טוענים כאילו ירושלים בוערת בגלל ה"קיצונים" הדורשים לעלות ולהתפלל בהר-הבית. אבל כל כבאי מתחיל יסביר לך שכדי לכבות אש גדולה חייבים קודם כל להבין איך ולמה פרצה, והיכן המוקד שלה. הַתַּבְעֵרָה של היום היא רק שלב נוסף במאבק המתחולל בירושלים, היום כמו פעם, על זכות היהודים לחיות בביטחון ובשלום במדינת הלאום שלהם.
הַבְּעֵרָה בירושלים בפרט ובארץ ישראל בכלל לא החלה בימים הללו אלא עוד בשנת 1920, כאשר הבריטים בגדו בהצהרת בלפור והבטיחו את כל ארץ ישראל לערבים שסייעו להם לכבוש את ארץ ישראל ממזרח לירדן. גם אז היה מוקד המאבק, ראשיתו ואחריתו על ירושלים ובעיקר על הר-הבית והכותל המערבי. המנהיגים הציוניים של אז שתקו, גם כאשר הבריטים מסרו את הגדה המזרחית למנהיגי הבדואים מערב הסעודית. ושתיקת המנהיגות הציונית התפרשה בצדק כהסכמה מתוך חולשה ורִפיון.
רק מנהיג ציוני אחד, ז'בוטינסקי, התנגד, צעק והתריע שאם נוותר על הגדה המזרחית של הירדן שגם היא הובטחה לנו על-ידי העולם כולו בוועידת סאן רמו - נפסיד לבסוף גם חלק מהגדה המערבית, מה שאכן קרה כידוע.
ויתורים ופשרות מגבירים אלימות
זאב ז'בוטינסקי הצהיר כי ינצח במאבק על ירושלים מי שיוכיח נחישות רבה יותר, בעוד שרִפיון יהודי יביא לתבערה גדולה יותר בין שני העמים, מאחר שהערבים מזהים ויתור כחולשה, וכל ויתור מעודד אותם לנקוט נגד היהודים באלימות רבה יותר. ז'בוטינסקי סבר כי הסדר עם הערבים יהיה אפשרי רק כשישתכנעו שאי-אפשר לסלק את היהודים מארץ ישראל בכוח הזרוע, וליבת המאבק הוא הר-הבית. ברגע שהערבים ימנעו מיהודים לעלות אל תקוות הנצח של עמנו, הר-הבית - תתחיל תַּבְעֵרָה נוראה שאין לשער את אחריתה.
לא ניסיונותיהם של יהודים לעלות להר-הבית גורמים לתַּבְעֵרָה שפרצה בירושלים, אלא להפך: ההחלטה לאסור על יהודים לעלות להר-הבית ולהתפלל שם - היא שמעודדת את הערבים להבעיר את השטח, דבר שמסכן את הסיכויים להסדר שלום, וכל שוחר-שלום חייב להתנגד לו. לכל אדם - ערבי, יהודי, ימני, מרכזי או שמאלני - יש זכות מלאה (אולי אף
חובה) למחות ו/או להפגין ובתנאי שהמחאה איננה גורמת לסיכון חיי אדם. הגשמת הזכות והחובה הזו לא רק שאיננה גורמת לתַּבְעֵרָה, אלא להפך: הימנעות מכך תגרום בטווח הארוך לתוהו ובוהו נורא הרבה יותר.
המוותר על הר-הבית יפסיד את תל אביב
נראה כי אלפיים שנות רדיפות בגלות פיתחו בחלקים גדולים של העם היהודי רִגשי נחיתות הגורמים לחשוב שהיהודים נמצאים במולדתם בחסד ולא בזכות. אויבי המדינה ושונאי ישראל יודעים סוד כמוס שלצערנו יש יהודים שאינם מכירים. הסוד קובע שמי שמחזיק בהר-הבית יחזיק בירושלים, ומי שמחזיק בירושלים יחזיק בארץ ישראל כולה. מי שיוותר - יפסיד גם את תל אביב.
סיכום האירועים עד כה מתומצת היטב בדברי סגן יו"ר הכנסת ח"כ
משה פייגלין:
"החלטת עיריית תל אביב לדחות טיולים לירושלים, אינה שונה באופן עקרוני מההחלטה שקיבלו תושבי נח"ל עוז. בצער רב אני קובע שבסיטואציה הקיימת, בשני המקרים מדובר בהחלטה נכונה. צריך להבין כי המנדט הבריטי הסתיים. אנחנו כבר לא בימי חומה ומגדל. בימים ההם היה נכון להילחם באויב באמצעות האזרחים. אבל היום יש לנו מדינה שלרשותה צבא ומשטרה, ותפקידה המרכזי הוא לתת ביטחון לאזרחיה. ההנהגה אינה יכולה לחמוק מאחריותה לביטחון אזרחיה ולגלגל את האחריות אל האזרחים בטיעונים פטריוטיים מהעבר, שכיום אינם אלא עלה תאנה לפשיטת הרגל הביטחונית".
פייגלין: צריך להחליט שירושלים שלנו
"אם צה"ל בעזה והמשטרה בירושלים היו מקבלים פקודה לְנָצֵחַ, וברור היה שזה מה שהם היו עושים במהירות ובנחישות", אומר ח"כ פייגלין, "אזי היה מקום לדרוש מהאזרחים לשאת בינתיים גם הם בנטל ולהפגין אומץ אזרחי. אבל אם הממשלה, צה"ל והמשטרה, החליטו 'לנהל את הסכסוך', משל היה מדובר פה בחברה בע"מ ולא במדינה ריבונית - ניתן בהחלט להבין את תושבי נח"ל עוז או וועד ההורים בתל אביב, שלא מעוניינים להשתתף במשחק ה'מנהלים' הזה ולסכן את ילדיהם, רק כדי לאפשר לממשלה לחמוק מאחריותה. בדיון על המצב בירושלים, ברחו כולם - מאהרונוביץ' ועד ברקת - אל הפתרון הטכני. עוד שוטרים ועוד אמצעים טכנולוגיים. עוד ועוד שטיחים לכסות את הגחלים הלוחשות, כיסוי שרק הופך לחלק מהאש הגדולה. לא צריך שוטרים, צריך להחליט שירושלים שלנו".
