נתוני התחלואה בסוכרת בעולם, מלמדים פרק מעניין על התפתחות המין האנושי ב-50 השנים האחרונות. שיעור חולי הסוכרת נמצא בקו עלייה רציף החל משנות ה-70 של המאה הקודמת. מאז, מספר החולים בעולם שולש. מ-120 מיליון ב-1976 עד מעל ל-370 מיליון כיום.
סוכרת היא המחלה הכרונית הלא זיהומית, הנפוצה ביותר בעולם. 25% מכלל החולים המאושפזים הם חולי סוכרת, הם מהווים למעלה ממחצית חולי הדיאליזה בעולם ולמעלה ממחצית העיוורים בגיל העבודה. עלות ישירה ועקיפה של הטיפול בחולי סוכרת מגיעה לכדי 20% מתקציבי הבריאות במדינות המפותחות.
העלייה החדה בתחלואה שאין לה אח ורע במחלה אחרת כלשהי, מיוחסת בעיקר לשינוי באורח החיים של המין האנושי. אוכל עתיר קלוריות, חדירת המזון המהיר המורכב מפחמימות הנספגות מהר, בשר ושומן מן החי וכן הטכנולוגיה המתפתחת שאפשרה עבודה ותנועה בפחות ופחות פעילות גופנית.
קיים יחס ישר, אקספוננציאלי, בין עודף משקל לבין הסיכון לחלות בסוכרת. מ-1%-2% בלבד באנשים רזים ועד מעל 35% בשמנים. לתורשה יש משמעות, אך היא פחותה מן הגורמים הסביבתיים. לכן העלייה בתחלואה בעשורים האחרונים של המאה ה-20 התרחשה בעיקר בארצות המפותחות בהן שיעור עודף המשקל וההשמנה היה גבוה.
והינה, בתחילת המאה ה-21 חל שינוי שהתגנב מבלי שהעולם הרפואי היה ער לו. פתאום התעוררנו למציאות שבה סוכרת נפוצה יותר בסין ובהודו מאשר באמריקה הצפונית ובאירופה. שיעור חולי הסוכרת גבוה יותר ברוסיה, הונגריה ושאר מדינות ברית המועצות לשעבר מאשר במערב אירופה.
אוכלוסיית סין מהווה כיום 19% מאוכלוסיית העולם ואילו 26% מכלל חולי הסוכרת בעולם הם סינים. הודו, על 1.27 מיליארד תושביה היא המדינה השנייה במספר חולי הסוכרת, מעל 63 מיליון. שיעור חולי הסוכרת ביפן עולה על 10%. ארה"ב, שכיכבה במאה הקודמת, "ירדה" למקום הרביעי. אגב, בארה"ב שיעור החולים גבוה במיוחד בשתי אוכלוסייות, צאצאי האינדיאנים (שרובם ככולם שמנים ואינם עובדים) והמהגרים מסין.
בעשור האחרון התברר, כי גם ביבשת אפריקה, העניה ביותר מבין היבשות, יש מדינות בהן שיעור חולי סוכרת מטיפוס 2 גבוה מזה שברוב ארצות אירופה. באתיופיה שיעור חולי הסוכרת הוא 9%, באזורים העירוניים של קניה, מעל 10% (לעומת פחות מ-3% באזורי הכפר). לעומת זאת, בטנזניה הסקר האחרון מצא שיעור סוכרת של 2% בלבד.
מאפיין נוסף מעניין מבדיל את תבנית התחלואה במדינות הקרויות מתפתחות לעומת המפותחות. במדינות העשירות שיעור חולי הסוכרת יורד במקביל לעליה במצב הסוציאו-כלכלי. בארה"ב ובבריטניה וגם בישראל, שיעור חולי הסוכרת בשני העשירונים העליונים הוא רק כמצית לעומת שלושת העשירונים התחתונים. מזונם של העניים יותר עתיר פחמימות וקלוריות, דל בירקות ואין הקפדה על פעילות גופנית. המבוססים נוטים לשמור על משקל גוף תקין ומקפידים על פעילות גופנית.
בארצות העניות התמונה הפוכה. ככל שעולה המעמד הכלכלי, כך עולה שיעור חולי הסוכרת. השכבות העניות הן על סף תת-תזונה לכן השיעור בהן נמוך. למבוססים יותר יש אוכל בבית, הם משמינים וחולים בסוכרת.
תופעה מעניינת שאין לה עדיין הסבר, היא הרגישות השונה של חילוף החומרים לעודף המשקל באוכלוסייות שונות. סיני, הודי או יפני, שאינדקס מסת הגוף שלו הוא 27 (עודף משקל), מגיב מטאבולית כמו אירופי או צפון אמריקני שאינדקס מסת הגוף שלו הוא 32 (השמנה מובהקת). לכן אף שבממוצע תושבי אסיה שמנים פחות מן האירופים, שיעור חולי הסוכרת ביניהם גבוה יותר. לו תושבי כדור הארץ היו אוכלים בממוצע כ-600 קלוריות פחות, מדי יום, מספר חולי הסוכרת היה קטן בשני שליש.
