ירושלים איננה רק עיר של אבן. היא משאת הנפש של העם היהודי וסמל לאומי-היסטורי המככב בתפילותיו ובחלומותיו. אבל ירושלים היא גם העיר הקדושה למוסלמים הנתונים עתה בשלב של התעוררות אמונתית השואפת להשליט את ערכיה על העולם. וכאשר שניים אוחזים בטלית הקדושה הזו וכל אחד טוען "כולה שלי" - זה המתכון הבטוח לפורענות בלתי נשלטת של דם ואש. פורענות שכבר פרצה ולהבותיה - אותן מלבים מאמינים נלהבים משני המחנות - מתחילות לאיים על שלום המזרח התיכון והעולם.
כל מי שעוסק בחקר נפש האדם מכיר את התופעה. קוראים לה פירומניה וסימן ההיכר המובהק שלה הוא הדחף להצית אש ולחולל שריפות. ופירומנים לא חסרים בשני המחנות - הערבי והיהודי.
למרבה הצער התשוקה ללבות אש יכולה להתקיים לא רק במעשים אלא גם במלים המציתות שנאה. ליבוי יצרים מן הסוג הזה איננו נחלתם הבלעדית של הערבים. גם היהודים בוחשים בקלחת הבוערת. דוגמאות רעות ומזיקות כאלה אפשר למצוא יום יום ברחבי התקשורת - השמאלנית כמו גם הימנית.
כדי לא לשפוך דלק נוסף על המדורה שכבר הוצתה אני נמנע מלנקוב בשמות של המציתים-המסיתים. אבל אם יש מי שמכנה את היהודים השואפים לשלוט בהר-הבית בתואר הלעגני "מטורללי הימין" שכל מטרתם היא "הצתת אינתיפאדה שלישית והטבעת האזור בדם, אש ותימרות עשן במסגרת מלחמת גוג ומגוג" - אל לו לבוא בטענות אם ימצא את עצמו פגוע. או אם מושמעת הטענה כי היהודים כלל אינה רוצים להתפלל על הר-הבית וכי מטרתם האמתית היא "סילוק הנוכחות המוסלמית מהמתחם והסרת כיפת הסלע כדי לבנות את בית המקדש השלישי", אל יתלונן אם יזכה לסיסמת "תג מחיר" על ביתו.
שהרי צריך להיות ברור לכל מי שעיניו בראשו, כי אנו מצויים בעיצומה של הסתה מלבת אש שאין גבול לסכנותיה. באותה מידה רעים ומזיקים הביטויים הנוטפים שנאה המוטחים בנציגי השמאל הזוכים לתואר "בוגדים", או "אוהבי ערבים", שכסף רב של שונאי ישראל ברחבי העולם מממן את פעילותם "הנפשעת" נגד המדינה.
מן הצד הערבי כבר לא מדובר בפירומניה של נאצות מילוליות. כאן כבר הוצתה ובוערת אש של אינתיפאדה עירונית בירושלים. בקבוקי תבערה מושלכים מדי יום על הרכבת הקלה ועל רכבים אזרחיים החולפים לתומם בדרכי העיר. מטר אבנים מקבל את פני כול מי שמעז לעבור בשכונות "ערביות" בעיר. לשיא הגיעה האלימות כאשר אופנוען לבוש שחורים ניסה לרצוח ביריות את יהודה גליק, מהפעילים הפעלתניים למען עליית יהודים להר-הבית ושינוי הסטטוס-קוו שאינו מאפשר ליהודים להתפלל במקום. לכול הפעילויות האלימות האלה יש מטרה אחת: למנוע בכוח את המשך התהליך של איחוד ירושלים. בירת ישראל, מבחינתם, לעולם לא תהיה מאוחדת תחת שלטון ישראלי.
ההיסטוריה הוכיחה יותר מפעם אחת, גם בירושלים, כי אין גבולות למגיפת השנאה. היא מכה בעוז בכול מי שמנסה להסתייע בשרותיה. ואם מנסים לרצוח יהודי תבוא על כך תגובה אלימה שאין לדעת לאיזה מחוזות היא תתפשט. דבר אחד ברור: ממשלת ישראל, בראשותו של
בנימין נתניהו שהתחייב בעבר כי ירושלים לעולם לא תשוב להיות חצויה או מחולקת - חייב לעשות מעשה ולא להסתפק בדיבורים שאין בכוחם למנוע את התפתחות האש המקומית לשריפה עולמית.
מה שנדרש כיום זו מדיניות ממשלתית של "יד ברזל קשה" כנגד כול הפירומנים המאמינים כי רק האלימות הרצחנית - במלים מתלהמות או במעשי נקם אלימים - תקבע מי ישלוט בעיר המיוסרת הזו.
זה בדיוק הזמן להיות חכם ולא רק צודק - לפני שיהיה מאוחר מדי.
