לא ראינו מחול שדים עוקצניים כמו אותם טבחים-שליחים הפועלים בהשראתו של נשיא ארצות-הבאת
ברק אובמה המדבר משני צדי פיו; מחד הוא אומר כי "לישראל יש מלוא הזכות להגן על אזרחיה" ובאותה נשימה הוא מלווה את שליחו
ג'ון קרי, בהנחייה חדה: "הוריתי למזכיר המדינה לפעול להשגה באופן מידי (הדגש על מידי) של הפסקת-אש". איך זה מתיישב עם זה? אכן כפי ששיערתם, זה לא מתיישב מפני שזו הדוגמה הקלאסית לצביעות, אחד בלב אחד בפה.
פעם אחרי פעם החרדים לשלום העזתים הטרוריסטים שומטים מאתנו הכרעה ברורה שהיא למעשה גם הייתה עשויה להציל מאות אלפים ויותר של "עזתיים לא מעורבים", שבויים עד מות כלואים במגוריהם בידי זרוע טרור אכזרי המזכיר ברוחו ובהתנהלותו את חיילי אללה של דאעש בעירק ובסוריה שאכזריותם היא קרדום מחייתם. אין הבדל ביניהם לבין החמאס בעזה.
יבוא מי שיטען שעדיין לא נבחנה הממשלה בעוז-רוחה לעמוד בלחצים הבזויים האלה, שמעידים על תחושת ניצחון מוצדקת של החמאס. מרגע זה אני חושש, ששוב נחשף במלוא רפיסותנו. אז גם יתברר לנו ש"החוסן הלאומי" המיוחס לנו, איננו בדיוק כזה שיכול להפוך עצמו למנוף איתן לאפשר לממשלתנו להמשיך בפעולה הנדרשת. אולם בציבור קיימת נכונות לעבור גם דרך פתלתלה זאת.
מוטב לא לשכוח לרגע כי החמאס הפתיע את כולנו, כולל המודיעין המשובח שלנו, כולל הרדמת חושי "המנהיגים" שגם למערכה הזאת אכן נכנסו כגוררי רגליים. התמונה שנחשפה בעזה מצמררת. דומני שלא אטעה אם אומר כי המאמצים הכבירים של הנהגת החמאס ביצירת העיר התחתית, והיא כמו תמנון ענק בהשראת חיזבאללה ובמימון אירני וקטרי, הדהימו רבים מבינינו. והוא הדין בטילים. העזתים ואנחנו מוצאים עצמנו בדוד רותחין אחד, כולנו אמורים להיטרף עד דק בידי אלף הזרועות הרעילות.
מתברר למגינת-לב כי בעת שמנהיגי מדינת ישראל התמקדו באיום האירני, צמח מתחת לאפנו איום אסטרטגי מסוכן ביותר, באותה רצועה של העזתים; הם לא רק השתכללו אלא גרוע מזה, אמונתם בכוחם אפילו לא נסדקה, וחלק מכוח עמידתם הייתה הידיעה שגם הפעם יופיעו "מלאכי השלום" לשמוט הבסתם בידי צה"ל.
שמיטת ההבסה הפעם תהפוך את אנשי החמאס למנצחים מסוכנים עוד יותר. דמיונם ירקיע במדרגה ואולי במדרגות אחדות ועוד נראה הרס והרג בסיבוב הבא; סיבוב שיש למנוע אותו בכל מחיר, ולא לעצור הפעם. את עזה יש להפשיט מנשק ורק אנחנו מסוגלים להבין משמעות מצב זה מבחינת המחר והמחרתיים שלנו. מהעם עולים קולות תמיכה ברורים בממשלה והבעת תקווה כי זו תמשיך במיצוי מערכה הזאת עד להשגת הכרעה ברורה. להפסקתה בטרם הבשילה - תהיינה תוצאות מרות.
העולם חייב לסלק מעיניו את העכירות המסמאה אותו. הטירור העזתי הוא מגיפה שפגיעתה תורגש כצונאמי קטלני במדינות רבות. ישראל היא שהפעם מצלצלת בכל הפעמונים להזעיק עולם שטרם התעורר לעמוד על נפשו.
