מזה זמן רב אנו עדים לתופעה מקוממת של קריאות נאצה, קללות ואף גלישה לאלימות בקרב אוהדי כדורגל ובמגרשי הספורט בישראל. תופעות אלו החמירו מאוד לאחרונה, לאחר רצח הצעירים הישראלים ומבצע "צוק איתן" ואינם יותר נחלת "קומץ" אלא, לצערנו, הפכו נחלת קבוצות גדולות יותר באוכלוסייה.
אנו נתקלים בהתגברות התופעה בלא מעט משחקי רעים ובאימוני קבוצות כולל אלו שבליגת העל והגיעו לשיאם (ליתר דיוק לשפלותם) באירועים האחרונים של יריקות וקללות על מהראן ראדי וטאלב טוואטחה (שחקני נבחרת ישראל) והנפת שלטים גזעניים במגרשים.
אין ספק כי המרחק בין האלימות המילולית לאלימות הפיזית הוא כמטווחי השערה והסכנה לעתידה של ישראל הולכת וגדלה עם העצמת גילויי הגזענות והפיכתם, חלילה, לנחלת הכלל.
מהיכרותי הקרובה עם יכולות נשיא המדינה כתוצאה מתפקידי כיועצו האסטרטגי של
שמעון פרס ומהיכרותי האישית רבת השנים עם עמדותיו של ראובן ריבלין (כולל לאחרונה אחרי בחירתו לנשיא) אני משוכנע כי ביכולתו, כנשיא, ומחובתו לפעול לצמצום ממדי הנגע, אם לא לעקרו מהשורש.
נראה לי בנוסף לאמירות נשיאותיות חד-משמעיות וברורות בנושא זה ואלו נעשו רצוי (לדעתי, על הנשיא ריבלין להזמין למשכן הנשיא, עוד בטרם פתיחת משחקי ליגת העל, את בכירי הספורט הישראלי ובכללם שחקני סגל נבחרת ישראל בכדורגל, את קפטני הקבוצות, מנהלי קבוצות, ראשי ההתאחדות לכדורגל וראשי חוגי האוהדים למפגש שעניינו: לא לגזענות. לא להתלהמות. לא לאלימות כן לספורט הוגן.
הספורט בכלל והכדורגל בפרט הם מושאים להערצת המונים. השחקנים הם מודל לחיקוי וביכולת נשיא המדינה, במפגש כזה ובעבודה מאומצת של צוותו לאחריה, להפוך את הפירמידה הלא חינוכית של השפעת אוהדים על התנהגות השחקנים ולבנות מודל חדש של השפעת השחקנים על קהל האוהדים.
בתחילת תקופת נשיאותו של הנשיא התשיעי, מר שמעון פרס, יזמתי סוג התכנסות דומה במשכן הנשיא בעקבות שורה של מקרי אלימות במגרשי הספורט. המפגש של אז נועד כדי לצמצם את האלימות במגרשי הספורט שעלתה באופן מעורר דאגה לבלתי עצור.
המפגש אצל הנשיא פרס הצליח מעל המשוער.
מפגש כזה יביא לשנוי המיוחל בזכות היכרותו הקרובה של הנשיא ריבלין את המתרחש ביציעי מגרשי הכדורגל בזכות עמדתו העקרונית נגד אפליה על בסיס דתי, לאומי או עדתי ובזכות מעמדו האישי וכבוד מוסד הנשיאות.
כך נוכל לחזור וליהנות מכדורגל טוב, מכדורגל הוגן. כדורגל שמחבר בין שונים ולא כדורגל המפריד ביניהם.
