נא לא להיבהל מהכותרת, זו תובן בהמשך, אני מבטיח.
השכם והערב משמיעים קברניטי המדינה כמו גם מפקדי צה"ל, בכירים יותר ובכירים פחות, את המנטרה הלעוסה על פיה צה"ל הינו הצבא המוסרי ביותר בעולם. לחיזוק וביסוס טענתם הם מנופפים בנוהלי הפתיחה באש השומרים מכל משמר על זכויות האדם, על הימנעות מפעילות צבאית שיש בה כדי לסכן "בלתי מעורבים", על הדאגה לאוכלוסייה אזרחית "חפה מפשע" ועוד הבלים שכפי שיתברר בהמשך מציגים את הפיקוד הצבאי הבכיר ואלה שמעליו באור עגמומי מגוחך ונלעג.
האמת היא שחיילי צה"ל רובם ככולם הנם יהודים טובים, רחמנים בני רחמנים אשר עושים מלאכתם על-פי רוב מתוך ציוויים מוסריים פנימיים המייצרים צבא אנושי העומד על משמר ארצו ומולדתו בכוונה אמיתית למלא אחר ייעודו ולהיות אכן צבא הגנה לישראל.
אלא שמשהו השתבש. העידן הפוסט מודרני עם השינויים המתחוללים בו חדרו באופן ממאיר לשורות הצבא, בעיקר הפיקוד הבכיר כפי שאמרנו ופועלים את פועלם הרע להזיק ולקלקל את השורות.
בחטא שהיה ל"ארכאי" עברו עשרות אלפי חיילים "הכנה מנטאלית" (שטיפת מוח) שכל תכליתה הפיכת רבבות חיילים יהודים לרובוטים שייאותו לבצע את פשע גירוש יהודים מעל אדמתם ומסירת חבלי מולדת לרוצחים הערבים. לא כל כך מוסרי....בעיני לפחות.
בצבא רווחת התפישה לפיה אין אויב אלא פרטנר ולכן הלחימה היא ב"עצימות נמוכה" על-מנת לנהל את הסכסוך. הכרעה בקרב?, ניצחון?, הס מלהזכיר.
מקרים רבים מספור (חלקם הגדול מתועד בסרטים אותם מפיצים הרוצחים הערבים) על חיילים הנמלטים מפורעים ערבים בידיהם אבנים ובקבוקי תבערה הפכו את חילינו לרופסים, מתוסכלים ונרפים על כורחם. המקרה המפורסם של דוד הנחלאווי ש"העז" לאיים בנשק על ערבים שאיימו על חייו מלמד על הזעם הכבוש האצור אצל חיילים רבים מאוד שאינם יכולים לסבול עוד השפלה ופקודות מגבילות.
בזמן המלחמה האחרונה בעזה פרסם דובר צה"ל קטע שבעיני הוא מזוויע. טייס הודיע שבזירה המיועדת להפצצה יש "בלתי מעורבים" ועל כן הוא איננו משחרר את הפצצה. אינני יודע אם הדובר האומלל שבוי בעצמו בתפישה המעוותת או שמא להפיס דעת מפקדיו בקש (כשם שכל רצונם של אלה הוא להפיס את דעת התקשורת העוינת והמנהיגים המבוהלים מדעת הקהל העולמית). בכל אופן, היעד לא הופצץ ובסמוך לאחר מכן שוגר ממנו טיל לעבר מטרה אזרחית בישראל.מה יש לומר ? התנהגות מוסרית לעילא ולעילא, העדפת חיי האויב ה"בלתי מעורב" על פני ילדינו נשותינו וקרובינו...
המקרים בהם הצבא נמנע מלתקוף יעדי אויב משיקולים "מוסריים" הם רבים מספור. כל מי שיש לו קרוב משפחה שכן או חבר שהשתתף בקרבות יכול לשאול ולהתרשם בעצמו. בהרבה מאוד המקרים עלה שיקול הדעת ה"מוסרי" הפסול מכל וכל בדם יקירינו. במקרים רבים אחרים פגמה התנהגות קלוקלת זו בהרתעה הצה"לית.
הרוצחים הערבים הנלחמים בנו רואים ההתנהלות דלעיל כחולשה ורפיון, דעת הקהל העולמית מתעלמת מהאנושיות וה"מוסריות" העולה לנו בדם ואילו בבית פנימה אנו נושכים את השפתיים, מחזקים את ילדינו הלוחמים וממשיכים את המצגת האומללה בדבר היותנו מוסריים כביכול.
נוהל "הקש בגג" שתמציתו מתן אזהרה מוקדמת לרוצחים על-מנת שלא ייפגעו בנפש עת יופצץ המקום בו הם שוהים (תוך דקות ממתן האזהרה) הוא דוגמה מצוינת לחולי. חבל ויותר מזה,מסוכן, שדווקא המופקדים על הגנת העם היהודי בדורנו שכחו לחלוטין את הציווי "הקם להרגך השכם להרגו".
